רציתי לחדד נקודה

בכלל - הדדיות היא עניין נלמד, לאט

ויש לנו הרבה התעסקויות בנושא כעת, בבית, עם עומר. למשל - אני חולה, גמורה משפעת. עומר שפך מים והתעלם מהשלולית. בקשתי ממנו לנקות, הוא אמר לי "את". רבע שעה קודם הכנתי לו אוכל, למרות שאני חולה ולמרות שהוא יודע לחמם במיקרו או לקחת לו פסטרמה לבד. התעצבנתי ויריתי כמה מילים שקטות והחלטיות בנושא אחריות אישית (הוא שפך את המים, לא אני) הדדיות (מה שאתה מבקש את אמור גם להיות מוכן לתת). הוא נגב את המים, כמובן, אבל יש לי הרגשה שהתהליך הזה אינסופי, לא נגמר, כל פעם מחדש כאילו אין הסטוריה. ובכ"ז - בקפיצות זמן - אני רואה התקדמות.
 

אמאו3

New member
אלטר כותבת באחד הספרים שלה

שהתינוק וגם הילד מבקש לפעמים את הפורקן שבבכי. ולכן לפעמים אפשר לראות התנהגויות אצל הילדים שממש מבקשים שנגיד להם לא כדי שהם יוכלו לבכות ולהשתחרר ממגוון התסכולים שהם פוגשים במשך היום. היא כותבת שלפעמים על שטות כמו שהכוס שלו מלוכלכת הוא יבכה. למשל הדוגמא שליאת נתנה על הזזת הכרית לפני השינה. האמירה שלא מזיזים עכשיו את הכרית והולכים עכשיו לישון מציבה לו גבול, מה שאנחנו יודעות שחשוב ומצד שני אם הוא צריך הוא יפרוץ בבכי וירדם. במקביל לכבוד לילדים והרצון להיות חברים שלהם. אנחנו צריכים לזכור שהראייה לטווח ארוך היא שלנו והאחריות היא שלנו.
 

Shellylove

New member
לא רק

האלמנט הכלכלי גם הוא מעמיד אותנו במקום לא שוויוני מול הילדים- אנחנו "מחזיקים" בכסף ומחליטים מה לעשות בו (מה ש"גורר" מצבים רבים שבו אנו הקובעים). לא שאי אפשר להקשיב לבקשות של הילד, לרצונות שלו, לדון איתו- אבל ההחלטה היא שלנו, לא?
 
היה לנו דיון ענק על סמכות הורית

לפני כמה חודשים. כדאי למצוא אותו (מתנצלת שממעמקי השפעת הבלתי מרפה הזו אינני מתנדבת למשימות חיפוש הרפתקניות מעין זו
)
 
הרבה בריאות ../images/Emo184.gif

הקול היחידי שעוד נשאר לי הוא זה שבמקלדת. רעות קודחת לה בשקט מול דיג דיג דוג. זה הזלב שכל שנה אני נשבעת, שבשנה הבאה כולנו נתחסן....
 

vered4

New member
להרבה אמהות יש

לפחות שומעים את הקושי הזה בשאלות שלהן. חוסר הרצון להיות "רעה" ומצד שני ההרגשה שמשהו לא מסתדר בלהיות כל הזמן מסבירה ומתחשבת.
 

Kalla

New member
לדעתי

הסלידה מהפעלת סמכות הורית היא פשוט "אין" עכשיו. עד להודעה חדשה המודה היא לזרום עם הילד בכל מחיר. כל כמה שנים הגישות בחינוך משתנות ויש כאלה שנורא חשוב להם להיות מאוד נאורים ופרוגרסיביים. לדעתי הפעלת סמכות הורית כשזה נחוץ אין בכך שום דבר רע ועדיף להרגיש נקיפות מצפון כשלא מפעילים אותה במצבים המתבקשים מאשר להפך.
 

kokopeli

New member
ילדים צריכים שיגידו להם מה לעשות

בעיניין הזה הדבר משול, לדעתי, למצב בו הילד נמצא בתוך מרחב אינסופי ובו שבילים אינסופיים. אם לא נגיד לו באילו שבילים מותר לו ללכת ובאילו לא, ממה עליו להיזהר בדרך, עד איזה מרחק בטוח לו להתקדם, הוא ילך לאיבוד, ירגיש חוסר ביטחון, יהיה מבולבל, גם אם הוא ידע בדיוק לאן הוא רוצה להגיע. לעומת זאת, אם ננחה אותו, הוא ירגיש מספיק בטוח לבחור ולבחון דרכים שונות, וידע תמיד את הדרך חזרה גם. ילד שלא מציבים לו גבולות ברורים, לא יכיר גבולות ולא ידע לבעוט בהם. והרי כולנו יודעים ששלב בדיקת הגבולות הוא שלב חשוב בעיצוב האישיות ובבנית הביטחון העצמי, והביטחון בסביבה. זה לא אומר שלא צריך, ואף רצוי, להסביר ולהתחשב. אבל לא תמיד אפשר, וגם לא תמיד צריך, לא תמיד זה מועיל. לפעמים זה אפילו יכול לבלבל. אז, להשקפתי, ההורה הטוב הוא זה שיודע להציב את הגבולות הברורים והחד משמעיים עבור ילדיו, גם אם לפעמים זה "במחיר" של מתן הוראות מפורשות וללא הסברים. הרבה אור
ואהבה
 

דסי אשר

New member
אני תוהה- האם אני גולשת בפורום

"חינוך לגיל הרך" בפורטל תפוז, שלפני כמה שנים חבשתי קסדה כאשר כתבתי על גבולות וחשיבותם?. מה בדיוק קרה? דסי
 

מלמלה

New member
איפה הקושי

בהעברת המסר או ב"הרגשה" שלך ואני שואלת כי לפעמים שינוי הרגש אצלי והבטחון המוחלט שלי -אני עובדת ולכן הילדות עד 4 במסגרות - מספיק כדי להעביר את המסר חלק וולא ויכוחים או רגשי אשמה לא לכל אחד המובן מאליו שלו כך הוא אצל האחר. אצלי אפשר להתחיל לסוע עד תחנת האוטובוס (300 מטר) ורק שם לחגור חגורת בטיחות אצל הרבה אחרים זה ישמע רע מאוד...ובכלל נוגד את המובן מאליו האם אני כופה עליהן ללכת לביה"ס? כן, האם יש אפשרות אחרת? לא - אצלי לא. וכן, יש משפחות שאצלן זה אחרת
 

vered4

New member
ואת לא מתארת לעצמך כמה התקדמנו מאז

בדיונים בפורום, כוונתי
אבל, כל פעם שאני "פוגשת" שאלה של אם שמצד אחד אני מרגישה שהיא מבולבלת ומותשת ממערכת היחסים על הילד שלה, ומצד שני אני מרגישה כאילו היא לא מקבלת מספיק חיזוק לחשיבות של אותה סמכות הורית- אני נוטה לבודד את הנקודה הזו.
 
למעלה