רכושנות

[ד פ נ א]

רכושנות ../images/Emo4.gif

שלום לכן, הבת שלי בת שנתים וארבע, התחילה פתאום להיות רכושנית. כאשר אנחנו הולכים לחברים, או שבאים אלינו ומשחקים במשחק שהיא רוצה, ישר מתחילות הדמעות לזרום ובכי היסטרי.... איך מתמודדים עם מצב כזה?, הוא התחיל ממש בשבועים האחרונים, בהתחלה חשבתי שאולי היא עיפה, אבל אחרי שראיתי שזה קורה מידי יום שבו אנו פוגשים חברים, הבנתי שאני טועה. כשזה קורה אני לוקחת אותה אלי ומחבקת אותה ומנסה להסביר לה שהחבר משחק עכשיו, ועוד מעט שהוא יסיים הוא ייתן לנו לשחק במשחק,או שאני מבקשת מהחבר שיתן לה את הצעצוע ויקח משהו אחר (מה שלא עובד בדר"כ) אבל עד שהיא לא מקבלת אותו, היא לא נרגעת!!!, כמובן שאחרי שהיא מקבלת את המשחק היא נרגעת ועוזבת את המשחק ולוקחת משהו אחר. האם זוהי השיטה בה אני צריכה לנהוג, לטענת חברתי לא!!! היא כאשר בנה בוכה, אומרת לו "אם לא תפסיק נלך הביתה", מה דעתכן? לי זה נראה קיצוני ולא הדרך. אודה לכן באם תאירו את עיני, תודה דפנה

 

[שחר של עמית]

ברוכה הבאה דפנה ../images/Emo140.gif

בגיל הזה הרכושנות והקנאות ל"שלי" גדולות מאד, וזה טבעי. כשזו נקודת המוצא, אפשר להסתכל על הסיטואציות הללו במנותק מההקשרים שאנחנו, כמבוגרים, נותנים להן. זה בסדר לפעוטה בת שנתיים (פלוס

) להיות רכושנית ולרצות את הצעצוע/משחק שבו משחק ילד אחר. זה בסדר באותה מידה שהיא חווה תסכול אם מבוקשה לא ניתן לה. מצד שני, אלה הזדמנויות מצויינות לשכלול הכלים החברתיים והיכולת לעמוד בתסכול (לא תסכול מכוון, אלא כזה שנגרם באופן טבעי מהמאבק על משאבים מצומצמים). אני חושבת שאת נוהגת נכון בכך שאת מנחמת את הילדה ומסבירה לה את הסיטואציה. להודיע לילד שאם הוא ממשיך לבכות הולכים בא, לדעתי, ממקום שבו להורה קשה להכיל את התסכול של הילד ואת אופן ביטויו של התסכול (קושי שנובע מעולמו המאד פרטי של ההורה, ומושלך על הילד). אני חושבת שהדרך להתמודד (והיא לא פשוטה) זה ע"י הכלה ותמלול של הרגשות אותם חווה הילדה. הייתי מנסה להציע תחליף והסחת דעת. לא הייתי, כשיטה, פותרת את הסיטואציה ע"י הכפפת הרצון של הילד השני לרצונה של הילדה הפרטית שלך, אלא משתמשת בסיטואציה להסברת ההסדרים החברתיים (עכשיו תורו, אח"כ תורך וכו'). אפשר גם להתאמן על שיתוף וחלוקה בסיטואציות שנוחות יותר לילדה (איתך, עם סבתא וסבא וכו').

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif מסכימה עם עמית

עם הזמן הם לומדים לחלוק עם אחרים את החפצים שלהם, וזה, לדעתי, נלמד בעיקר מהתבוננות.

 

[לאה_מ]

עם שחר, כמובן ../images/Emo52.gif

לעמית יש עוד קצת זמן עד שהוא יכתוב כאן תשובות

 

[שחר של עמית]

../images/Emo6.gif מאחר שאני מרגישה שהוא זה

שבעיקר מלמד אותי איך להיות אמא, אז במובן מסויים אלה תשובות שלו...

 

[אלדורית]

יש ספר חמוד שנקרא "שלי!"

על ילדה רכושנית שחברה שלה באה לבקר אותה והיא לא נותנת לה לגעת בשום דבר. הסוף מאוד חינוכי: האופניים שלה נהרסות (היא חוטפת אותן בתנופה כזאת שמעיפה אותן והן מתפרקות לגורמים) ולמראן החברה אומרת לה "שלך!" למרות שספרים עם מוסר השכל שקוף כל כך בד"כ מעצבנים אותי, כאן זה עשוי בצורה מוצלחת, והציורים משעשעים. שווה אולי לחפש בחנויות ולספר כפתח לדיון בנסיבות בלתי-עוינות (לדבר איתה על רכושנות כשהיא מגלה כזאת לא כל כך ילך). בכל אופן, זה מאוד טבעי בגיל הזה, וזה יעבור לה.