השאלה היא מי אני?
והאם יש אני? היום קראתי בחיים אחרים כתבה על תפיסת האין-אני בבודהיזם. בתפיסה ההודית המקורית מדברים על ברהמן ועל אטמן. ברהמן זה המוחלט או משהו כמו אלוהים ואטמן זה הניצוץ האלוהי בתוכנו. בא בודהה ואמר שהכל חולף, אין אלוהים יש רק ריק ולכן גם אין אני או עצמי מהותי. אני לא מאמין בתפיסה של בודהה. אני מאמין שהריק יצר את האחד - היש.(בקבלה זה נקרא צימצום) האחד בגלל שהיה הדבר היחידי שקיים שאל שאלה:מי אני? כדי לענות לעצמו על השאלה הוא התחיל לברוא מתוך עצמו את כל מה שיש. הוא ברא וברא עד שהוא הגיע למציאות הזו שבה נוצרה חווית נפרדות.עם חווית הנפרדות נוצר גם הסבל שנובעה מהניתוק והבערות לטבע האמיתי של היש.אז היש הבין את התשובה לשאלה ששאל: הטבע האמיתי שלו היא האחדות, ההרמוניה, האיזון,השמחה והאהבה. כך הוא יצר את הטבע שיבטא את טבעו האמיתי. "הטאו (הריק)יצר את האחד. האחד את השניים(דואליות). השניים את השלושה.מתוך השלושה (כל) עשרת אלפי הדברים נוצרו." לגבי הצורך או לא בקולטיבציה או שיפור עצמנו. מי אני ? אני הבן של אבא ואמא שלי, שנולד בקיבוץ, עבר כאלו וכאלו טראומות ילדות, היו לו חיים כאלו וכאלו, עשה ככה וככה? או שאני משהו יותר מהותי כמו ישות רוחנית שעוברת חוויה אנושית, ניצוץ של נשמה שמתפתח בתוך מערכת של אשלית הנפרדות בשאיפה לחזור אל האחדות הראשונית שהיא מעבר לאותה אשליה של החושים (מאיה - אשליית הנפרדות). החזון של האחדות של כל הדברים הוא בשבילי מה זה רוחניות..? החוויה הראשונה שפתחה אותי לעולם הזה הייתה שראיתי את האחדות של כל הדברים, את האנרגיה האחת שמחברת בין כל הדברים. יותר מאוחר כשלמדתי מה זה אותה אנרגיה הגעתי לעסוק בעבודה עם צ´י והילינג. אותה האנרגיה האחת הממלאת ומחברת בין כל היש. במשך התהליך של ההילינג שעוסק בפתיחת ושחרור חסימות אני עוסק בשחרור וריפוי אותן חוויות ילדות ולפעמים גם מחיים אחרים, שקיבעו בי רגשות, תפיסות ודפוסי התנהגות שנובעים ממקומות של נפרדות. פחד, הישרדות, כעסים ישנים, שינאה עצורה, אלימות, מניפולטיביות וכו´. אם כן הצורך בשיפור עצמי הוא כדי לחשוף את הטבע האמיתי והמקורי של העצמי או האני האמיתי שלי, אותו ניצוץ נשמה אלוהי ולחיות מתוכו בחיי היומיום. תודה על השאלות שלכם. אני אשמח לעוד שאלות והתייחסויות בהמשך ו/או עכשיו... באהבה עמיחי.