רעש ומצילות
אתמול ראיתי איש ניצב ליד מכוניתי וחורץ בה חריץ מכוער בעזרת מכשיר חד. לא היה ספק בליבי: האיש הזה עבריין. מה העשה,מה העשה? לפתע נזכרתי, זה ימים רבים אני מפוצץ בתשדירי טלוויזיה ובמודעות בעיתונים מטעם המשרד לבטחון פנים,המאיצים בי לצלצל אל "מוקד הדיווח באזור מגורי", ולספר להם על שורטי מכוניות ושאר חוליגנים. יחד, הם מבטיחים לי, "נצמצם את העברינות ונחייה במקום נעים יותר". הלא זה נפלא ממש. מזמן אני רוצה לחיות במקום נעים יותר. על המודעה חתומה גם "'מצילה'-המועצה לצימצום העברינות בישראל", ומוקדי הדיווח אליהם אני מתבקש קרויים "סניפי מצילה". העיון במודעה דרש שניות ארוכות, וחשש התגנב לליבי, שמא סיים בנתיים העבריין שלי את מלאכת החריטה ואני החמצתי הזדמנות לצמצם עברינות. מיהרתי להציץ מבעד לחלון ומיד נחה דעתי: העבריין עדיין היה שם, שורט בשקידה את המכונית. שבתי אל המודעה, למצוא בה את מספר הטלפון של "סניף מצילה". לא היה שום מספר טלפון במודעה. צלצלתי למודיעין 144. בנתיים גחנתי מבעד לחלון,וסימנתי לחוליגן באצבעותי שיואיל וימתין עוד קמעה. הוא אישר במנוד ראש, ועבר לקילוף הצבע מן הדלת השניה בעזרת שוליה של קופסת סרדינים. "מודיעין שלום, מדבר משה." "אבקש את מספר הטלפון של סניף מצילה באיזור ירושלים". "מה זה??" "מצילה, מצילה..." "אין דבר כזה", הוא בישר בעצב אמיתי, "אולי משהו אחר?" "תנסה סניף מצילה, מוקד מצילה, סככת מצילה..." משה ניסה הכל אך העלה רק חרס. מרטש המכוניות הלך ואיבד את סבלנותו. הבנתי לליבו. וכי כמה זמן יכול עבריין להמתין עד שיבואו לצמצם אותו "אולי תנסה 'המועצה לצימצום העברינות'?",אמרתי ל-144. "יש משהו " הודיעני בסיפוק מקצועי, "תנסה 03-6912079". חייגתי באצבע נרגשת. "הלו?" שמעתי קול. "מצילה?" שאלתי מלא תקווה. "מי?" שאל הקול בהיסוס. "זו המועצה לצימצות העברינות?" שבריר שניה ואחר כך: "כן". הגעתי אל הארץ המובטחת. "תוכלי בבקשה לתת לי את מספר הטלפון של סניף מצילה בירושלים?" שוב היסוס. "בירושלים עוד אין לנו..." היא הודתה בביישנות. "חבל" מלמלתי, "כי היום הורסים לי את האוטו דווקה בירושלים". "אבל בהרבה מקומות כבר יש", היא מיהרה להוסיף. "בתל-אביב?" "יש!" היא בישרה בגאווה, "תחייג 166". "זה לא המספר של העיריה?" "כן". "אז זה עיריה, או מצילה?" "גם וגם". תסליחי לי שאני שואל אזרתי עוז לשאול שאלה פרובוקטיבית, "אבל למה המשרד לבטחון פנים מפנה אותי אל העיריה כדי להילחם בעברינות, ולא אל המשטרה?" "אה," אמרה עובדת המשרד לבטחון פנים בכנות שובת-לב, "כי במשטרה לא מתיחסים לתלונות של אזרחים". סוף-סוף הבנתי גם את פשר ראשי התיבות של המילה מציל"ה: מניעת צילצולי יתר למשטרה. אך מכיוון שהגעתי עד הלום - סירבתי להתיאש . ניגשתי אל מכסח הטמבונים שלי והודעתי לו שנוסעים לתל-אביב. "למה?" הוא שאל בחשדנות. "כי אין מצילה בירושלים", אמרתי לו. בתל-אביב היהרתי לחייג 166. "הלו?" "מצילה?" "סניף מצילה?" "איזה מסילה פה זה עיריה. את מי אתה צריך?" "את מצילה. שורטים לי את האוטו, ואמרו לי להתקשר 166..." דממת מבוכה השתררה על הקו. "אני לא יודע על מה הוא מדבר", שמעתי את בן שיחי חולק את צרותיו עם עמית, "אמרו לו להתקשר אלינו,כי שורטים לו את האוטו". השניים החליפו עוד כמה משפטים מלאי תמיהה, ואז שמעתי קול רב סמכות. "אדוני תתקשר למשטרה". "אבל במשרד המשטרה אמרו לי... ובעיתון,ובטלוויזיה..." "כן, כן" עבר הדובר לנימה טיפולית, "במשטרה יטפלו בך זה העבודה שלהם". למה להאריך עוד? פשוט אין "מצילה". רק משרד יש. ומודעות.ותשדירים. וטכסים נלהבים.והכל חארטה. מישהי במשרד ההוא, שמספרו כאמור 03-6912079, אמרה לי שבשבוע הבא יהיה. בטוח. אולי. וכאשר יהיה "סניף מצילה" באיזור מגורי, אני אמהר לצלצל ולדווח מה ראו עניי: בזבוד משולח של כספי ציבור על תרגיל אידיוטי ביחסי ציבור (ואולי אצרף גם דיווח על מניסטר אחד שנטל אופנוע משטרתי ללא רשיון, והרס אותו למשעי). מילת הבהרה: האמור לעי'ל נכון כולו,רק פרט אחד מצוץ מהאצבע: איש לא נגע במכוניתי באותו היום. ועתה, משעמדתי על טיבה של "מצילה" ונודע לי מה חושבים במשרד לבטחון פנים על המשטרה, אני גם יודע כיצד אנהג אם אכן אראה מישהו חובל במכוניתי. אני אפרק לו את הפרצוף עם ידית של טורייה, שילך הוא לחפש "סניף מצילה" באזור מגוריו.
אתמול ראיתי איש ניצב ליד מכוניתי וחורץ בה חריץ מכוער בעזרת מכשיר חד. לא היה ספק בליבי: האיש הזה עבריין. מה העשה,מה העשה? לפתע נזכרתי, זה ימים רבים אני מפוצץ בתשדירי טלוויזיה ובמודעות בעיתונים מטעם המשרד לבטחון פנים,המאיצים בי לצלצל אל "מוקד הדיווח באזור מגורי", ולספר להם על שורטי מכוניות ושאר חוליגנים. יחד, הם מבטיחים לי, "נצמצם את העברינות ונחייה במקום נעים יותר". הלא זה נפלא ממש. מזמן אני רוצה לחיות במקום נעים יותר. על המודעה חתומה גם "'מצילה'-המועצה לצימצום העברינות בישראל", ומוקדי הדיווח אליהם אני מתבקש קרויים "סניפי מצילה". העיון במודעה דרש שניות ארוכות, וחשש התגנב לליבי, שמא סיים בנתיים העבריין שלי את מלאכת החריטה ואני החמצתי הזדמנות לצמצם עברינות. מיהרתי להציץ מבעד לחלון ומיד נחה דעתי: העבריין עדיין היה שם, שורט בשקידה את המכונית. שבתי אל המודעה, למצוא בה את מספר הטלפון של "סניף מצילה". לא היה שום מספר טלפון במודעה. צלצלתי למודיעין 144. בנתיים גחנתי מבעד לחלון,וסימנתי לחוליגן באצבעותי שיואיל וימתין עוד קמעה. הוא אישר במנוד ראש, ועבר לקילוף הצבע מן הדלת השניה בעזרת שוליה של קופסת סרדינים. "מודיעין שלום, מדבר משה." "אבקש את מספר הטלפון של סניף מצילה באיזור ירושלים". "מה זה??" "מצילה, מצילה..." "אין דבר כזה", הוא בישר בעצב אמיתי, "אולי משהו אחר?" "תנסה סניף מצילה, מוקד מצילה, סככת מצילה..." משה ניסה הכל אך העלה רק חרס. מרטש המכוניות הלך ואיבד את סבלנותו. הבנתי לליבו. וכי כמה זמן יכול עבריין להמתין עד שיבואו לצמצם אותו "אולי תנסה 'המועצה לצימצום העברינות'?",אמרתי ל-144. "יש משהו " הודיעני בסיפוק מקצועי, "תנסה 03-6912079". חייגתי באצבע נרגשת. "הלו?" שמעתי קול. "מצילה?" שאלתי מלא תקווה. "מי?" שאל הקול בהיסוס. "זו המועצה לצימצות העברינות?" שבריר שניה ואחר כך: "כן". הגעתי אל הארץ המובטחת. "תוכלי בבקשה לתת לי את מספר הטלפון של סניף מצילה בירושלים?" שוב היסוס. "בירושלים עוד אין לנו..." היא הודתה בביישנות. "חבל" מלמלתי, "כי היום הורסים לי את האוטו דווקה בירושלים". "אבל בהרבה מקומות כבר יש", היא מיהרה להוסיף. "בתל-אביב?" "יש!" היא בישרה בגאווה, "תחייג 166". "זה לא המספר של העיריה?" "כן". "אז זה עיריה, או מצילה?" "גם וגם". תסליחי לי שאני שואל אזרתי עוז לשאול שאלה פרובוקטיבית, "אבל למה המשרד לבטחון פנים מפנה אותי אל העיריה כדי להילחם בעברינות, ולא אל המשטרה?" "אה," אמרה עובדת המשרד לבטחון פנים בכנות שובת-לב, "כי במשטרה לא מתיחסים לתלונות של אזרחים". סוף-סוף הבנתי גם את פשר ראשי התיבות של המילה מציל"ה: מניעת צילצולי יתר למשטרה. אך מכיוון שהגעתי עד הלום - סירבתי להתיאש . ניגשתי אל מכסח הטמבונים שלי והודעתי לו שנוסעים לתל-אביב. "למה?" הוא שאל בחשדנות. "כי אין מצילה בירושלים", אמרתי לו. בתל-אביב היהרתי לחייג 166. "הלו?" "מצילה?" "סניף מצילה?" "איזה מסילה פה זה עיריה. את מי אתה צריך?" "את מצילה. שורטים לי את האוטו, ואמרו לי להתקשר 166..." דממת מבוכה השתררה על הקו. "אני לא יודע על מה הוא מדבר", שמעתי את בן שיחי חולק את צרותיו עם עמית, "אמרו לו להתקשר אלינו,כי שורטים לו את האוטו". השניים החליפו עוד כמה משפטים מלאי תמיהה, ואז שמעתי קול רב סמכות. "אדוני תתקשר למשטרה". "אבל במשרד המשטרה אמרו לי... ובעיתון,ובטלוויזיה..." "כן, כן" עבר הדובר לנימה טיפולית, "במשטרה יטפלו בך זה העבודה שלהם". למה להאריך עוד? פשוט אין "מצילה". רק משרד יש. ומודעות.ותשדירים. וטכסים נלהבים.והכל חארטה. מישהי במשרד ההוא, שמספרו כאמור 03-6912079, אמרה לי שבשבוע הבא יהיה. בטוח. אולי. וכאשר יהיה "סניף מצילה" באיזור מגורי, אני אמהר לצלצל ולדווח מה ראו עניי: בזבוד משולח של כספי ציבור על תרגיל אידיוטי ביחסי ציבור (ואולי אצרף גם דיווח על מניסטר אחד שנטל אופנוע משטרתי ללא רשיון, והרס אותו למשעי). מילת הבהרה: האמור לעי'ל נכון כולו,רק פרט אחד מצוץ מהאצבע: איש לא נגע במכוניתי באותו היום. ועתה, משעמדתי על טיבה של "מצילה" ונודע לי מה חושבים במשרד לבטחון פנים על המשטרה, אני גם יודע כיצד אנהג אם אכן אראה מישהו חובל במכוניתי. אני אפרק לו את הפרצוף עם ידית של טורייה, שילך הוא לחפש "סניף מצילה" באזור מגוריו.