לאיילת, די מדכא היה לקרוא את תגובות
חברי הפורום שרובם ביקרו בחריפות את מערכת החינוך ובעיקר את המחנכים והמורים במערכת החינוך. מעניין שבקרב חברותיי וחבריי אני שומע ביקורת דומה, אולם כשאני מציע להם להצטרף למערכת החינוך ולהחליף את המחנכים והמורים הכושלים אני נתקל במבטים נדהמים האומרים: השתגעת?! אני אהיה מורה?! אז תמשיכו לקטר ולגדל את ילדיכם ולטפטף לו בעדינות את המסר: תהיה רופא, עורך דין, כלכלן, למד מינהל עסקים רק אל תהיה מורה. התוצאה לטווח ארוך תהיה שילדי ילדיכם יזכו למורים גרועים יותר ו"סמרטוטיים" הרבה יותר מהמורים הנוכחיים שאינכם מרוצים מהם. ולסיום, כדאי לקרוא בתשומת לב את דברי ח"כ יוסי שריד בכתבה שהופיעה ב"הארץ" שעם תוכנה אני מזדהה כמעט לחלוטין. "את הכל מגלגלים לפיתחה של מערכת החינוך, ובמיוחד לקראת שנת לימודים חדשה.מערכת החינוך אחראית לכל, ולכן היא גם תפתור את הכל. יש אלימות בחברה הישראלית – על מערכת החינוך לטפל. יש סמים, יש תאונות דרכים, מה לא. נישא עינינו אל בתי הספר כי משם יבוא עזרנו. לאחר כל אסון, בעקבות כל "חשיפה", מראיינים פוליטיקאים ושואלים אותם מה צריך לעשות. איש, מיותר לומר, לא ייקח על עצמו את האחריות, ולפוליטיקאים גם אין, בדרך כלל, תשובה אינטליגנטית ומאירת עיניים: אז כשאין תשובה, יש תשובה חוזרת ונשנית, דפוס קבוע, מצוות משיבים מלומדה – "זה עניין של חינוך". מי זה ומה זה החינוך הזה שהכל משליכים עליו את יהבם. החינוך בסופו של דבר הוא המורה בכיתה ועל פי רוב המורה וכיתתה. זה החינוך שישועתו כהרף עין. על הכתפיים הצרות של המורה או המורה מטילים את כל צרות האומה ותחלואיה. היא, המורה, מתמודדת עם כיתה עמוסה לעייפה. לפעמים 40 ו- 41 תלמידים בחדר, לפעמים חדר זיעה, לא ממוזג עדיין. היא מרוויחה שלושת אלפים שקל בחודש, ואולי קצת יותר - זה מה שמרוויחה מורה בישראל ! ההורים תובעים ממנה להיות מושלמת, יורדים לא-פעם לחייה, כי הילד או הילדה שלהם הם תמיד מושלמים. והגרוע מכל, לכל זב ומצורע יש מה להגיד על המורה שלנו, שהוא נירפה ועצל, לא עובד די הצורך, ובעיקר – המורים הם בורים, וכהוכחה, מפעם לפעם מתפרסמים משאלי-אקראי שנועדו מראש להוכיח את בורותם של מחנכי הדור, ומשום שנועדו להוכיח, הם גם מצליחים. אבוי, אוי לאוזניים ולעיניים שכך שומעות וראות, המורה לא ידעה מי היה שר-הביטחון במלחמת ששת הימים, אז איך היא יכולה בכלל להיות מורה? היא בהחלט יכולה, והיא אפילו יכולה להיות מורה טובה ומסורה, שמשקיעה בתלמידיה ובתלמידותיה הרבה מאמצים פדגוגיים שראויים להערכה. ובעיקר, שלמורה הבורה הזאת אין כל-כך תחליף. לא רבים מדי רצים להוראה, ולא כל מי שרץ עושה זאת מתוך בחירה חופשית וכהעדפה ראשונה. גם הוא וגם היא, גם הם רוצים אולי לעבוד בהיי-טק ולהרוויח פי כמה וכמה. ההורים, שיש להם כל כך הרבה טענות למורים, גם הם לא בהכרח מאחלים לילדים שלהם שיהיו מורים כשיהיו גדולים. אפשר לחשוב שההורים ממלאים את כל חובותיהם כלפי ילדיהם, מחנכים אותם אך ורק למצוות ולמעשים טובים, וחוץ מזה ההורים כולם הם משכילים, כידוע, והם מכירים בעל פה את כל שרי-הבטחון שכיהנו כאן, כאילו באמת זה כל כך חשוב. כאשר הייתי שר-חינוך, והייתי נוסע בהשכמת-הבוקר לעבודת-היום, הייתי חושב על מאה ושלושים אלף מורות ומורים, מטופלים בילדיהם האישיים, שיוצאים עכשיו מן הבית לעבודתם המפרכת וכפויית-הטובה והתודה. לו רק הייתי יכול, הייתי לוחץ את ידם, יד כל אחד מהם, לאות הזדהות והוקרה. מעת לעת, שימשתי גם מורה בישראל, בהתנדבות. לאחר יום עבודה בבית-הספר, הייתי חוזר הביתה ואומר לבני ביתי – יותר קל להיות חבר כנסת מלהיות מורה. אז יש לי הצעה לכל אימא ואבא ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה, לפקידי האוצר ואפילו לשרת החינוך. במקום להוציא את דיבת המורים רעה, במקום להציג אותם כשובתים סדרתיים, במקום להאשים אותם בכל תחלואי החברה, נעודד אותם ונחזק אותם וניתן להם גיבוי ונכבד אותם ונודה ונפיק מהם את כל מה שניתן, וזה לא מעט. מורה מושמץ מגשים לפעמים את ההשמצה, למה לו להתאמץ. מורה מוערכת תרצה להצדיק את ההערכה, למה לה לאכזב ולאבד אותה. היא אפילו תצא בחשק להשתלמות כדי להשתפר. אם אנחנו נאמין במורים, הם יאמינו בתלמידים, ומורה שמאמין בתלמידו כבר יצא ידי חובתו."
