רע.

[מ. יואשת]

רע.

פשוט רע לי... כל פעם אני באה לפה.. ורע לי ... ואין לי מה להגיד יותר.. כי בא לי לצרוח... ואני מרגישה לא שפוייה ואפילו לא מצליחה לבכות... וזהו... פשוט גדול עליי כל ההרגשה הזו.

 

[זהרי]

רק שניה רק שניה

אספר לך בסוד..( שלא ישמעו כולם) יש לי יום הולדת בעוד כמה זמן ואני מרגיש כזה מרוגש..ואוליי גם מפוחד אב בעיקר עצור ... ואת יודעת? גם אני לא שפוי..יש לי ידידה טובה שקוראת לי מפגר..את קולטת? בתור שם חיבה... יודעת למה? כי אני עושה דברים לא שגרתיים כשרע לי אני מתניע ונוסע על מאה עשרים כשאני רוצה לאכול במקום מיוחד אני נוסע לפעמים שעת רק כדי להנות אבל תמיד יש את הרגע שאתה קורב לעצמך ולא משנה כל מה שיאמרו אתה פשוט מרגיש זיפטטטטטטטטטטטטט וגם לזה יש לי תרופה אני פשוט עושה דברים לעצמי ..או שכותב..או שבעיקר בוכה לאחרים במיוחד לאלו שאוהבים אותי..כי אל תשכחי...אותי ..הם כבר מכירים.. ובלילה..בלילה..אני עוצם את העיניים..משתדל לא לחשוב..מפנטז על הרים..על נסיכות..על חלומות.. ואת זה אף אחד לא יקח ממני.. אלו המחשבות שלי... אז בוקר טוב לך.. היתי נכנס איתך לצאט אבל אין לי כאן.. אז מה אוכל לעשות..רק לומר לך שאני איתך כאן לפחות זהרי

 

[Mאיה]

מטורף??

מי שנוסע על 120 נקרא מטורף?? אז מה זה אומר עליי? ...........

 

[זהרי]

150 התכונתי..ולא אומר לך היכן

 

[Mאיה]

שנתחרה? ../images/Emo8.gif

 

[deep ocean]

אהבתי את התשובה שלך

אתה נשמע בן אדם כל כך עמוק, רגיש ומקסים.

 

[דויד אנגלר]

שלום, יקירה!

אמרתי זאת פעם ואומר שוב: קבלי את עצמך כמו שאת. תקראי את מה שכתבתי למשה על העליות והירידות שלנו בחיים... עלייך להיות מאושרת גם כשרע לך וגם כשטוב לך... זה אפשרי! והנה חיבוק עם אהבה לעידוד:

דויד

 

[בן טל-שחר]

מ. תוקה, מדוע רע לך?

אולי תוכלי לספר לנו למה רע לך - ואולי נוכל לעזור? אנחנו נורא נורא נשמח אם תרגישי קצת יותר טוב! ואנחנו באמת נעשה כל מאמץ כדי לעזור לך להרגיש יותר טוב... אז... למה רע לך? בטוח שיש לכך סיבה... תגידי לנו אותה, לא יכול להיות שכאן זה נגמר. להיפך. זה מוכרח להתחיל מכאן... זה מוכרח! אנחנו _נ_ע_ש_ה_ שזה יתחיל מכאן!!! שלך באהבה, בן

 

[מ. יואשת]

למה?

כי אני לא מצליחה לגעת.. או לבכות או לדבר.. ותקועה בעבר שלי.. ואז פתאום פה... ושוב שם... ולא מצליחה לגלות... מה אני מדמיינת ומה באמת קורה. וכן יודעת שאני צריכה טיפול - זה כל מה שאני שומעת.

 

[דויד אנגלר]

אז מה בכוונתך לעשות?

רציתי רק לתת לך דוגמא, טוב חמודה, תרשי לי? יופי, אז ככה: את טסה לך לחופשה, ונוסעת לך במונית לשדה התעופה וחורף וקר ויש עננים שחורים שמכסים את השמיים, וגשם זלעפות, וזה נראה לך יום חרא. אבל, אז את עולה למטוס, והוא עולה למעלה למעלה, אל מעבר לעננים ואת רואה את אור השמש ועננים לבנים מתחתיך והכל לבן ויפיפה, ואת מאושרת... יש בתוכך כח עצום! אינך תקועה או מוגבלת לעולם! רק נדמה לך שכך! וכאן, בפורום שלנו, אני מקוה שתוכלי לספוג מעט מן האהבה, ולתת אמון, ולהתחיל להמריא!!! בסדר? באהבה

, דויד.

 

[זהרי]

את יודעת שלווה

לפעמים הפתרון של הרבה אנשים...ללכת לטיפול... אני איני מסכים בכך כמו שהחולה מקבל את חצי מהחלמתו רק מביקור חולים של החברים שבאים לבקרו.. כך את... צרי קשרים..התחילי בחיים...ובעיקר..עשי כל מה שאת אוהבת... גם דברים חדשים... ואת העבר קחי ותזרקי...עשי ריסט...וגם דיליט...ותזרקי לסל מחזור לאחר מכן...ותמחקי.. השאירי רק את הדברים הטובים... כך אני עשיתי... והיה לי הרבה למחוק... זהרי

 

[שלוה]

זהרי,נדמה לי שלא רצית להפנות את

התגובה הזו אלי... אבל היא יפה בכל מקרה. קונה אותה

 

[זהרי]

את צודקת

הבטתי בתגובה שלה וראיתי את שמך כבלי משים בתגובתך ופתאום שתכן התחברתן בכתיבה..ובתגובה

זהרי

 

[Mאיה]

זהרי היקר,

ואני דווקא חולקת על דברייך. לזרוק את העבר מבחינתי זה להדחיק, כי העבר יעלה בסופו של דבר. העבר הוא חלק ממנו כאנשים. אז נכון אתה נותן כאן עיצה על מנת שהיא תרגיש טוב, אבל בעיניי היא צריכה להתמודד עם העבר, להתמודדעם הבעיות. רק כך היא תוכל לצאת אל העולם עם נפש בריאה. רק כך היא תוכל להעלות חיוך אמיתי על פניה. האמן לי, מנסיון אישי. אני לא יודעת מהי הבעיה, אבל חייבים להתמודד איתה! לעמוד מולה! להבין מה גרם לה? וכיצד פותרים אותה? לעיתים צריך גם יד מכוונת, עזרה של פסיכולוג על מנת להגיע לשורש הבעיה ולפתרונה...כי לעיתים הנפש מכחישה את הבעיה, לעיתים רק את חלקה. שווה לנסות ייעוץ פסיכולוגי. הכל על מנת להגיע למצב של נקיון פנימי, למצב של אור פנימי שמביא איתו חיוך מלא. בהצלחה, יקירה. Mאיה.

 

[זהרי]

אני מסכים איתך

אבל... בעיקר צריך את החברים מסביב לנסות להפנים את אשר לא מוציאים להסתכל על העתיד עם כוחות משותפים ובעיקר לצאת עם אנשים עזרה מקצועית היא חצי מהטיפול ולא הטיפול השלם זהרי

 

[Mאיה]

כן, זה נפלא

כשהחברים לצידך. אבל...לא תמיד החברים שם. וזה לא אומר שהם לא חברים. וזה בטח לא אומר שלא תוכל לעבור את המשבר. לעיתים החברים לא יודעים מה להגיד או לעשות, כי המשבר "גדול עליהם", כי הם מעולם לא חוו משהו כזה, כי הם כל כך רוצים לעזור ואין להם את ה"כלים" לכך, כי הם לא אובייקטיבים, כי הם כל כך רוצים- אולי יותר מידיי, עד כדי שהם נאלמים ולא יודעים מה עושים?! כי הם חברים...והמושג חברים כל כך טובעני. לצאת ולבלות?...אהמממ, נכון, אבל איך אפשר להינות כשאתה חש מועקה בלב, אתה חווה כאב גדול! לא פתרת את הכאב, לא עשית כלום! אתה שקוע בתוכו, איך אפשר להינות? אני מאמינה שהכוחות להתמודדות נמצאים בכל אחד ואחת מאיתנו, אבל לעיתים כל כך מבולבלים, חשים כל כך אבודים שלא מוצאים את הדרך להתחיל להתמודד וכאן...טוב יעוץ פסיכולוגי, אפילו זמני!..לשם ההתחלה, זה הכל תלוי בתחושה של האדם ובגודל המשבר. אני הלכתי לייעוץ פסיכולוגי כשעברתי משבר גדול! בחיי...הלכתי לפגישה אחת בלבד. כי חשתי שהפסיכולוגית כל כך "קטנה" לעומתי, חשתי שאני יודעת ומכירה את עצמי, שאני יכולה לאמר לעצמי את אותם הדברים שהיא רק החלה לאמר. ויצאתי מהמשבר בכוחות עצמי!!...ואני יכולה להגיד שהפסיכולוגית עזרה לי בדבר אחד חשוב! לגלות שאני הפסיכולוגית הטובה ביותר לעצמי!...כולנו כאלו! אבל זה תלוי בגודל המשבר ובנקודה בה אנו נמצאים בו. חשוב ללכת ליעוץ...לקבל הכוונה, לא להתבייש לבקש עזרה. תמיד לומדים משהו- אף אם לעיתים נראה כאילו לא למדנו כלום...יותר מאוחר מבינים שכן! מכל מועקה ומשבר ניתן לצאת...חשוב הוא גודל האמונה! ועל אמון עצמי עובדים!! ביום יום! Mאיה.

 

[בן טל-שחר]

אדם יקר שכמוך,

את סובלת ופוחדת - וזה מצב נוראי, אני יודע!! גם אני הייתי שם (בדרך מסויימת) - וכך גם אנשים רבים. אני מחזק את ידייך - ומבקש שקודם כל תשתדלי להירגע. למצב שלך יש פתרון - והוא זמין לך!!!! זאת עובדה!!!!!! תראי שתצליחי להתגבר ולהסתדר בסופו של דבר. הכניסה שלך לפורום זה מעידה על אפקטיביות העשיה שלך... ואין אפשרות שתיכשלי, כי המטרה ברורה לך ואת חותרת אליה. לפעמים האכזבות קשות ומרפות ידיים - אני יודע זאת היטב! מנסיוני! אבל ראשית כל - הירגעי. יש מצבים בהם אנחנו מתקשים להבדיל בין דמיון למציאות, כמו גם סובלים מכל מיני דברים אחרים, שאנשים שאף פעם לא סבלו מהם, מתקשים קצת לדמיין אותם וכמו כן פוחדים מזה. זה בטוח המקור של לפחות חלק מהתחושה הרעה שלך - נקודת המבט ה"נפוצה" על המצב הזה, שממנה המצב הזה נראה אומלל, מפחיד, בלתי-נורמלי ובלתי-מחמיא. אבל זה שטויות! זה משהו שיכול לקרות לכל אחד! _ל_כ_ל_ אחד!!! גם לי, גם לך, גם לכל אדם!!! יתרה מזאת, כל אדם חווה לעיתים תופעות כאלה, בזעיר אנפין, כמעט מבלי להרגיש. השאלה היא מהי החוויה השלטת, העיקרית, המרכזית. כולנו קצת לא נורמלים - וגם זאת עובדה. שאף אחד לא יציג פני שפוי. כולנו מהלכים על הקצה - יש רק כאלה שיודעים את זה וכאלה שלא יודעים את זה. אבל מה שיותר חשוב - לכולנו, בלי יוצא מן הכלל - יש אפשרות להיחלץ מהתחושות הרעות שרודפות אותנו ולהגיע למקום שליו יותר, שקט יותר, נקי יותר, רגוע יותר, שלם יותר. וכמו כן יש לנו אפשרות להתמודד בהצלחה עם תופעות בלתי נעימות כגון שמיעת קולות שאינם קיימים ושאר דברים שממש-ממש-ממש לא כיף לחוות. לפי התייחסותך ויכולתך לבטא כל זאת במלים, את במצב מצויין מבחינת יחסך לבעיה. רוב האנשים הסובלים מבעיות כאלה אינם מודעים לכך בצורה כה צלולה. הם סובלים אמנם מהבעיה שתיארת - אבל סובלים הרבה יותר מהבעיות המשניות לבעיה זו, כגון העובדה שאין הם יודעים מה באמת קורה להם, הם מדחיקים זאת, הם אינם מסוגלים לקבל זאת (זה ימוטט אותם סופית, אם הם יחשבו שהם באמת שומעים / רואים את שאיננו קיים - ולכן הם יוצרים סביב זה סיפורים והסברים). את אינך מדחיקה זאת - את מתמודדת עם זאת! ועושה זאת נהדר! והריני מוריד את כובעי בפנייך על כך ואף רוצה לחזק את ידייך ולומר לך שאת בפירוש בחצי הדרך לפתרון!!! אז בסדר, את צריכה טיפול, כל מי שיש לו בעיה זקוק לעזרה - ברור ומובן מאליו! קבלי את הטיפול שאת צריכה! תדאגי לעצמך, תאהבי את עצמך, תקבלי את עצמך כפי שאת ותסלחי לעצמך ולכל מי ש"אשם" במצבך לדעתך, מכיוון שאף אחד בעולם - ובטח לא את! - לא התכוון לעולל לך את המצב הזה. מה את אשמה שאת סובלת מבעיה זו??? את לא!!! ושלא תעזי להאשים את עצמך!! אדם הסובל משפעת צריך שיחבקו אותו וינחמו אותו. כל שכן אדם הסובל מבעיה עוד יותר מציקה, כפי שאת מתארת!! אני מצרף כאן קישור (אם אני אצליח) להודעה אחרת שכתבתי פעם לאחר מחברות הפורום הזה - הודעה שאולי תוכל לסייע לך במשהו. כולי תקווה שהרגשתך הטובה תבצבץ לה בדקות הקרובות... אני יודע שיש שם מישהי עם לב חם... שמרי על עצמך - אנחנו איתך! אני _ב_ט_ו_ח_ שתצליחי! אני _י_ו_ד_ע_ שתצליחי! שלך באהבה ובדאגה, בן

 

[בן טל-שחר]

אופס, הקישור לא עבד - אז הנה הטקסט

כולו, בעזרת "העתק והדבק": ************************ לאור היקרה, ************************ אני מחזק את ידייך בתקופה קשה זאת ומאחל לך שהיא תהיה קצרה... והופ, הנה, היא כבר מסתיימת... להרגיש רע מאוד זה דבר נורא; אני יודע. נוראאאאאאאאאא!!! אבל נכון שבשניה זו ממש את מרגישה טיפ-טיפ-טיפה יותר טוב מאשר לפני כמה שעות?!?! שימי לב להבדל!!! טוב, אני יודע שזה לא זה, אבל... אולי קצת תקווה תעזור. אני אספר לך שבמשך שנים הרגשתי ח-רא! הרגשתי בתוך תהום עמוקה. זה היה נורא. אבל מה שהכי נורא היה, שככל שהתאמנתי וניסיתי לצאת משם, בסוף תמיד הייתי חוזר למטה. והכי מרגיז ונוראי היה הקטעים האלה שנדמה היה לי שאני כבר בחוץ - ואופס, המציאות טופחת לי על הפנים. התחושה שלי היתה של-עו-לם לא אצא משם. היתה גם מידה של אופטימיות ונחישות וכוח התרסה אל מול ה"שחור". התחושה שלי היתה שאני כולי מלא עיוותים, שאני חולה נפש. הדכאון וה"שחור" היו גדולים יותר מכל דבר אחר. שחיתי בהם, צללתי בהם - ושום אור שבעולם, חזק ככל שיהיה, לא יכול היה להאיר ליותר מאשר זמן קצר. גם כאשר חוויתי מצב רוח טוב או "הארה", בתפנית הבאה של המודעות הייתי צונח שוב ל"שחור". לא היה לי כל סיכוי. בתוכי, כך הרגשתי, הכל רקוב, שחור, קודר, חסר סיכוי. והרגשתי כאילו המאבק שלי הוא כמו יחידה קטנה ומובחרת, בתוך תוכי, מעין קבוצת גרילה עקשנית ואיכותית (עם גאוות יחידה והכל!), שחותרת בהתמדה תחת שלטון החושך, נאבקת כדוד מול גולית, פעולה אחר פעולה (אח, היו ימים אצלנו בפלמ"ח...), מפתחת טקטיקות, משתכללת, מתעצמת, מתמידה... ...זה נראה היה מאבק חסר סיכוי, אבל היתה לנו גאוות יחידה, היתה לנו אופטימיות בלתי-אפשרית, היתה לנו מטרה, זה היה הבית שלנו - ולא הסכמנו שאף אחד ייקח אותו מאיתנו (למרות שמעולם הוא לא היה שלנו באמת). וזה קרה די בבת אחת. עברתי לאור (כמוך). אחרי שנים של נסיונות סרק, שהסתיימו תמיד בנפילה מכאיבה יותר ויותר, מצאתי את עצמי בחוץ. אור, שמש, אהבה, צחוק, אופטימיות, הנאה אינסופית, הבנה - הכל היה שם. ולפתע הבית הוא שלי; אני גר פה, אני עושה פה מה שאני רוצה, מסדר אותו איך שאני רוצה. ופתאום החיים יפים. מחייכים. מלטפים. מחבקים. ופתאום כל מה שאני רוצה שיקרה, יכול לקרות. כל האופציות פתוחות. אני מסובב את הראש ולאן שאני לא מסתכל אני רואה רק תפריטים... מה אני רוצה? ואני רק צריך לבחור... נכון, זה כואב, זה חרא, זה קשה. וזה נמשך שנים - אבל בסוף מגיעים החוצה. וזה שווה את הכל. גם את תגיעי לשם!!! פשוט תזכרי שלושה כללים פשוטים: כשאת מרגישה טוב את מרגישה טוב, זו לא אשליה. ההרגשה הרעה היא אשליה, גם אם היא נמשכת רוב הזמן (כי בעצם מהותה היא "חוסמת" אותך); הרגשה היא רק הרגשה. את אמנם חווה אותה, אבל היא יכולה לקפוץ לך (את יכולה לעשות מה שאת רוצה); כל דבר שאת עושה הוא כוח. כל פעולה שלך היא כוח, כל מחשבה שלך היא כוח, כל מלה שלך היא כוח, כל הבעת-פנים שלך היא כוח. יש לך כוח עצום. ע-צום. לכל אדם יש כוח עצום (אבא שלי שינן לי את זה כל החיים ועכשיו הוא לומד אצלי... איזה כיף לי?! ). השתמשי בכוח שלך כדי להחזיר לעצמך בהדרגה (זה הדרגתי, אין מה לעשות) את השליטה שלך בחיים שלך, את החלומות שלך (!!!!), את האושר שלך, את הרצונות שלך (שלך!!!! יש לך רצונות משלך!!!!). או-קיי, אז את מרגישה ח-רא. או-קיי. זה המצב כרגע, בשניה זו. עובדה. זה ה"עכשיו" שלך, זה הרגע הנוכחי. את קוראת את מה שאני הקלדתי, סביבך יש קירות, מולך צג המחשב... איזה מחשבות עוברות לך כרגע בראש? מחשבות של יאוש? אם-כן, זוהי מוסיקה לא נעימה. חייכי עכשיו! בפקודה! כן!! ברגע זה ממש, העווי את שרירי הפנים בחיוך. זאת התעמלות טובה. הרגישי את ההרגשה הרעה שלך. אף אחד לא עומד להתכחש לה. מותר לך לחייך אפילו כשאת מרגישה רע. תגידי לה את זה. זכרי: הבעות פנים ומלים אינן רק ביטוי למשהו, הן גם פקודה למשהו, דרך למשהו. מדוע את סבורה שלא מגיע לך להיות מאושרת?! מדוע את חושבת שמגיע לך עונש?! מדוע את מאמינה שמגיע לך לסבול? שלא יכול להיות לך טוב? בסדר, אני יודע שאת מכירה את עצמך טוב יותר ממני, אבל כולנו עושים טעויות (כל הזמן) וכאשר הטעויות שאנחנו עושים הינן קשורות לדעה שלנו על עצמנו ו/או על החיים שסביבנו, המחיר שאנחנו משלמים עליהן הוא מאוד לא נעים. זאת האמת על עצמך: - מגיע לך ליהנות, אפילו ברגע זה ממש; - מותר לך אחרי הישיבה על המחשב לעשות מה שאת רוצה במשך שעתיים ורבע (לעזאזל התוצאות... לעזאזל התוצאות אמרתי!!!!! מה כבר יכול לקרות?!?!?!); - הלחץ שאת מרגישה מבעלך או מעצמך או מכל אדם אחר - את לא חייבת לחיות איתו! את יכולה להפר אותו, כמו שמפרים חוזה דרקוני! - כל דבר שלא מוצא חן בעינייך בסיטואציית החיים, את יכולה להפר את הסעיף הזה בחוזה, כמו שילדים עושים: "שוברים את הכלים ולא משחקים!" - את בנאדם מדהים, עם יכולת יישום מדהימה של דברים שאת קוראת ושומעת (אחרת לא הייתי כותב לך את כל הדברים האלה...); - את בנאדם מדהים, מלא באהבה ובנתינה וברגישות ובאכפתיות ובכושר-ביצוע ובחוש לאסתטיקה ובכוונות טובות מאוד; - מגיע לך להיות אהובה. אור, מגיע - לך - להיות - אהובה! שמעת אותי?!?! - יש המון המון אנשים שאוהבים אותך, עד כמה שאת מרשה להם (ואת בהחלט מרשה להם במידה לא מבוטלת!). אני אחד מהם . וגם אנשים נוספים בפורום הזה. - את - הכל טמון בך - ברגשות שלך, במחשבות שלך, בכמיהות שלך, בכאב שלך, בפחד שלך, באמונה ובחוסר-האמונה. את אוצר; אוצר מהלך על שתיים. והחיים סביבך הם החיים שלך - והם עמוסים באפשרויות ובלמידה ובהתפתחות ובאהבה. - מה בעלך יכול לעשות לך? האם הוא מכה אותך פיסית? אם כן, עזבי אותו מיד. אמרי לעצמך: "נענשתי מספיק על הטעויות שעשיתי בחיים. מרגע זה ואילך, מגיע לי רק ליהנות". אל תחשבי בכלל "קדימה" בקטעים האלה. לא מגיע לך לסבול ואף אחד בעולם לא יכול לפגוע בך בניגוד לרצונך. זוהי אמת. ויש עוד ריבוא אפשרויות, כי זוהי משמעות החיים שלך: אפשרויות. - החיים שלך הם כאן ועכשיו. כל מה שקרה בעבר קיים רק בזכרונך, בדמיונך, במחשבותייך. זה מושך אותך כלפי מטה, אבל זה רק במחשבה. את יכולה להרפות מהמחשבה. - אני אוהב אותך - ואני אשמח לחבק אותך בכל עת, כאן או במימד הפיסי (כגון בפגישת הסרט של הפורום!... זה מגיע לך, את יודעת? ). זאת היתה חלק מהאמת על עצמך. מה שלומך?!? באהבה, בן

 

[גיל גיל]

רגע רגע רגע...

אבל על איזה עבר אנחנו מדברים פה? העבר, כשמו, עבר!!! למה את תקועה בו? מה תוקע אותך בעבר? מה את חושבת על כל הדברים שכתבו לך האנשים?

 

[שלוה]

אני מאוד מתחברת למה שאמר דויד

לקבל את עצמך,להביט ברגשותייך,כאובים ככל שיהיו,לתת להם לזרום ולנוע זה פיתרון מצויין. לפעמים כאשר אנחנו נאבקים בהם ודורכים עליהם למטה הם בועטים למעלה. כאשר נותנים מכה לקיר הוא מחזיר בחזרה. חיבוק לך.אני מחזיקה בידך.