באנדיט 1200, אני מתגעגע אליך
מכוער? זה היתרון שלו. המחיר ברצפה, אפילו הגנבים הפשוטים חושבים כמה פעמים לפני שהם מתקרבים אליו, לא מושך יותר מידי צומי אך סיפק לי כמעט שנתיים של הנאה צרופה. בימים שבהם רכבתי בתוך העיר, כשמסלול הנסיעה "תרם" לי לא מעט רמזורים, לא קינאתי לרגע בבחור עם ה"ליטר" או 600 ספורטיבי שהיה לידי. מה גם שכשהגיע האור הירוק ה600 ספורטיבי היה נעלם לי. במראה. בפקקים, בתנועה העייפה של מרכז הארץ לא השתגעתי ולא התאמצתי עם ההילוכים. מה בא לך היום? לרכב בהילוך שלישי, נוח, שקט ונושך אם צריך להתחמק מהגברת עם הקפה באוטו ליד שמזגזגת בנתיבים. רוצה לשמוע את המנוע? הורד הילוך, סובב המצערת. מהירות שיוט של 160, מהירות שטות של 250 (האופנוע היה שנת 99). נפלתי, בקטנה, פה ושם. לא זוכר שהיו לי אלף פלסטיקים חתיכים לסדר, לתקן,לצבוע,להזמין. אני זוכר שהחבר'ה עם האופנועי ספורט שרכבו איתי והחברים שלי שרכבו על כלים אחרים תמיד צחקו שזה אופנוע של זקנים, אך גם תמיד נהנו מהסאונד כשעקפתי אותם. ביום שקניתי את הבאנדיט, נפרדתי מDR650 שמהירות השבה רכבתי הייתה 120 קמ"ש ו140 כשנתאמצתי,( אולי הנתונים קצת שונים בכל זאת עבר זמן). הסתובבתי מסביב לבאנדיט כ-15 דקות ולא ידעתי מאיפה מתחילים. אף פעם לא עשיתי סיבוב אפילו על אופנוע כביש לפני כן. התקשרתי לחבר שרכב בזמנו על CBR (ציפי היפה, מה איתה אליקו?) ושאלתי אותו מה אני עושה עכשיו, מאיפה אני מתחיל? "שב על הכיסא, זוז סנטימטר אחורה אם אתה אוהב את האשכים שלך ותן גז". אז ישבתי, זזתי 2 סנטימטר והנעתי. יצאתי מת"א כשביציאה מהמוסך עוד גררתי את הרגליים מעט מעל הכביש. רגע אח"כ עשיתי פרסה בנתניה, ליד איקאה. התחלתי לחזור הבייתה, לת"א ומצאתי את עצמי בגדרה. כן ,גדרה. עשיתי באותו היום כ200 ק"מ, בעצם עשיתי בדיוק 200 ק"מ. בחיים לא אשכח את הפעם הראשונה שהגעתי למהירות שתואמת את המרחק אותו גמעתי. הרגשתי שהנעליים שלי נפרמות לאט לאט ועוזבות לי את הרגל, הייתי בטוח שהחולצה מתחמקת לי מהגוף דרך הגב. ואפילו ניסיתי להבין למה מעט המכוניות שהיו על הכביש לא נוסעות, כולן עמדו, כאילו הנהגים עצרו לכבוד המטס. הדובדבן שבקצפת היה כאשר הגעתי הבייתה. באותו הזמן עוד גרתי עם השותפים המגניבים שלי(אמא ואבא), במקרה אמא שלי עמדה ממש ליד החנייה של האופנוע ,כאשר איזה בחור נעמד ואמר בקול צרוד סטייל מרלבורו אדום: "וואי וואי וואי מה זה!!!??? 750?" "ניראה לך" אמא שלי מטיחה בו בשיא ההתלהבות תוך הנפת היד בזלזול "זה 1200!!" מחפש יופי, לך על ספורטיבי. מחפש אופנוע "כולבויניק"(הגדרה טובה מיצו) שיעשה את העבודה נאמנה במחיר של חצי "ליטר" אולי אפילו רבע "ליטר" תקנה באנדיט 1200 עוד היום. נכון, הבחורה שעוברת במעבר חצייה לא תקפוץ עליך ותלחש לך באוזן "קח אותי הבייתה קאבויי" אך גם ככה בשבילן "שחור" זה התשובה לשאלה "איזה אופנוע יש לחבר שלך?" רק באהבה.