רפיון
שרועה על הרצפה, כחפץ לא חשוב. מתהלכת סביב עצמה, לבה כאוב. הוא מרוסק, מחפש הנחמה, כמו נאנק, אך אין מוצא. והכאב, לפתע משתלט, מאיים לפגוע. הלב-כה מתחרט, ובכל זאת מתגעגע. היא מבקשת שישלח, זה שיעזור. ונראה שכבר שכח, הותיר בה את החור, המדמם לבלי הפסק. כל כך כואב. כמו מתקרב הקץ, המאיים...מכה...שואב... הדמעות, הן שוב זולגות, נופלות זו אחר זו על לחייה. הן לא נראות, מסתתרות בפנים לבה. והיא שרועה על הרצפה, שטף דל של דמעות עומד להתפרץ. אולם גופה המת, כולו רפה, היא לא תקום גם עם הנץ. פרח
שרועה על הרצפה, כחפץ לא חשוב. מתהלכת סביב עצמה, לבה כאוב. הוא מרוסק, מחפש הנחמה, כמו נאנק, אך אין מוצא. והכאב, לפתע משתלט, מאיים לפגוע. הלב-כה מתחרט, ובכל זאת מתגעגע. היא מבקשת שישלח, זה שיעזור. ונראה שכבר שכח, הותיר בה את החור, המדמם לבלי הפסק. כל כך כואב. כמו מתקרב הקץ, המאיים...מכה...שואב... הדמעות, הן שוב זולגות, נופלות זו אחר זו על לחייה. הן לא נראות, מסתתרות בפנים לבה. והיא שרועה על הרצפה, שטף דל של דמעות עומד להתפרץ. אולם גופה המת, כולו רפה, היא לא תקום גם עם הנץ. פרח