דעתי
שלא מבוססת על שום דבר מלבד התחושות שלי, כמובן - ואני בכלל עשיתי מו"ר..
אני חושבת שהרבה מהדיון בדילמות האלה בעל-פה, מעבר ליכולת לנתח סיטואציה מורכבת ולהסתכל עליה מכמה נקודות מבט, זה נקיטת העמדה - בסופו של דבר אתה צריך להגיד לבן-אדם (שתמיד יקשה עליך בתגובה) "כן, ככה הייתי מחליט", ולגבות את זה. אני חושבת שאתה נבחן, בין היתר, על הצגת העמדה שלך, על הגיבוי שלה ועל היכולת שלך להגן עליה בלי להתגונן ובלי "להידחק לפינות". אם הקשיים שהמראיין הציג שכנעו אותך לשנות את העמדה שלך, אתה צריך לדעת להסביר גם את השינוי הזה ("אחרי שאני שוקל את X מול Y נראה לי שאתה צודק - עדיף לא לנתח" או כל ורסיה אחרת). מהבחינה הזו, לשנות את דעתך כי הרגשת בלחץ לעשות את זה, יכול להיות בעייתי אם אתה לא יודע להסביר את השינוי הזה ואולי גם לא באמת חושב ככה.
אני חושבת שהרבה מהתחנות מעמידות אותנו במצבים של אי-נוחות, וצריך לדעת מצד אחד להתמודד איתה, מצד שני לא לתקוף/להתגונן, ולנסות להציג את עמדתך בצורה ברורה ולעמוד מאחוריה, אבל בלי להיקלע להתכתשות עם הצד השני. הרבה פעמים אם לא חושבים על זה מראש, זה נראה כמו כולה הבדל של מילה או שתיים, אבל זה יכול לעשות הבדל גדול.