סמואל ספייד
New member
רפסודיה רומנית
שמעתי דרך הפורום הנוכחי על מסעדה רומנית שפועלת בדרום תל-אביב אם אני לא טועה ברחוב סלמה,
אז אולי לכשאבקר בה אשנה את דעתי על הז'אנר הרומני בארצנו.
עד כה לא נתקלתי במסעדה רומנית שמתקרבת לאוכל הרומני האמיתי.
גם לא יקירת הפורום:"מעיין-הבירה"
במעיין הבירה זה יותר אוכל מזרח אירופאי שכולל סגנון רוסי פולני וגם קצת רומני,
במעיין הבירה הדבר הבאמת טוב שם זה הבירות מהחבית,
יש שם רפרטואר נרחב של בירות שמתוחזקות הייטב ונמזגות במקצוענות,
השאר שם זה הרבה יותר אווירה ורקע,
לא יודע אם להגיד שהמלך הוא ערום זו המילה,
אבל לטעמי יש יותר מדיי פידבקים חיוביים.
אכן זה בית-מרזח קלאסי,
בימים שאת אונייות-הסוחר הישראלי שירתו ימאים כחול ולבן האווירה שם הייתה הרבה יותר בוהמיינית,
בימי ו בצהריים זה היה שגרתי לחזות בסווארים יושבים כתף אל כתף עם פרופסור לסוציולוגיה מאונברסיטת-חיפה,
עשן המקטרת הסתלסל שם באוויר,
רחש והמולה ושאון הסועדים יצרו משהו עם טעם של פעם,
אולי היום התמימות שבי אבדה,
אולי זה הסופרלטיבים שנכתבים ונשפכים כמו ממעיין נובע,
אולי כל אלו גורמים לי לעשות דווקא ולא הכי להתלהב.
קשה לשחזר טעם של קבב רומני כאן אצלנו בארץ,
בעיקר קשה לשחזר את שמחת-החיים שלהם,
את האהבה והסגידה לאכילה בחוץ,
את האירוח הלבבי ורחב-הלב,
כשאתה מתארח בבית מקומי בכפר רומני הם יוציאו את כל תכולת המטבח ויפרסו על השולחן,
ישקו אותך עד שתצא משם על הברכיים עם עיניים בורקות ומבט מצועף.
כאן אצלנו הכל יותר קודר, הכל יותר עצוב ולחוץ,
למרות שלכאורה מצבנו כביכול טוב יותר,
הדגש הוא על המילה----כביכול.
אנסה לצרץ לכאן כמה תמונות מחתונה שהשתתפתי בה בעיירה ששוכנת למרגלות רכס הרים גבוה ומושלג,
זה היה אירוע שבו בהתחלה משפחת הכלה אירחה חלק מהמוזמנים ואז זה עבר לטקס דתי אורתודוכסי בכנסייה המקומית של: קורטה דה ארג'ש ומשם יצאה שיירה עליזה למסעדה מעץ ,מין בקתה כזו
שמעתי דרך הפורום הנוכחי על מסעדה רומנית שפועלת בדרום תל-אביב אם אני לא טועה ברחוב סלמה,
אז אולי לכשאבקר בה אשנה את דעתי על הז'אנר הרומני בארצנו.
עד כה לא נתקלתי במסעדה רומנית שמתקרבת לאוכל הרומני האמיתי.
גם לא יקירת הפורום:"מעיין-הבירה"
במעיין הבירה זה יותר אוכל מזרח אירופאי שכולל סגנון רוסי פולני וגם קצת רומני,
במעיין הבירה הדבר הבאמת טוב שם זה הבירות מהחבית,
יש שם רפרטואר נרחב של בירות שמתוחזקות הייטב ונמזגות במקצוענות,
השאר שם זה הרבה יותר אווירה ורקע,
לא יודע אם להגיד שהמלך הוא ערום זו המילה,
אבל לטעמי יש יותר מדיי פידבקים חיוביים.
אכן זה בית-מרזח קלאסי,
בימים שאת אונייות-הסוחר הישראלי שירתו ימאים כחול ולבן האווירה שם הייתה הרבה יותר בוהמיינית,
בימי ו בצהריים זה היה שגרתי לחזות בסווארים יושבים כתף אל כתף עם פרופסור לסוציולוגיה מאונברסיטת-חיפה,
עשן המקטרת הסתלסל שם באוויר,
רחש והמולה ושאון הסועדים יצרו משהו עם טעם של פעם,
אולי היום התמימות שבי אבדה,
אולי זה הסופרלטיבים שנכתבים ונשפכים כמו ממעיין נובע,
אולי כל אלו גורמים לי לעשות דווקא ולא הכי להתלהב.
קשה לשחזר טעם של קבב רומני כאן אצלנו בארץ,
בעיקר קשה לשחזר את שמחת-החיים שלהם,
את האהבה והסגידה לאכילה בחוץ,
את האירוח הלבבי ורחב-הלב,
כשאתה מתארח בבית מקומי בכפר רומני הם יוציאו את כל תכולת המטבח ויפרסו על השולחן,
ישקו אותך עד שתצא משם על הברכיים עם עיניים בורקות ומבט מצועף.
כאן אצלנו הכל יותר קודר, הכל יותר עצוב ולחוץ,
למרות שלכאורה מצבנו כביכול טוב יותר,
הדגש הוא על המילה----כביכול.
אנסה לצרץ לכאן כמה תמונות מחתונה שהשתתפתי בה בעיירה ששוכנת למרגלות רכס הרים גבוה ומושלג,
זה היה אירוע שבו בהתחלה משפחת הכלה אירחה חלק מהמוזמנים ואז זה עבר לטקס דתי אורתודוכסי בכנסייה המקומית של: קורטה דה ארג'ש ומשם יצאה שיירה עליזה למסעדה מעץ ,מין בקתה כזו
))))))))
