שתי פרוטות -
נו מי אמר שעימות אלים זה משהו רע בהכרח? זה "רע" כמו כל דבר אחר כשאינך רוצה להיות שותף לו, הרי בא-רור שהייתי מעדיפה לחטוף מכות חלשות ע"פ להקיא כל הבוקר ולהרגיש הכי חרא שיש באופן כללי, או לעשות למישהו ביד בכפייה ע"פ למחוק 3000 קבצים בסולסיק, לפחות זה היה מהיר יותר ומישהו היה גומר בסוף ולא אני עם יד גמורה. אבל אי אפשר לצאת מנק' הנחה שאלימות זה רע כי מתים מכך. תכלס בעיניי אין דרך אחרת להשתחרר מעול עריצות//שלטון//כפייה מלבד אלימות. עם כל הכבוד לתהליכים פנימיים, פעולה ישירה, גאנדי וד"ר לותר קינג, שום הגמוניה לא תוותר על הכח שלה מרצונה החופשי ובנדיבותה הידועה. מטבע הדברים, בני-אדם תמיד ירצו לשלוט ולהשתלט וצריכה להיות דרך התנגדות - אלימות. הטנגו הזה בין אלימות ובניאדם נראה לי כ"כ צמוד ובלתי מפורק שכל הדיבורים על פציפיזם (ורועי, הערה קצרה - פציפיזם יותר מתייחס לעימותים//מלחמות בין קבוצות ומדינות מאשר להתנהגות אישית. "ומה אם מישהו יאנוס אותך?" זה כ"כ לא רלוונטי שזה עצוב), בעיקר מעלים לי אסוציאציות של אינקובטורים במטריקס. והנושא שבגללו התכוונתי לכתוב את ההודעה, הבעיה עם כל דעה//תפישה שהן אסתטיקות וחסרות מודעות//ביקורת (Stop the music and go home. I repeat stop the music and go home. crowd goes wild). אני מאמינה שדווקא כשאנחנו מאמצים אסתטיקה (=דעה, עקרון, אידאל, תפישה) מבלי לפרק אותה לגורמים, רק אז אנחנו יכולים לאמץ אותה באמת. ניתוח מוביל למודעות, מודעות מובליה לפירוק, פירוק מוביל לזלזול. אי אפשר בו בזמן לקיים משהו (עקרונות, דעות, אידאלים) ולזלזל בו. לכן אי אפשר להאמין במשהו ולבקר אותו. אי אפשר להאמין בפציפיזם ולומר שחשבת על זה לעומק, שהרי אם היית עושה כן, היית מבין איזה רעיון מופרך זה לאנושות. קיצר המצב בקאנטים.