ריטלין

[ליליה והגמדים]

את לוקחת את זה למקום לא נכון

ילדים אינטליגנטים יסתדרו תמיד טוב וינווטו את עצמם היטב למקומות שמתאימים להם. לא זו הנקודה. הבעייה האמיתית היא המחיר הרגשי, הסובייקטיבי המאוד גבוה שמשלמים הילדים הללו, מחיר שמביא אותם לתת השגיות מתמשכת (רבים מהם לאורך כל חייהם), לקושי חברתי, לבדידות, למצוקות אישיות נוראיות והערכה עצמית מאוד נמוכה (שהיא אם כל הכשלונות). הריטאלין ושיטות תומכות נוספות הם המתווכים שמסייעים לו למצות מעצמו את מה שיש בו ולהמנע לכן מהפגיעה הרגשית העמוקה הזו. אם אני צריכה לבחור לילד שלי בין להיות בטהובן, נניח, או ואן גוך או תומס אדיסון, לבין להיות מלחין פרסומות/מאייר/חשמלאי מאושר עם תחושת מימוש עצמי גבוהה וסיפוק מחייו, אני מוותרת על הגאונות המיוסרת עבורו. הוא יכול לבחור בה תמיד בהתבגרו, אני מקווה שלא יהיה לו צורך בכך. צרפתי כאן איפהשהו קישור לקשר שבין - למשל - ADHD שלא טופל תרופתית להתמכרות לסמים ואלכוהול. יש קשר ישיר בין מקרים שא טופלו תרוןפתית להתמכרויות - ולא בכדי. החווייה הסובייקטיבית מחלחלת עמוק לחיים ולנפש. זה גדולתו העיקרית של הטיפול הרב תחומי בכלל והתרופתי בפרט - הוא מונע מהילדים את החווייה המתמשכת של אי הצלחה או כשלון. אני לא מסכימה איתך ש- 80% מהילדים לא מתאימים לבי"ס. 10-15% נשמע יותר טוב. ומה שאמרתי לגבי שבת היה הפוך מתשובתך: התסמונות הנוירולוגיות אינן שובתות בשבת. והיות והתהליך הלימודי, חברתי, התפתחותי חל גם בשבת - לעיתים הם נזקקים לתיווכה של התרופה רק בשבת. טעות לחשוב שזה רק הלימודים או להפיל את זה על בי"ס.

 

[שרוֹן]

אי אפשר להיות ואן גוך או בטהובן

ורק "לנקות" מזה את התיסכול. זה מובנה בתוך העיניין. זו מלחמה וזה תהליך שאין לו תחליף. מאידך, מי צריך את זה באמת? כמה שאלות: ומה אם המערכת מתאימה יותר, או טווח המקצועות משתנה? הרי לא כולנו נולדנו כדי לסיים אוניברסיטה בהצטיינות. כאילו, מה זה הקטע של האמא היהודיה פה? האם ריטלין משטיח? האם הוא בא להוריד משתנים? מטופלי הריטלין מאבדים את יכולות הקשב המרובות שלהם כשהם על ריטלין? כל הנושא לוקה באי יכולת לקבוע מה היה אם. וגם אם מישהו מחליט שהוא יודע, באי יכולת לקבוע אם האם הזה טוב או רע ובאיזה סקלת ערכים בדיוק. בעיה.

 

[irisgh]

לעולם המודרני יש את הדרישות שלו

אנחנו לא יודעים איך ילדי ADHD מתפקדים בג'ונגל. כששוליה של נפח, או כעוזרים לאבא שחורש את האדמה. אבל בהחלט, דרישות הקשב והריכוז היום גבוהות מאוד. ישנן ציפיות שכל הילדים יסיימו לפחות 10 שנות לימוד. זה אומר ש 10 שנים מהחיים שלהם הם ישבו בבתי ספר. זה המון! ובשביל ילד בן 12, שמחצית משנותיו בילה בביה"ס, ויש אותו מספר שנים מלפניו, זה נראה לו כמו כל החיים. 'לא כולנו נולדנו כדי לסיים אוניברסיטה'. ומה אם לצלוח בהצלחה את כיתה א' וב'? המשפט הנ"ל נכון לאנשים שנכנו באינטילגנציה בינונית ומטה. ומה אם אותה ילדה, שהיא מחוננת, מלאת פוטנציאל, הברקות מפה עד ההודעה החדשה, ולא מצליחה להקשיב אפילו בשעה אחת? ולא מצליחה בלימודים? איזו תחושה תהיה לה? זה מה שכתבתי קודם: ישנה תחושה של תסכול סביב אי הלימה משמעותית בין היכולת השכלית להשגים הלימודיים. התסכול הזה אינו מנת חלקם של מפגרים מלידה (להם יש את הקשיים שלהם). אלא של מי שמרגיש שהוא מסוגל, שהוא יודע, שהוא חכם, וזה מתפקשש. והוא לא מצליח להסביר למה זה מתפקשש. אנחנו חיים בעולם מסויים. כמו שכתבתי במקום אחר: בעולם שלנו, בחינת בגרות, לעיתים תואר ראשון, אינם אלא כרטיס כניסה למגוון רחב של מקצועות בבגרות. (שהכישורים לעסוק אח"כ במקצוע עשויים להיות שונים מאוד). זה העולם בו הילדים שלנו חיים. אז זה לא אידיאלי, כל הלחץ הזה שאנחנו מגדלים אותם לתוכו. וחבל שאין מספיק מערכות אלטרנטיביות שמסוגלות להתאים עצמם לילדים השונים. אבל אין! מערכת החינוך בקושי מתפקדת גם ככה. השאלה איך המערכת מתאימה עצמה לילדים השונים מסתברת כלא מעשית. לצערינו. אז איזו תשובה מעשית קיימת? רטלין הוכיח את עצמו. נקודה.

 

[ליליה והגמדים]

אני לא לקחתי מעולם ריטלין

כך שמה שאני אומרת זה מעדות שמיעה בלבד: צריכים את זה ילדים ובוגרים (פחות, למשימות נקודתיות) שיש להם פחות מדי דופאמין במח. הריטלין לא משטיח אלא מייצר יכולת להקשיב, לשמוע, לקשר בין שמיעה-הבנה-ביצוע. זה הכל. נראה לי סביר ונכון שהם מאבדים את יכולות הקשב המרובות כשהם על התרופה - משום שכל הרעיון הוא מיקוד, שאין להם ברמה "פתולוגית" - נעדר לחלוטין ומקשה מאוד על תפקודם. הריטלין לא משטיח ולא מוריד משתנים, הוא מאפשר לילדים את הדבר שנראה ל"נורמליים" הכי פשוט בעולם: לקחת ספר ולהצליח לקרוא יותר משלש-ארבע שורות, למשל, ולזכור מה כתוב בהן. משתמשים בדימוי המשקפיים - אילו ילדים מאוד קצרי רואי, הריטלין הוא המשקפיים. ושוב - הוא לא ממכר, ותופעות הלוואי הן זמניות, אם בכלל, עד למציאת המינון האינדבידואלי המתאים.

 

[צימעס]

נכון. נכון. נכון.

 

[עדו בן צבי]

מה פירוש 'במקום טיפול אחר'?

הסעיף שבו את אומרת שמעודדים ריטלין במקום טיפול אחר מראה שאינך מכירה את המצב. ריטלין לעולם לא מומלץ לבד. הוא תמיד מומלץ יחד עם תוספים טיבעיים, עם סדנאות באסטרטגיות למידה, עם קריאה על הנושא, עם שימוש בטכנולוגיה מסייעת, עיצוב התנהגות ועוד ועוד. אני מבקש ממך להראות לי ציטוט של מומחה אחד שאומר: קחו ריטלין ותשכחו מהבעיה.

 

[gen3]

אם לא הסברתי נכון אז מצטערת../images/Emo140.gif

הכוונה היא לטיפול אחר- לא בנוסף לריטלין אלא, טיפול שריטלין הוא לא חלק ממנו. אני יודעת שהריטלין לבד לא עוזר, ואף יודעת שבהרבה מצבים הוא הציל ילדים. אך כל זה נובע לטעמי מבורות או מחוסר רצון של החברה למצא פתרונות אחרים שכן יכולים לעזור אך בגלל אורך הטיפול, לחץ החברתי וכמובן חוסר בכח ומוטיבציה הורית המחקרים האחרים נפלו- קורה לרוב שאנחנו רוצים תוצאות מיידיות ואין זה כך גם עם ריטלין, הטיפול הוא ארוך. קל וחומר בטיפול אלטרנטיבי.

 

[עדו בן צבי]

את יכולה להסביר לי בבקשה איך

במקום ריטלין, יחס נאות של החברה יכול למנוע מאדם כמוני להתפרץ לדברי אחרים בזמן הלא נכון או להתפרץ לכביש בזמן הלא נכון?

 

[ליליה והגמדים]

אני חושבת שלומר שהטיפול בריטלין

מקרין בורות - היא לכשעצמה אמירה של בורות מזעזעת, אפילו מרושעת. עדכן אותך כאן עידו מהחווייה האישית שלו ומהידע הרחב שלו כ- ADHD שלמד את הנושא לעומקו - אני מתרשמת שהעדכון שלו נופל על אזניים ערלות של מי שהאמת והידע הממשי והעובדות לא ממש מעניינים אותה....חבל. ריטלין אינו נותן "תוצאות מיידיות" אלא מאפשר חלונות של זמן בהם הילד נגיש לעצמו ולסביבה לצורך לימוד, השתלבות חברתית וכולי. אילו, כפי שכבר תואר כאן, אינם מתקיימים בפני עצמם ונדרשת אי ידיעה מוחלטת של הטיפול והתהליכים הנלווים בו כדי לקבוע בכזו נחרצות שמדובר בנתינת ריטלין והכשלת פתרונות "חלופיים" (??) בגלל "לחץ החברתי וכמובן חוסר בכח ומוטיבציה הורית". אני מציעה בחום שתלמדי את הנושא מכל הבטיו שכן יש מימד של חוסר אחריות חברתית נוראי בעיני בפיזור חצאי אמיתות ואי-אמיתות שכאלו, כשמדובר בחיים של א/נשים.

 

[nonana]

ליליה לא מדובר כאן בחיי אנשים

אבל בפגשי משפחות עם בעיות סוציואקונומיות קשות, שלא מסוגלות להתמודד עם בעיות כאלו ואחרות של ילדיהם, וכןןן יש להם חוסר כח ומוטיבציה הורית, החיים קשים להם גם ככה והמציאות מכה על פניהם שנולדו ילדים שיותר קשה להתמודד איתם. הם הולכים לרופא וכל מה שהוא אומר קדוש להם. חלקם אפילו זאת לא עושים והילד מוזנח לגמריי (פגשתי לא אחד ולא אחת שנגרם להם הנזק). ישנם הורים מיואשים, שבחוסר ברירה וחוסר יכולת להתמודד, משום שאין להם את הכלים והידע, או יכולת ואף גם מוטיבציה להתמודד עם בעיות ילדיהם, הם משתמשים באמצעים שהם עצמם מכירים וחוו בילדותם והוא יחס של אלימות, עונשים קשים והתמודדויות כאלו או אחרות. פסיכולוגית בית הספר או הרווחה שולחת ילדים אלו לטיפול, לעיתים ההורים לא מעורבים ממש משום שהם מאשימים את המערכת וזורקים עליה את האחריות. הבעיות לא קלות, ולא לכולם יש את האפשרות להצביע על הבעיה. אךךךךךךךךך קורה הרבה שבעיות הילד נובעות מבעיות סביבתיות ולאו דוקא נוירולוגיות, וישנם ילדים שעקב הזנחה פושעת, או חוסר בתשומת לב רוצים שילדם יהיה בשקט ולא יפריע להם למהלך חייהם, אחרי שיחה עם הרופא ולפי ההבחנה בבעיות הילד, הוא מקבל ריטלין. אני שוב מדגישה, ואומרת. אני לא בדיעה של אנטי מוחלט לתרופה, ובטח לא לאלו שהיא עזרה מאד אך אני מנסה לפרש מה שנכתב כאן כתמונה אחרת של מציאות אחרת. כאחת שעובדת טיפולית עם נוער מנותק אני יכולה לומר לך בודעות שרבים מהם בטיפול נכון לא היו צריכים ריטלין. ישנם ילדים רבים שם שנוטלים ריטלין אבל התרופה לא ממש עוזרת משום שהיא לא באה עם טיפול ממשי נוסף והריטלין אך ורק מסמם אותם להתנהגות יותר רציויה. ובמידה והם לא נוטלים ריטלין אז אחד ממני סמים משמשים אותם (ולעיתים קרה שגם עם הריטלין הם השתמשו בממריץ כזה או אחר). לא שאני עושה כאן השוואה אלא מציינת מצב קיים שבו הריטלין לא מועיל ובכל זאת הילדים עדיין מקבלים אותו. יצא ארוך

 

[ליליה והגמדים]

מהיכן אתן מביאות את האמירות הללו?

איך את יודעת את מה שאני לא יודעת (ושתינו אזרחיות מהשורה) לגבי כל המוני הילדים המוזנחים הללו שמקבלים ריטלין שלא לצורך?

 

[nonana]

כי אני עובדת עם חלקם

 

[nonana]

ולעולם לא ציינתי המוני ילדים../images/Emo5.gif

 

[zivadina]

הפרעת קשב ורכוז וריטלין

אני מציעה לכל מתנגדי הריטלין לקרוא אלפי מחקרים בנושא השפעת הריטלין על הפרעת קשב ורכוז, במקום להסתמך על המשמיצים את התרופה. מעולם לא ניתקלנו בתופעה של השמצה גורפת כזאת כדי לפרסם טיפולים אחרים. בדרך כלל יצרנים/ מטפלים מפרסמים את המוצר שלהם עם הוכחות ליעילותו, ולא נגררים להשמצה של האלטרנטיבות. העניין הוא, שלריטלין יש הוכחות בדוקות להצלחה, ולשאר המטפלים אין. מעניין גם שיצרני הריטלין לא מעורבים בקמפיין נגד כל הטיפולים האלטרנטיביים הפנטסטיים, שגורמים להורים להפסיד הרבה כסף ולהרים ידיים בטיפול בהפרעת קשב ורכוז. אני מפנה אתכם לפורום "לקויות וזכויות ADHD" בתפוז, שם נאסף חומר מדעי רב על הטיפול בהפרעת קשב וריכוז. לסיום-אין טיפול שיכול לתקן את ההפרעה האורגנית של ADHD, ולכן כל האמצעים שנפעיל כדי להקל על התלמידים (כתות קטנות ופעלתניות, טיפולים התנהגותיים, הוראה מתקנת) לא ירפאו את הבעיה הבסיסית, אשר הריטלין נותן לה פתרון למספר שעות. מומלץ לקרוא את הקישור הבא, אשר סוקר את כל שיטות הטיפול הממוסדות והמוצלחות ב-ADHD:

 

[נורית מ.]

המאמר הזה פותח

בהגדרה אורגנית מאוד מאוד חד משמעית בעוד שקריאה בקישור בעברית שהביאה ליליה מראה כמה הנושא הזה עדיין לא ברור.

 

[zivadina]

אכן ADHD הוא הפרעה אורגנית

וגם תורשתית. בעיית ריכוז שאיננה אורגנית איננה נקראת ADHD.

 

[נורית מ.]

לפי המאמר אין ממצא אורגני חד

משמעי אצל ADHD (אחרת אני מניחה שהאבחון היה נעשה לפיו).

 

[irisgh]

איזה ממצא את מחפשת?

היכולת שלנו 'לראות' את מה שקורה במוח פיזית, עדיין ממש בחיתוליה. - אלצהיימר היא מחלה של המוח. הווה אומר - אורגאנית. איך את חושבת מאבחנים אותה? לפי התנהגות הבנאדם. רק כשהמצב מדרדר מאוד ניתן לגלותה גם בסריקה מוחית. אבל הרבה לפני, הקרובים לו שמים לב שהתמצאותו בזמן ובמרחב לא משהו, שהוא מבולבל, לא זוכר דברים.. - פרקינסון היא מחלה של המוח. הווה אומר - אורגאנית. איך מאבחנים אותה? כמובן, לפי התנהגות האדם. קשיי התחלת תנועה, רעד וכד'. היא אורגאנית לחלוטין: ישנם תאי עצב שמתים, וככל שאנו מתבגרים זה קורה יותר. לכן חסר במוח חומר שהתאים הללו משחררים(דופאמין), ויש לתיתו לאדם. - סכיזופריה, כן, אפילו סכיזופרניה, היא מחלה אורגאנית. איך מאבחנים? נו, טוב. כמובן ... [האמת שלסכיזופרניה מופעים רבים. אצל כל אחד היא קצת שונה. והיא מאוד מאוד ביולוגית. בחצי מהמקרים שלהורים יש סכיזופרניה, גם לצאצא יהיה]. - אפילפסיה. זו מחלה אורגאנית. בחלק מהמקרים ניתן לראות ברישום EEG של המוח 'גלים אפילפטים'. לא תמיד. לפעמים ברגע מסוים יראו, וביום אחר לא. לכן צריך רישום של 24 שעות, בשביל שתהיה לתוצאה מהימנות כלשי. והעיקר - אין עדיין שום 'סריקה' של המוח שמראה שהאדם אפילפטי. האבחון הראשוני - תמיד לפי התנהגות. ADHD הוא מצב הרבה פחות חמור מ אלצהיימר, פרקינסון, סכיזופרניה ..

(לשמחתם של הורי הפורום). זהו ליקוי בקשב, בדרגה כלשהי. בסה"כ האדם נורמלי, במובן היומיומי של המילה 'נורמלי'. מחקר המוח לא מתקדם מספיק בשביל 'לראות' את זה במוח. מדובר על תת תפקוד של האונות הפרונטליות (החלק הקדמי של המוח, זה שמעל העיניים). מכיוון שרובינו לא מסתובבים עם המוח בחוץ, קשה בדיוק לראות. מה שכן, כולנו מסתובבים עם ההתנהגות בחוץ. זו הסיבה שמאבחנים על פיה.

 

[mishtal]

נתת הסבר יפה ומפורט.

זו אכן הבעיה המרכזית של ההורים- שחוץ מהתנהגותו של הילד אין להם "הוכחות" ממשיות עם ערכים מספריים מדוייקים. אז במצב כזה אפשר להפעיל כל מיני הכחשות למצב ולומר שזה יסתדר עם הזמן או שהילד סתם שובב וכ'ו...

 

[נורית מ.]

אם יוצאים בהצהרה כל כך

מוחלטת (שההפרעה היא אורגנית), אני חושבת שצריך לגבות אותה בממצאים. אם אי אפשר להוכיח בשלב זה של המחקר שההפרעה היא אכן אורגנית (לא משנה למה אי אפשר להוכיח) אז צריך להציג את זה כך, כלומר "חושדים שההפרעה היא אורגנית". אם מתישהו זה יוכח סופית אז יהיה אפשר להציג את זה כעובדה. אני לא באה לטעון שההפרעה היא לא אורגנית אבל אני לא מבינה למה לקבוע חד משמעית עניין שהוא כרגע נתון למחלוקת ועדיין בבדיקה.