למה דוגמא רעה?
אם אתה כבר מכניס לפה את הפופ אז זאת דוגמה נהדרת. הוא עושה מוזיקה פופולארית. והוא אפילו אמר בראיון לערוץ 24 שהוא לא מאמין בלכתוב שירים מהרגש, ששירים צריכים להיות קליטים. ואני אי-פעם אמרתי שיש לי בעיה עם פופ? אני אוהב פופ. אחרי הכל, פופ זה לא רק בריטני, אגילרה, ובאקסטריט בויז. זה כל מה שפופולארי בזמנו. ולפי הגדרה זאת, גם דיוראן דיוראן, ג'וי דיווז'ן, ודיפץ' מוד, שאני אישית מאוד אוהב, הם פופ. אפילו הביטלס, שהם היו מאוד פופיים, אחרי הכל, הם אפילו שינו את עצמם לאיך שהקהל רצה, אבל נשארו עם רגש בשירים רוב הזמן. ולמה התכוונת ב'שירים בכלליות'? אמרת בתגובה לאמרה שברוב שירי המטאל אין רגש, שזה הכל צרחות, אז איפה בדיוק התכוונת לשירים בכלליות? אולי אני מפספס את הכוונה של המשפט שהגבתי עליו. ובתגובה למה שאמרת על זה שאלה שאוהבים מטאל לא יישמעו מטאל בעוד 10-20 שנה, אני רוצה להגיד שאני דווקא חולק על דעתך, אני דווקא חושב שרוב שומעי המטאל כן יישמעו מטאל עוד 10-20 שנה. כי זה סיגנון מוזיקה שהם נהנים לשמוע, שאולי הם מתחברים אליו רגשית. והסיכוי הוא באותו גודל, או אפילו גדול יותר, מהסיכוי של כל אוהבי הפופ כאן להקשיב למוזיקה שהם אוהבים כיום בעוד 10-20 שנה (שעד אז רוב הפופ יהיה מעט שונה, כמו שלפני 10-20 שנה הפופ היה הונה מכיום). וכמו שיש את הפוזרים הטיפשיים ששומעים מטאל רג בגלל שזה מגניב וso called מיוחד, יש גם את הפקצות ששומעות פופ רק בגלל שזה 'אין'. אבל, זה לאו דווקא הרוב ששומע את הסיגנונות הנ"ל. ודווקא הם הכי פחות סבירים לשמוע את אותה מוזיקה עוד 10-20 שנה.