ריקנות?
אולי זו אובססיה? אולי אני נתפסת לחלום לא ממומש ותולה בו את כל אושרי? משהו בי לא בסדר זה בטוח. ואם אני אספר לכם אולי תצחקו... מצד אחד, רדוד? מצד שני, זה מציק לי וטורד מנוחתי. ואני לא יודעת למה. למה לעזאזל זה מה שמעסיק אותי? אני עוד לא בת 25, אומרים לי שהרבה היו מתים להיות במקומי, עם תואר, עבודה מדהימה בדיוק במקצוע שלמדתי, נשואה טריה (שלושה חודשים), לבן זוג מקסים ואוהב, גרים ביחד בדירה שכורה קטנה ונחמדה, גם לו יש עבודה קבועה ויציבה, נהנים מחיי זוגיות של שני צעירים עם יכולת כלכלית סבירה פלוס.. סה"כ, זה מה שבסופו של דבר אנשים מחפשים לא? אז למה זה כל כך מציק לי? לא עשיתי טיול אחרי צבא. פשוט בגלל שזה לא כל כך עניין אותי. והופ. פתאום באוניברסיטה בא הג'וק. טיול. אז אחרי השנה הראשונה נסענו לחודש תאילנד. חשבתי שזה יספק אותי. אבל לא. אולי אחרי האוניברסיטה? הבעיה היא שלא היה עם מי, ובן זוגי לא ממש מתחבר לטיולים ארוכים. ואז מצאתי את העבודה החלומית הזו. ונגוזו התקוות לטיול גדול. ואז באה המלאך שלי, החברה הכי טובה שלי בעבודה, ותוך כדי שיחה התגלגלה לה ההזדמנות. אני אחסוך את התלאות שעברתי, אבל 4 חודשים לפני חתונה עזבתי הכל ונסעתי לחודש לנפאל. זה לא התקבל בהבנה ואהבה גדולה, אבל בדיעבד - הצעד החכם ביותר שעשיתי בחיים. מי יודע אם אי פעם בכלל אני אזכה לטיול שכזה? עכשיו או לעולם לא! התחתנו. לא בחורה כמוני תקפא על שמריה, צ'יק צ'ק סגרתי תוכניות לירח דבש, שלושה חודשים אחרי, והנה אני כאן... יום אחרי הנחיתה, שבועיים חלומיים באיטליה. . ואני לא יכולה להפסיק לחשוב, מתי יהייה הטיול הבא? האם הוא יהייה בכלל? החלום הרטוב זה שלושה חודשים טיול (כולה שלושה חודשים מסכנים), אבל החלום הראלי יודע שאין מה לעשות-התחלתי את החיים. אומנם מוקדם מכולם, אבל התחלתי את החיים. אוטוטו תבוא משכנתא (אני דוחה את הקץ אבל זה יבוא, אין ספק), כבר הודפים לחצים לילדים (מה עובר עליכם אנשים?? מה ילדים בגיל 25?), עבודה קבועה... מי יכול לקחת פסק זמן מהחיים לשלושה חודשים???? אז אני מחפשת במקום זה יעדים אקזוטיים לחודש. מתי נוכל לנסוע פעם הבא? מתי??מממ... אוקטובר עוד שנה, לא...לא מתאים עם העבודה, אולי פסח? אבל יש לו בעיה עם הכשרות... ושוב מחלחל בי הפחד שאולי זה הטיול האחרון? אני מרגישה שאפילו שטוב לי בעבודה, וטוב לי כאן, אני צריכה את הטיול הזה. ואז אני חושבת... ונניח שכן היית עושה את החצי שנה דרום אמריקה אחרי צבא, זה באמת היה משנה?
אולי זו אובססיה? אולי אני נתפסת לחלום לא ממומש ותולה בו את כל אושרי? משהו בי לא בסדר זה בטוח. ואם אני אספר לכם אולי תצחקו... מצד אחד, רדוד? מצד שני, זה מציק לי וטורד מנוחתי. ואני לא יודעת למה. למה לעזאזל זה מה שמעסיק אותי? אני עוד לא בת 25, אומרים לי שהרבה היו מתים להיות במקומי, עם תואר, עבודה מדהימה בדיוק במקצוע שלמדתי, נשואה טריה (שלושה חודשים), לבן זוג מקסים ואוהב, גרים ביחד בדירה שכורה קטנה ונחמדה, גם לו יש עבודה קבועה ויציבה, נהנים מחיי זוגיות של שני צעירים עם יכולת כלכלית סבירה פלוס.. סה"כ, זה מה שבסופו של דבר אנשים מחפשים לא? אז למה זה כל כך מציק לי? לא עשיתי טיול אחרי צבא. פשוט בגלל שזה לא כל כך עניין אותי. והופ. פתאום באוניברסיטה בא הג'וק. טיול. אז אחרי השנה הראשונה נסענו לחודש תאילנד. חשבתי שזה יספק אותי. אבל לא. אולי אחרי האוניברסיטה? הבעיה היא שלא היה עם מי, ובן זוגי לא ממש מתחבר לטיולים ארוכים. ואז מצאתי את העבודה החלומית הזו. ונגוזו התקוות לטיול גדול. ואז באה המלאך שלי, החברה הכי טובה שלי בעבודה, ותוך כדי שיחה התגלגלה לה ההזדמנות. אני אחסוך את התלאות שעברתי, אבל 4 חודשים לפני חתונה עזבתי הכל ונסעתי לחודש לנפאל. זה לא התקבל בהבנה ואהבה גדולה, אבל בדיעבד - הצעד החכם ביותר שעשיתי בחיים. מי יודע אם אי פעם בכלל אני אזכה לטיול שכזה? עכשיו או לעולם לא! התחתנו. לא בחורה כמוני תקפא על שמריה, צ'יק צ'ק סגרתי תוכניות לירח דבש, שלושה חודשים אחרי, והנה אני כאן... יום אחרי הנחיתה, שבועיים חלומיים באיטליה. . ואני לא יכולה להפסיק לחשוב, מתי יהייה הטיול הבא? האם הוא יהייה בכלל? החלום הרטוב זה שלושה חודשים טיול (כולה שלושה חודשים מסכנים), אבל החלום הראלי יודע שאין מה לעשות-התחלתי את החיים. אומנם מוקדם מכולם, אבל התחלתי את החיים. אוטוטו תבוא משכנתא (אני דוחה את הקץ אבל זה יבוא, אין ספק), כבר הודפים לחצים לילדים (מה עובר עליכם אנשים?? מה ילדים בגיל 25?), עבודה קבועה... מי יכול לקחת פסק זמן מהחיים לשלושה חודשים???? אז אני מחפשת במקום זה יעדים אקזוטיים לחודש. מתי נוכל לנסוע פעם הבא? מתי??מממ... אוקטובר עוד שנה, לא...לא מתאים עם העבודה, אולי פסח? אבל יש לו בעיה עם הכשרות... ושוב מחלחל בי הפחד שאולי זה הטיול האחרון? אני מרגישה שאפילו שטוב לי בעבודה, וטוב לי כאן, אני צריכה את הטיול הזה. ואז אני חושבת... ונניח שכן היית עושה את החצי שנה דרום אמריקה אחרי צבא, זה באמת היה משנה?
