רציתי לשתף אותכם

[חצוי הדם]

רציתי לשתף אותכם

תראו! אצלי הארי פוטר זה לא עוד איזה דבר. אלא זה הפך לתופעה ואפילו נראה לי למחלה. אני יספר לכם: כל דבר כמעט שקורה בחיי היום,יום(במציאות שלנו) אני חייב לקשר להארי פוטר.(והכל בצחוק אבל אתם יודעים,בכ"ז...) את המשפחה שלי,החברים וכו` אני משגע אותם(למרות שהם קוראים ת`ספרים). כל הזמן שאני מדבר איתם-אני חייב לערב בשיחה גם את הילד הנכבד"הארי פוטר",[אני אומר לכם ש 80% מהדיבורים שלי, זה קשור להארי]. לדוגמא: יש לי איזה חבר ממש חמוד,שכל יום אני מתקשר אליו ומדבר איתו על הארי. הוא גם שרוף על הארי פוטר,אבל מדיי פעם הוא אומר לי: "ת`שמע אני חושב שאתה היחיד שמדבר כל הזמן על הארי,ואתה ממש חולה" -הוא מבקש גם שאני יפסיק עם זה קצת. ת`שמעו! את הכל אני עושה בצחוק ולא מתמימות שאני "אשכרה חולה". אבל רציתי לדעת אם זה נראה לכם מוגזם ואפילו שזה בצחוק,כדי שאני אולי יפסיק לדבר על זה כ"כ הרבה. ועוד רציתי לדעת: האם גם אתם חולים על הארי פוטר עד כדי כך,או שזה עוד איזה ספר יפה שאתם נהנים לקרוא? תודה! והמשך יום נעים.

 

[איילתוש16]

חברה שלי כזאת

וזה פשוט בלתי נסבל!!! כאילו בסדר הבנו שהיא חולה על האיר פוטר אבל כל דבר היא מקשרת אליו.. בשיעור אנגלית היה צריך לזרוק אסוציאציות שהיו קשורות לרעל אז היא אמרה "סנייפ" (לא משנה שהמורה חשבה שהיא אמרה סנייק- נחש..), או למשל המורה אמרה "עץ" אז היא אמרה "הערבה המפליקה" בקיצור זה פשוט בלתי נסבל, אי אפשר לדבר איתה על שום נושא אחר הכל יתקשר אצלה להארי פוטר וזה די מעצבן!

 

[חצוי הדם]

תראי

אני לא מדבר על הארי פוטר כשאין קשר או משהו כזה. זאת אומרת-שאני לא סתם קופץ ואומר. אלא כשאני יושב עם חברים בסטייל ומספרים בדיחות,אז אני מקשר כל דבר להארי פוטר. אני ייתן לך דוגמא קטנה: עכשיו בחורף קר מאוד במיוחד בי-ם. וחבר שלי אומר "וואלה איזה קור"(אתם יודעים,משפט מאוד נפוץ). ואז אני עונה לו: "אתה יודע למה קר?!,זה בגלל שהסוהרסנים התחילו להסתובב ברחובות כדי ללכוד את אוכלי המוות שברחו מאזקבאן,ואנחנו לא רואים אותם כי אנחנו מוגלגים". אגב,נכון שזה בדיחה לא משכנעת?! שיהיה לך ערב טוב!

 

[Ronis13]

חבר שלי בדיוק אותו דבר...

כל הזמן שואל שאלות ומדבר כלללל היום על הארי פוטר. לא יוצא לו מהראש. קרא כל ספר לפחות 10 פעמים ואני לא מגזים. כל יום מביא ספר אחר לכיתה... זה לא נורמלי. הספרים שלו נראים כבר קרועים... פשוט אכזרי מה שהוא עושה ליצירה אומנותית כזאת...

 

[שרוףעלhp]

ביום הולדת 14 שלי...

(לפני שבוע) גמרתי את ה"פ 6 בפעם ה14 אחרי שלפני חנוכה גמרתי את הסבב ה14 של כל אלה שיצאו. נ.ב:גם אני שרוף/מכור/מת/מעריץ/לא יכול להיגמל מהארי פוטר.

 

[Fairywitch]

../images/Emo6.gifהסתדרה עם ה"סנייק"../images/Emo6.gif

 

[Looking4CoolName]

אממ, ../images/Emo4.gif

אני לא חולה על זה [מזכיר אותו בכל מילה שלי], אבל אני גם לא לוקח את זה בתור "אוקיי-סתם-עוד-ספר-שקראתי-ועכשיו-הוא-ידחף-לארון-כמו-כל-שאר-הספרים-שקראתי" זה באיזשהו אופן "תנ"ך" בשבילי..|!

מפה והלאה... במבחן שלי בהיסטוריה היה צריך להגיד למה ישנה אנטישמיות ועניתי ממש יפה, אבל בסוף הוספתי משפט מהספר השישי: "גדולה מביאה לקנאה, קנאה מולידה שנאה, שנאה משריצה שקרים"...

המורה כתבה לי ליד: "עם כל הכבוד להארי פוטר [ויש כבוד] מה זה קשור לאנטישמיות

"

מאז היא קוראת לי "פוטר"...

אני לא צוחק, סיפור אמיתי.

המנהלת אפילו מכירה אותי בתור פוטר, בגלל המשקפיים...[לכל מי שהיה במפגש]

 

[מושמוש 15]

זה כן קשור לאנטישמיות :\

 

[strawberrys]

XDDDD

 

[juggernaut]

המשפט הזה דומה באופן מחריד

למשפט המוכר של YODA (הג'דיי מאסטר הירוק והקטן ממלחמת הכוכבים) Fear leads to hate, Hate leads to anger, anger leads to the dark side (זאת הגירסא המקוצרת חח)

 

[Obi Dan Kenobi]

זה לא ככה!

ואתה עוד קורא לעצמך "מנהל פורום מלחמת הכוכבים"

Fear is the path to the Dark Side.Fear leads to anger, anger leads to hate, hate leads to suffering. או בעברית

: הפחד הוא המעבר לצד האפל. פחד מוביל לכעס, כעס מוביל לשנאה, שנאה מובילה לסבל. ובעיקרון, זה גם מה שהוביל את אנאקין לצד האפל: הוא פחד כי הוא יאבד את פדמה, הוא כעס כי מסדר הג'דיי לא מכיר בכוחות שלו, הוא החל לשנוא את מסדר הג'דיי [מה שגרר לקרב עם אובי-וואן], וסבל בתור סית'. אבל.. זה ל-477

 

[Pr0NgS]

פעם התבלבלתי וכתבתי על הדף

מבחן בכשפומטיקה, או שזה היה תולדות הקסם...

 

[מושמוש 15]

הייתה לי מיני אובססיה

כשקראתי את הספר השישי.. הייתי במתח תמידי ולא חשבתי רק על הארי הארי! אבל זה עבר :]]

 

[black robe]

אני כזאת.../images/Emo63.gif

כל הזמן בכיתה אומרים לי להפסיק כבר לדבר על הארי פוטר. אבל אף פעם באמת לא הפסקתי. זה התחיל מזה שאני כל הזמן מביאה איתי לבית-ספר את אחד הספרים, וזה נמשך ככה כל יום. בהפסקות אני כל הזמן קוראת בספר, ולא מדברת עם חברות. ולפעמים אני קוראת בו בכיתה, כשמשעמם לי מאוד. בבית כל דבר מזכיר לי הארי פוטר, ואני כל הזמן מדברת רק על זה. היומן שלי מלא בציורים של הארי/הרמיוני/רון/סיריוס/מחר

/ווטאבר... ואפילו התחלתי לעשות מצעדים ביומן! כן כן! מצעד השנואים: בלטריקס לסטריינג'. וולדמורט ובלהבלהבלה... מצעד האהובים: הארי. סיריוס(

) ובלהבלהבלה... ואפילו כל מיני משפטים: כמו למשל: גמאני חברה בD.A. או: נא לא לשכוח ליטול את שיקוי המזל כל בוקר. פליקס פליסיס: למניעת מקרים מביכים בבית-הספר. או: הלטת הכרה חיונית להישרדות *ציור של עיין* ותמיד כשאני גומרת מבחן, אני מציירת צלקת. בקיצור, אני שמחה להיות כזאת

אני מטורפת על ה"פ. כל החיים שלי השתנו מאז שהתחלתי לקרוא את הספר.

 

[חצוי הדם]

תראי,אני חושב...

שאולי בקטע של לקרוא בכל הפסקה ולא לדבר עם החברות,זה נראה לי קצת מוגזם ולא טוב. תראי! אני הבנתי שלא מוכרים את החיים וחברות(שזה מאוד חשוב)תמורת "הארי פוטר". לטובתך: את בעצמך אמרת שהחברות שלך מתחילות להתעצבן ואז אני חושב שבמידה מסוימת הם בסופו של דבר לא התייחסו אלייך(אני מקווה מאוד שלא). אבל תחשבי ,לולא זה היה הפוך: את היית רואה חברה בכיתה שכל הזמן בהפסקות, קוראת ספר(ולא משנה אם זה הארי פוטר). מה היית חושבת עליה?! שהיא לא בסדר וסגורה בתוך עצמה. ולא מפתחת קשר. -זה לא טוב,כי את לא מפתחת קשרי ידידות עם החברות שאני מאמין שבו בזמן תצטרכי את עזרתם. תראי! בלי להתגאות,גם אני הייתי כזה. עד שהבנתי לאיזה מצב נכנסתי. והפסקתי לקרוא בזמנים שאני אמור להיות עם החברים(חוץ מהיומיים הראשונים שיוצא הספר,כי אז אני ממש מנותק מהעולם-ובזה אין שום בעיה),אבל לא כשאני קורא את הספרים בפעם העשירית. כתבתי את זה לא בגלל שאני חושב שאת כזאת ואני בטוח שאת לא כזאת, אלא רציתי לומר קצת מוסר... אל תפגעי!,מההודעה הזאת כי אולי לא הבנתי נכון את מה שכתבת. מדיי פעם אני קצת כותב יותר מדי, ואם זה לא נכון מה שכתבתי -אז פשוט אל תתייחסי לזה. ואם זה נכון-אז אני מקווה מאוד שתקחי זאת לתשומת לבך. ערב טוב! ג€

 

[פוטר יא סקסי]

הו הו...כמה שאתה לא לבד.

גם אני מותק, גם אני. כולם מכירים אותי בתור "הפריקית הארי פוטר הזו". כל פעם שמישהו זורק לאוויר משהו שבצורה הכי קלושה אני יכולה לקשר לפוטר- אני מתמוגגת. בימים אלה הוא משמש כ75% מהחיים שלי. רק הוא, המניאק הקטן. וזה פתטי, ככה לפחות האנשים שמסביבי רואים את זה. אבל בתכלס, אני די נהנית, אפילו שזה כבר חצה את גבולות הנורמל. זה משמש לי מפלט, עולם שאפשר לברוח אליו כשלא טוב בעולם הנוכחי. ככה צריך להסתכל על זה.

 

[black robe]

טוב, אולי קצת הגזמתי כשאמרתי../images/Emo63.gif

שאני כל הזמן בהפסקות קוראת הארי פוטר. הכוונה שלי הייתה שרוב הזמן בהפסקות, אני קוראת הארי פוטר. ולא, ממש לא נפגעתי

אני חושבת שדיברת לעניין

אני לא מזניחה את החברות שלי. אבל לפעמים אני מעדיפה להיות תקועה עם הראש בספר מאשר לדבר איתן.

 

[חצוי הדם]

יש צדק בדברייך

ותאמיני לי! היה לי שלב בחיים, שממש התפללתי שאני יקבל מכתב מהוגוורטס. לא פעם ולא פעמיים, דמיינתי את עצמי תלמיד בגריפינדור באותו שכבה של הארי,רון והרמיוני. אפילו הייתי מוכן לזה למרות הסכנות שבחוץ(וולדמורט), אבל אני חושב שאם כל הכבוד ,יש עניין וקצת כיף שיש את וולדמורט(זהו הקסם של ההרפתקאה). תחשבי לולא לא היה וולדמורט,אני חושב שהיה מאוד משעמם להארי ולקוסמים. עכשיו כשיש את וולדי אז יש למה להתכונן,לפחד ולדבר על זה. כמו שאמרתי: זה מין סוג של כיף בהרפתקאה. למרות שלמי שבתוך הסכנה זה ממש מפחיד, ואילו למי שמסתכל מבחוץ(כמונו)זה דיי נחמד ומשעשע. אבל ,למשל: אחרי שייגמר "עידן וולדמורט" יהיה הרגשה של כיף וגעגועים לאותה תקופה. את לא חושבת כך?!

 

[Pr0NgS]

יש להם עם מספיק מה להשתעשע...

 

[black robe]

לא נראלי בדיוק שכל../images/Emo63.gif

העניין של וולדמורט ואוכלי-המוות שלו זה "שעשוע" כפי שהגדרת זאת. גמאני הייתי רוצה ללמוד בהוגוורטס, עם כל הסכנות והכל. אבל בהחלט מהצד (כרגע) לא משעשע אותי לקרוא על כל הדברים הנוראיים האלה שוולדמורט ואוכלי-המוות שלו עושים. ואני עדיין חושבת שהמכתב שלי פשוט עבר דרך האח הלא נכונה

חחחח, סתם