גם אני בעד לדבר שהאוירה היא שקטה
ולא תוך כדי הסערה. עברנו את גיל הפזצטות על הריצפה, למזלי, ובטח לא הייתי יושבת לשולחן הדיונים במצב כזה (יש לי גם תנאים מקדימים..
) פשוט במצב כזה מרימה מחבקת עד ההרגעות. ולא, לא קונה אם זה כזה עקרוני לי. (וגם היו מצבים שהדודות בסופר לא אהבו. פשוט המשכתי ללכת. את רוצה, תדברי איתי, בלי בכי על הריצפה. וגם זה עובד. ). למרות שהיו מצבים שאמרתי לא, ואז היא כועסת נורא ואפילו בכתה אז אמרתי:אני אמרתי לך למה לא, במקום לבכות תסבירי למה כן, אולי תשכנעי אותי , אולי זה משהו שלא חשבתי עליו. ולפעמים הם כן הצליחו לשכנע אותי.