רציתי לשתף....
מבקשת סליחה מראש אם מישהי תעלב. מזה כמה חודשים שאני שייכת רישמית לפורום הזה ולא הצלחתי להתחבר, קראתי על מה שאתן עוברות ורציתי לעצום את העיניים, לא פעם שאלתי את עצמי מאיפה הכוחות, אני לא כזאת אמיצה ואתן.... אין מה לומר. הרגשתי לא פעם שאין לי מה להגיד לכן, איך לנחם אתכן איך לתרום מידע. הייתי כותבת לפעמים אבל ממש ממש מעט ולמרות שידעתי שאני שייכת לכאן נשארתי בפורום "לקראת הריון". בזמן האחרון לא מצאתי את עצמי שם, בנות נכנסו ואחרי חודש חודשיים עברו לפורום השכן ואני תקועה... משהו קרה לי היום. היום התחלתי את הטיפול השלישי ופתאום אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב נכנסת לפורום בצעדים קלילים ומגיבה על כל הודעה כמעט ומרגישה שייכת. אולי נפל האסימון, אולי הייתי צריכה לעבור שלב עם עצמי. אבל מצאתי את הבית החדש שלי , יש לנו בעיות פוריות ולכאן אני שייכת (מקווה לא להרבה זמן) אבל אחרי שהגבתי כמעט לכל הודעה פה אני מרגישה הקלה.
מבקשת סליחה מראש אם מישהי תעלב. מזה כמה חודשים שאני שייכת רישמית לפורום הזה ולא הצלחתי להתחבר, קראתי על מה שאתן עוברות ורציתי לעצום את העיניים, לא פעם שאלתי את עצמי מאיפה הכוחות, אני לא כזאת אמיצה ואתן.... אין מה לומר. הרגשתי לא פעם שאין לי מה להגיד לכן, איך לנחם אתכן איך לתרום מידע. הייתי כותבת לפעמים אבל ממש ממש מעט ולמרות שידעתי שאני שייכת לכאן נשארתי בפורום "לקראת הריון". בזמן האחרון לא מצאתי את עצמי שם, בנות נכנסו ואחרי חודש חודשיים עברו לפורום השכן ואני תקועה... משהו קרה לי היום. היום התחלתי את הטיפול השלישי ופתאום אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב נכנסת לפורום בצעדים קלילים ומגיבה על כל הודעה כמעט ומרגישה שייכת. אולי נפל האסימון, אולי הייתי צריכה לעבור שלב עם עצמי. אבל מצאתי את הבית החדש שלי , יש לנו בעיות פוריות ולכאן אני שייכת (מקווה לא להרבה זמן) אבל אחרי שהגבתי כמעט לכל הודעה פה אני מרגישה הקלה.
