רפי, שיגרה זה רע?

anat30g

New member
רפי, שיגרה זה רע?

זה מאמר שכתבתי פעם... בעוונותי הרבים עסקתי פעם בעיתונות. רפי, שיגרה זה רע? מאת : anat30g אין ויכוח - שיגרה בנישואין זה רע, יש שיגידו שזה אפילו רע מאוד, אבל שיגרה בחייו של ילד זה דבר חשוב מאוד. שיגרה מקבעת דפוסי התנהגות, היא מסייעת לשמירת גבולות, מחזקת את הביטחון העצמי של הילד והכי חשוב – עושה סדר בעולם הגדול והמבולבל שמסביב. מהי שיגרה טובה? שיגרה צריכה להיות מותאמת לאנשים שצריכים לחיות בתוכה. שיגרה צריכה להיות מספיק נוקשה כדי להיות ברורה ומספיק גמישה כדי להיות מותאמת לתינוק וגם למטפלים בו. השגרה צריכה להיות מספיק קבועה כדי להעניק לילד עוגן לעולם, מצד שני מספיק גמישה על מנת שלא תתאים את עצמה לשינויים קטנים. בכל סדר יום שהוא יש כמה דברים שחוזרים על עצמם מיום הלידה של התינוק והם: זמני ארוחות, שינה, רחצה, אחר כך נוסף הטיול היומי, שעות הפנאי והמשחק החופשי. בין אם האם מטפלת בתינוק ובין אם עושה את זה מישהו אחר, רצוי שלכל תינוק יהיה סדר יום – סדר היום צריך להיקבע בהתאם לנוחיותו של ההורה או המטפל, אולם הוא צריך להיות גמיש מספיק לשינויים. שינויים שמתבקשים בגלל צרכיו של ההורה או המטפל וכן שינויים שמתבקשים בשל צרכיו המשתנים של התינוק – שכן תינוק בגיל ארבעה חודשים ישן יותר מאשר תינוק בגיל שמונה חודשים, משך הסבלנות במשחק של תינוק בגיל ארבעה חודשים קצרה משל זה של תינוק גדול יותר, וכו´. שיגרה גמישה: אחרי שקבענו ששגרה זה טוב, וחשוב לשמור על שגרה, חשוב לזכור שחיים זה דבר דינמי וגם השגרה שלנו צריכה להיות כזאת – גמישה. במסגרת הגמישות – ההורים צריכים להחליט מה מספיק חשוב שבגללו תוגמש השגרה ומה לא. אפשר להחליט שביקור של סבא וסבתא מאילת יכול לדחות פעם אחת ליום אחד את שעת השינה. מסיבת יום הולדת שמתארכת יכולה להיות סיבה שבגללה לא נתחיל את שגרת הערב בזמן, אבל כאשר סוטים מהשגרה – חשוב להסביר לילד למה זה נעשה ולהבהיר לו שמחר נחזור לשגרה. יש ילדים שיותר קל להם לסטות מהשגרה ויש ילדים שכל סטייה ממה שהם רגילים לו מפחיד אותם. ילדים עצבנים, חששנים, חסרי ביטחון עצמי הם בדרך כלל יותר חרדים משינויים בשגרה, לעומתם ילדים נבונים, בעלי ביטחון עצמי, ילדים שלווים מקבלים ביתר הבנה חריגה. הורים צריכים ללמוד את הילד שלהם ולדעת עד כמה אפשר למתוח לו את השגרה וכמה אפשר לשנות. אבל צריך לדעת שגם לילדים נבונים ושלווים יהיה קשה לקבל שינויי טוטלי של בשגרת חייו. ברמה העקרונית אפשר לומר שככל שהילד קטן יותר חשב יותר לשמור על שיגרת חייו, כשהוא גדל חשוב לשנות את השגרה ולהרגיל אותו לכך שיש שינויים והפתעות בחיים. גם במסגרת שגרה נוקשה אפשר גם לגוון ואפילו להפתיע: ברוב המשפחות ארוחת הצהרים היא ארוחה בשרית ובערב אוכלים ארוחה קלה יותר, לרוב חלבית. במסגרת הגיוון אפשר לתת לילד להחליט למשל את סוג הביצה שיאכל בערב – חביתה, עין, רכה או קשה. אפשר להחליט שפעם בשבוע אוכלים פיצה, אז יש לומר לילד שביום שלישי אוכלים פיצה, ככה יהיה לו למה לצפות במהלך השבוע, והוא לא ינדנד מידי ערב שהוא רוצה פיצה, כי הוא ידע שרק ביום שלישי יש פיצה. אם החלטתם להפתיע ובאופן יוצא דופן לקחת את כל המשפחה לאכול בחוץ, אמרו לילדים שזאת הפתעה, הסבירו את הסיבה אם יש סיבה, אם אין סיבה ממשית, אתם יכלים לומר להם שאוכלים בחוץ כי הם היו חמודים ושהם שמחו אתכם ושאתם אוהבים אותם. מתן סיבה מסייע לילד להתגבר על ההפתעה (גם אם היא טובה) ולהכניס סדר במציאות. לסיכום: שיגרה זה חזרה על אותן פעולות יום יומיות שוב ושוב. ילדים אוהבים חזרות. הם אוהבים לצפות באותה קלטת שוב ושוב, הם אוהבים לשמוע את הסיפור פעם אחר פעם אחר פעם. כשלנו ההורים כבר נמאס, הם עדין לא הגיעו לרוויה. החזרות על דברים מוכרים מקנה ביטחון. הרעיון שעומד מאחורי ההנאה של הילד מהחזרתיות הנ"ל, היא שהילד יודע מה צפוי לבוא בהמשך והוא לא פוחד. בעולם שלנו יש לילד כל כך הרבה דברים חדשים ולא צפויים. מידי יום הוא מגלה משהו חדש, לומד דבר נוסף – התוספות הללו בחייו מרגשות אותו ומעניינות אותו, אבל גם מפחידות אותו, הוא חושש שבגלל כל התוספות הללו המוכר ישתנה. כשיש חזרה על אותם דברים: על אותן פעולות, על אותם משחקים, אותם שירים ואותם סיפורים, הוא נוכח שהמוכר עדיין ישנו, ולכן יהיה לו קל לקום למחרת ולשוב לחקור ולגלות את העולם.
 

keren1

New member
ענת מסכימה עם כל מילה.

שיגרה טובה לילד כמו למבוגר שמטפל בו. אצלנו השגרה נשברה רק בשישי בערב. ביום שישי בערב לא חייבים ללכת לישון ב 19:30 אפשר יותר מאוחר (בתקווה שיקומו יותר מאוחר
)
 

טל של 4

New member
../images/Emo45.gif מסכימה עם מרבית הדברים!

במו כל דבר בחיים אסור להגזים לשום כיוון. שיגרה דבר חשוב במיוחד לקטנטנים, אבל צריך גם ללמד אותם להתמודד עם שינויים. לדעתי לא כל דבר צריך להיות מלווה בהסברים, חלק מתפקידנו כהורים הוא להחליט מתי אפשר לשבור שיגרה ולא תמיד צריך סיבה. יש לי תחושה שהדור שלנו נותן יותר מדי הסברים לילדים שלו ולא רק בהקשר למאמר שלך שבאמת הסכמתי עם רוח הדברים. אנחנו מדברים לילדים ומסבירים להם כל דבר ולא תמיד יש סיבה, ולא תמיד צריך לספק אותה. לדעתי חלק מהחינוך של ילדינו צריך להיות קבלת הסמכות שלנו כמחליטים גם אם לא שיכנענו אותם.מה דעתך/דעתכם?
 

keren1

New member
גם לי יש הרגשה שלפעמים אנחנו

מנסים יותר מדי. יותר מדי להסביר יותר מדי לחנך. אותי גידלו בלי יותר מדי הסברים של למה עושים ככה ולמה עושים ככה ויצאתי די בסדר
סתם!! אבל לפעמים מרוב לנסות להיות בסדר יוצא לא בסדר. אני מאמינה גדולה של שגרה בסדר היום. כי זה חשוב לילד וגם לנו. אבל כמו בכל דבר אסור להגזים. תשמעי קטע. דניאל לא היתה חולה שנתיים ועכשיו היא היתה חולה (היום הלכה לגן יששששששששששששששש) מיום רביעי היא בבית. אתמול היא נשארה עם אמי. דניאל ממש התחילה לטפס על הקירות. היא לא רגילה להשאר בבית והיא היתה עצבנית ורצה אותי ורצה את זה ורצתה את ההוא. בקיצור לא היה קל לאמא שלי. כשהגעתי הביתה היא התחילה לבכות שהיא רוצה שמלה ורוצה עוגת יום הולדת. (מסובבת אמיתית). ראיתי שאני לאט לאט גולשת איתה לויכוח שיסתיים רק בבכי (שלה ועצב שלי). מה עושים......MAGIC אמרתי לה דניאל השמלות עכשיו בכביסה (דבר שהיה נכון) ואין לנו בארון אבל מה דעתך בואי נצייר שמלה ונבקש מאתי (גיסתי) שתתפור לך אחת כזאת. היא רצתה בכסף וזהב (והיו לי טושים כאלה למזלי). היא היתה בשוק מהטושים ועוד יותר מהרעיון. אבל היא נרגעה וישבה במשך שעה וציירה את השמלה שהיא רוצה. פרחים וכפתורים. בקיצור ההתפרצות חוסלה לפני שהספיקה להרים את ראשה המכוער. I´M IN CONTROL AGAIN AND IT FEELS GOOD.
 

anat30g

New member
גבולות ומוסכמות

אני דווקא נוטה להסביר לילדי כל מיני דברים לרוב לפי דרישתם ולברוב המקרים לאחר הסבר הם עושים דברים יותר טוב מאשר כשרק דרשתי והם לא הבינו למה. ממש כמו שילד צריך שיגרה הוא צריך גם גבולות. וגם פה הגבולות (כמו השיגרה) צריכים להיות מספיק קבועים וברורים ומצד שני - להיות גמישים. לדוג´ - בבית מסויים הילדים לא ישנים עם ההורים במיטה הזוגית. זה המוסכמה או החוק בבית - הילדים יודעים וזה ברור להם. מצד שני - שבת בבוקר מותר להם להכנס למיטה של אמא ואבא... או נגיד שחולים מותר. הגבלות ברורים אבל גם גמישים. על מנת שמשהו יהיה "גבול" אנחנו צריכים להיות עקביים.
 

יוטל

New member
יש לי קצת הצתה מאוחרת או

שהבדלי השעות בנינו גורמים לי להשמע כזאת... אני גם חושבת ששגרה זה טוב וכמובן כמו בכול דבר, גם כאן צריך לדעת להיות גמישים. לגבי ההסברים על כול דבר. אצלי זה בילט-אין מגיל אפס (שלהן, לא שלי) זה מתיש, זה מעייף והיום בגיל ארבע זה הופך למו"מ כמעט על כול דבר. אבל, זה שווה את זה. כי יש למידה ויש הקשה מדבר אחד לשני. לפעמים זה תענוג פשוט להקשיב להן מהצד, איך הן מיישבות ביניהן את העיניינים (אחרי הכאסח..)איך הן מוצאות פתרונות חלופיים. ולדעתי זה נובע גם מזה. נכון, זה מעייף ולפעמים אני מוצאת עצמי אומרת "כי ככה אמרתי ודי" אבל אני לא רוצה לעשות להן דברים ששנואים עליי. אני שונאת שמנחיתים לי דברים בלי הסבר או בלי יכולת לאמר מה דעתי בנידון. אז זה גוזל יותר זמן, מחשבה(יצרתיות...)והרבה פעמים אני מופתעת מההבנה והבגרות שהן מגלות. נכנסנו לחנות צעצועים מדהימממממה, חלומו של כול ילד ומבוגר. מחירים אש. אמרתי להן שפה אני לא קונה. שנצא אני מבטיחה לקנות להן אבל לא פה. התכוננתי לסצנות כי זה באמת לא פייר להכנס לחנות כזו ולצאת בלי כלום. אבל הן קיבלו את זה, בלי עיניינים. כנגד יש סיפורים שפשוט בא לי לדפוק את הראש בקיר מהויכוחים וההתמקחויות. לפעמים אני רואה את האמרקאים הקטנטנים. האמא אומרת "לא", אז זה לא. בלי התווכחויות ופזצטות על הריצפה. מספיק מבט אחד והילד משתתק. טוב, חייבת לסיים הן מחכות לסיפור לפני השינה אז ביי בינתיים
 

nonana

New member
אני בדיעה של ענת שיגרה היא טובה

לילדים ומשרה להם ביטחון. נכון שצריך להיות גמישים איתם ולא לקחת כל דבר כחוק ברזל. אבל גם שינויים הוא טוב אם הוא נעשה במודעות והסברים מצידנו למה אנו יוצרים אותם. ומצטערצת טל שאני חוקת על דעתך אבל כן צריך להסביר להם כל דבר שאני מבקשים מהם לעשות בכדי שהם לא יעשו את זה בחוסר הבנה ובכאס אלא יבינו שיחש השלכות במידה וזה לא יקרה. למשל: קראתי את הספר של תמר בר אור -"הורים ותומים" דוגמא טובה שהיא נתנה הוא- כשיש ארוחה משפחתית וקוראים לכולם לבא לאכל אבל ילד אחד החליט שהוא לא רוצה. לא צריך לדרוש ממנו לבא אם הוא עסוק אלא להסביר לו את ההשלכות. שאין אח"כ אוכל בלעדי בשבילו. והוא צריך לחכות לארוחה הבאה. אחרי שהבטן מקרקרת הילד מבין את התוצאה של ההחלטה שלו ובפעם הבאה הוא יבוא לאכול בלי להתווכח. אני עשיתי את זה עם הגדולה והקסם עובד נפלא. לפני כן זה היה בויכוחים של "בואי לאכל" "עוד רגע אמא אני עסוקה" "אבל כולם מחכים רק לך" "נו? אמא רק שניה אני כבר באה" וכו" כו". נכון שהיה לי קשה למה ´הילדה רעבה´. אבל היום היא פשוט באה בלי בעיות ובמידה והיא חוזרת על התשובה הישנה אני מזכירה לה שזו זכותה אבל אין ארוחה מיוחדת בשבילה. וזה פועל.
 

nonana

New member
סליחה אז הנה התיקונים

מצטערצת=מצטערת. חוקת= חולקת כאס= כעס. שיחש=שיש
 
רק כדי להמחיש כמה את הפחד משינוי

אספר לכם מקרה שקרה כשהילדות היו בנות 4 וחצי לקחנו אותן לטיול בחו"ל אנגליה ליתר דיוק והתחלנו להסביר להן על המקום ולספר להן מה הולך להיות בין היתר סיפרנו להן שבאנגליה מדברים אנגלית וכך עברו הימים ופתאום יומיים לפני הטיול הן הגיעו ממררות בבכי שאלנו אותן מה קרה??? אז הן ענו שהן מפחדות שבאנגליה הן יפסיקו לדבר עיברית ולא יוכלו לדבר עם החברות שלהן כאשר הן יחזרו יושב על הגדר
 

קרנושה

New member
מסכימה עם כל מילה.....

אמיתי ונכון הדבר ששיגרה משרה ביטחון בחיי הילדים (תמיד אני כותבת שיגרע ככה אך ......זה בגלל שאני אישית שונאת שיגרה!!)... ענת-הכנסתי את המאמר לקטגוריית המאמרים של הפורום.....זרקי לנו עוד כאלה מידי פעם.....
 

רז2

New member
מסכימה עם כל מילה

אין כמו שיגרה לקטנטנים האלו. בגלל זה היה לי חשוב כ"כ להתחיל עם סדר היום כמה שיותר מהר, ואכן אני זוכרת שמהר מאוד זיהיתי דפוסים לפיהם סידרתי את היום, שיהיה להם נוח, נעים וכיף. ומדי פעם משנים את סדר היום על פי צרכיהם המשתנים.
 

טל של 4

New member
הבהרות!!!

אז ככה, אני לא נגד שיגרה להפך!אצלינו סדר היום מאוד מוגדר! אני לא נגד הסברים להפך! גם אני מסבירה כשאפשר ומראה הגיון כשיש. השאלה היא עד כמה, אותה אמא (וגם אני הייתי שם) שעומדת בסופר עם ילד שמשטתח על הריצפה בצרחות כי לא משנה מה.... והאמא האומללה עומדת בסופר ומתחילה להרצות לו שככה לא מתנהגים חמודי, סוכריות עושות חורים בשיניים חמודי, קנינו כבר שני דברים לפי בקשתך וכולי וכולי .....(רואים את התמונה) האם בכל מצב נרצה (מלשון הרצאה), אין גבולות. ילד לפעמים צריך לקבל את ההחלטה שלנו כי היא שלנו ומה לעשות אנחנו מחליטים. רוצים דוגמא מאתמול. יואב מתאמן בשחיה בהפועל. יוצא מהבריכה ב-19:00 ולא רוצה לחבוש כובע בחוץ 5 מעלות. אני: יואב נורא קר בחוץ תחבוש כובע כדי שלא תהיה חולה (שוב) יואב: לא קר לי אני: אבל הרוח והשיער הרטוב בסוף יהיה לך דלקת אוזנים/ריאות..... יואב: אבל אמא לא קר לי. נורא חם לי. וזה יכול להימשך ולהימשך.....לכי תשכנעי אותו שקר לו! זה קורה פעמיים בשבוע הכובע הוא חלק מהשיגרה ובכל זאת ויכוחים. אני יודעת שאחרי חמש דקות של "ויכוח" והסברים הוא ילבש את הכובע אבל בדרך הוא יתיש אותי ואני אתעצבן והוא כבר מכיר את כל הסיבות וזה לא ממש משנה לו. הרי אם אני מההתחלה אגיד לו "תלבש כובע כי אני אמרתי" זה לא שהוא לא ידע למה, אבל לא יהיה לו על מה להתוכח. ובקיצור, אני מקבלת את דיברי ענת בגדול, ומעלה הרהורים על עד כמה.
 

nonana

New member
אני מבינה אותך אבל../images/Emo3.gif../images/Emo8.gif

א. גם לי קרה אותו סיפור בסופר ועשיתי שיחה עמוקה עם נעה וע"י שיחה החלטנו שכל פעם היא בוחרת משהו אחד שמותר לה - זה עבד משום שכן שיתפתי אותה בהחלטה ולא זרקתי לה אותו מלמעלה. דבר שני- שלא יחבוש כובע וכשיצא החוצה ירגיש שקר - ולא במקום מחומם- ואני מבטיחה לך שמיד יחבוש אותו. אבל לא זה יהיה ע"י פרנציפ של "דוקא אני לא אחבוש למרות שקר לי". תשוחחי איתו על זה לא באותו הרגע אלא בבית ואיתו תגיעי להסכמה של מה הוא רוצה ומה את רוצה ותראי שתגיעו להבנה. ותראי שבאותו הרגע ששיתפת אותו הוא לא יתווכח יותר- משום שהגעתם להסכם המקובל על שניכם. (אם ע"י שיחה תחליטו שהוא יחבוש את הכובע רק שירגיש שקר לו זה יעבוד)
 

keren1

New member
אם מראש אני יודעת וצופה את הויכוח

אני מנהלת מו"מ עם דניאל (הקטענים עדין קלים). אם את רוצה ללכת ל -X זה מבטיחה לי שתעשי Y (חבישת כובע?! או תסתרקי?!). בד"כ הם שוכחים את ההבטחה אבל לפני שאנחנו יוצאים אני מזכירה. וזה עובד. אם הגעתם להבנה ואח"ר יואב מתחרט בפעם הבאה תעכבי את היציאה מהבית, בטענה שפעם שעברה הוא לא כיבד את ההחלטה המשותפת שלכם. ותראי מה יקרה.
 

nonana

New member
קרן לא לזאת היתה הכוונה שלי../images/Emo4.gif../images/Emo8.gif

מצטערת אם לא הסברתי נכון. הכוונה שלי לא היתה בחינוך להתניה - אם-אז. אלא בחינוך דמוקרטי של הסכמה כללית ושיתוף פעולה שמחייבת את שני הצדדים להסכים איתה.
 

keren1

New member
אני מסכימה שצריך ורצוי ששני

הצדדים יסכימו ושעדיף חינוך דמוקרטי ולא התניה, אבל יש לי חוק. אני לא רבה ומתווכת בנושא שיכול לפגוע בשלומם של ילדי. נראה לי שראש רטוב ויציאה מידית אח"כ החוצה נופל תחת קטגוריה זאת. אז באמת אפשר קודם לנסות להגיע לעמק השווה ביחד. ואם זה מצליח אז נהדר אבל אם זה לא הולך אז אני לא אעשה משהו ביודעין שזה יכול וסביר להניח שיפגע בבריאות הילד. אפילו אם זה יוביל למריבה!!
 

טל של 4

New member
אז זהו. משפחה היא לא דמוקרטיה!!!!!!

חכי כשהם יהיו בני 17 ודמוקרטית יחליטו (3 נגד 2) שהם עושים מסיבה ביום ג´ או לוקחים את האוטו ליומים לאילת או עוברים לגור עם החבר או לא משנה מה. גם אם יש בזה הגיון כזה או אחר את הסמכות וזו לא דמוקרטיה!!
 

nonana

New member
טל קטונטי ואין לי נסיון כזה

אבל מתברר שזה עובד כדאי לך לקרא את הספר שהמלצתי את תביני את רוח הדברים. קראתי גם ספרים אחרים וחומר על חינוך שונה וזה לא אומר שהסכמתי איתו. (כמו עקרון הרצף שאני מסכימה איתו בחלקית, והחינוך האנטרופוסופי וכו") אני כן חושבת שבית צריך להתנהל ברוח דמוקרטית ובהסכמה כללית. תמר בר אור נותנת גם המון דוגמאות ותרגילים לבית כך שהספר קל וקריא. אני ניסיתי את דרכה ועד היום זה נחל הצלחה מלאה. ואת יודעת מה- אין פרוש לזה אבל שילד מרגיש שסומכים עליו ועל דעתו זה פשוט עובד. היה לי אותו הסיפור עם הבלאגן בחדר של נעה מה שלא הצלחתי איתה שנתיים בחודש אחד בשיטה הזו זה היה כמטה של קסם. וזו עובדה.
 

טל של 4

New member
שיכנעת אותי, שצריך לקרוא את הספר..

אז תתני בבקשה שוב את השם המלא של הספר, נקרא ואז שוב נדון בעניין.
 
למעלה