ואוו...
להתחיל את הבוקר עם תחושה כזו, זה לא ממש להיט... אבל זה קורה, ולא צריך להתרגש מזה, כי הרי זה יעבור... וגם אם לא, אני בעד הגישה שצריך גם להיות קצת בדאון כדי להתחיל לנסוק למעלה בחזרה. לפעמים זה כייף לרחם על עצמך (ראי הודעות רחמים עצמיים שלי...
) אבל בסופו של דבר זה עובר - מטבעם של כל הדברים... אני מבינה אותך לחלוטין - להיות במצב של "יוו, כמה אני חוזרת על עצמי, ואין לי מה לחדש תחת השמש" ו"איזה משעממת וקרציה" ו... אלף ואחד דברים לא ממש כייפים לחוש... ומרוב כל התסכול הזה - רק לצרוח מעמקי הגרון, ואפילו לא לבכות ולהתעצבן מכל האנשים שסביב - כל אלו המאושרים ו... אין ספור מחשבות עולות בראש, והם גם ימשיכו לעלות... ואת, איך את תתמודדי איתן? האם תתני להן להשפיע עלייך עד כדי כך שתאמיני להן שהן לא יחלפו? יקירה, אולי יש משהו מאוד בסיסי בחיים שלא ממש כייף לך איתו, ואולי כדאי לך לבדוק מה הוא או עם עצמך או עם ייעוץ (קראתי את ההתייחסות שלך לרעיון הזה וזה היה נשמע קצת כמו מילת גנאי - אני לא בטוחה שזו הראיה הנכונה...תארי לעצמך יושבת ומדברת עם מישהו על כל מה שעולה לך בראש בלי לחשוב בכלל על מה שהוא יחשוב עלייך או על כל מה שתגידי - הוא שם כדי שתוכלי לעזור לעצמך ותו לא) וייעוץ דווקא יכול להיות רעיון לא רע אם את מרגישה שאת רוצה להגיד את מה שיש לך ואין לך איפה... הייתי רוצה להמשיך לכתוב ולכתוב לך - ואילו רק מתוך האמפטיה והסימפטיה שאני מרגישה אל הצעקה שלך... אבל אעצור כאן. אשמח לדבר איתך שוב בצינור וירטואלי אחר - רק את ואני. אז אני כאן, אם תרצי. שיהיה לך יום מאיר
להתחיל את הבוקר עם תחושה כזו, זה לא ממש להיט... אבל זה קורה, ולא צריך להתרגש מזה, כי הרי זה יעבור... וגם אם לא, אני בעד הגישה שצריך גם להיות קצת בדאון כדי להתחיל לנסוק למעלה בחזרה. לפעמים זה כייף לרחם על עצמך (ראי הודעות רחמים עצמיים שלי...