ריטלין והחוק :

ריטלין והחוק :

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3355629,00.html אני לא נגד תרופות, בני לוקח תרופה , אבל איזו חוצפה מצד ד"ר שופר לטעון שבגלל חוק כזה ילדים ישארו בלי טיפול כאילו ריטלין הוא הטיפול היחיד הקיים. שאם ילדים לא יקחו ריטלין הם מיד נופלים לפשע וסמים. ולגבי עכוב הטיפוך, הרי אם לוקח הרבה זמן עד קבלת הטיפול זה בגלל אבחון שמתעכב ובגלל ביורוקרטיה ותור, וזה קורה גם היום בלי חוק-ריטלין. ושנוירולוג יקרא לריטלין "תרופת הרגעה" .... לא לדבר על מחקר שיצא לא מזמן, מחקר ישראלי, שהוכיח שתמצית צמחית מסוימת הועילה אף יותר מריטלין. אני בעד חקיקה שתעכב מתן תרופות לילדים ונוער, במיוחד הקטע של הפסקת פרסומים על התרופות לצוותי חינוך (שממילא זה לא תחום עיסוקם וודאי לא מומחיותם. ולטעון שהריטלין אינו ניתן כיום בקלות זה פשוט ..... אין מלים.
 

rutimay

New member
ריטלין הוא לא הטיפול היחידי שקיים

אבל הוא היעיל ביותר לבעיית הקשב והריכוז. כיום נכנסות לשוק תרופות אחרות שעובדות במנגנון שונה, אבל הן לא מיובאות לארץ (לדוגמת הסטרטרה), כך שהריטלין ונגזרותיו, כולל הקונצרטה) הוא עדיין הפתרון הכי מוכח. אני אישית לא חושבת שיש מקום להקשות על מתן הריטלין ולסרבל את התהליך. למרות שלנו הוא לא עזר ואף דרדר את ירדן, אני עדיין חושבת שמדובר בתרופה שעושה נפלאות לתפקוד הקוגנטיבי והרגשי של הילד, שנהיה פנוי ללמידה בזכותה ומגיע להישגים המעלים לו את הבטחון העצמי. ראיתי עשרות ילדים לפני ואחרי הריטלין, ואין מה לעשות, השינוי מובהק וחד משמעי. כמו כן, אני לא חושבת שמדובר בגחמה של ההורים או של הצוות החינוכי. מניסיוני אני יודעת כמה קשה להחליט על טיפול תרופתי מכל סוג לילד, איזה תהליך ארוך צריך לעבור לצורך כך, ובכמה התלבטויות הוא מלווה. קשה לי להאמין שישנם הורים שפונים לטיפול תרופתי לפני שהם מיצו את כל האפשרויות האחרות, כך שבאמת אין מקום, לדעתי, להקשות עליהם עוד יותר על ידי סרבול ביורוקרטי ועל ידי הטפה בלתי פוסקת של חכ"ים משועממים ושל אודטות למיניהן. אגב, אני באמת אשמח לשמוע על התמצית הצמחית שיעילה יותר מהריטלין, כי כרגע אנחנו מחפשים בנרות את הטיפול האופטימלי לבעיית הקשב והריכוז של ירדן, אחרי הניסיון הכושל של הריטלין. אם יש למישהו איזושהי הפנייה - אנא תעבירו אליי.
 

sophiep

New member
הקלות הבלתי נסבלת של מתן ריטלין...

לא אנסה לטעון לרגע שהריטלין אינו תרופה טובה במקרים מסויימים ובשביל ילדים מסויימים. אבל במו עיני חזיתי באיזו קלילות נטויה יד הרופא לרשום את המרשם הזה. אולי מדובר רק ברופא אחד אידיוט במיוחד, אבל איזה לחצים שהוא הפעיל עלינו... זה היה לפני שנה, כשהבאנו את רועי להערכה אצל הרופא של הביטוח הלאומי. כמובן הגענו בשעה שבה הוזמנו, ובאופן לא מפתיע (אחרי הכל, זה ביטוח לאומי) נאלצנו להמתין בחוץ יותר משעה לפני שהכניסו אותנו. רועי היה אז בן ארבע, אמצע היום בשבילו, הוצאנו אותו מהגן, סביבה לא מוכרת ודי משעממת... אמנם הצטיידנו מראש בספרים, צעצועים ונייר ציור מהבית, ועדיין אותי זה בכלל לא הפתיע שההמתנה בחדר ההמתנה חירפנה אותו. זה היה קורה גם לילד נורמלי לגמרי, לדעתי. אפילו במצבו המשועמם, הוא לא יצר איזו הפרעה מי יודע מה קשה. פשוט כשנכנסו סוף סוף לראות את הרופא, הוא היה אחוז רוח תזזית, ולא רצה לשבת לרגע: רץ משולחן לשולחן, נגע במשקל, נגע בכל מה שהיה מונח על השולחן. אז מייד הרופא רשם שהוא היפראקטיבי והתחיל לשאול אותנו שאלות על ההיפראקטיביות שלו. לא משנה כמה ניסיתי להסביר שהוא בדרך כלל לא כזה, רק ההמתנה שיגעה אותו, הרופא היה עסוק רק בהיפראקטיביות. הוא אפילו נזף בי שאני לא פתוחה לטיפולים תרופתיים כדי לפתור את הבעיה הזאת, ורמז שיש משהו לא אחראי בזה שאנחנו לא מוכנים לשקול לתת לו ריטלין. מה נעשה, הילד לא היפראקטיבי! אבל רופא שרואה אותו למשך חמש דקות, כמובן מבין יותר מההורים שלו. הוא היה מוכן לרשום לנו ריטלין על המקום, והכל בגלל טעות ויהירות. אם אי פעם ארצה ריטלין מסיבה כלשהי, אדע בדיוק מה לעשות: לשעמם את רועי עד שישתגע, וללכת לרופא שמשוכנע שהוא יודע יותר טוב מאיתנו (כאלה לא קשה למצוא...)
 

rutimay

New member
סופי,

מהדברים שלך עולים שני דברים מאוד נכונים: 1. היוזמה לטיפול תרופתי צריכה לבוא מכיוון ההורים, המכירים את הילד שלהם ומתמודדים איתו לאורך זמן, או בהמלצת הצוות הטיפולי שמכיר אותו היטב. 2. "אבחון" קצר של רופא הרואה את הילד לראשונה לא מספיק לקביעת הלקות של הילד, לא כל שכן להמליץ על מתן תרופה. טוב מאוד שעמדתם על שלכם מול הרופא. הוא באמת נשמע קצת לא סימפטי. מעבר לזה, אשרייך וטוב לך שהילד שלך לא סובל - בנוסף לקשיים התקשורתיים שלו - גם מבעיית קשב וריכוז. את יכולה לתאר לעצמך כמה זה מתיש ומייגע כשכמה הפרעות ביחד מתבייתות על ילד אחד. לפחות זה נחסך מכם. ובכלל, אם לא ציינתי קודם, כי זה נראה לי נורא מובן מאליו, גם במתן הריטלין צריך לבדוק כל עניין לגופו ולא לרשום אותו בצורה גורפת.
 

sophiep

New member
קודם כל, אנחנו מסכימות.

אבל מעבר לזה, אני לא חושבת שזה מקרה שכמה הפרעות מתיישבות אצל אותו ילד. אני די בטוחה שיש קשר בין ההפרעות, והן מזינות זו את זו במעגל קסמים שקשה לשבור אותו. ילד עם הפרעת תקשורת שמתקשה להתמודד עם הגירויים שהוא מקבל מהסביבה שלו, בגלל חוסר הבנה או חוסר ויסות סנסורי או מה שלא יהיה, טבעי שיאבד סבלנות ויאבד ריכוז במשימות שמטילים עליו. ילד היפראקטיבי טבעי שיהיה קשה יותר ליצור איתו תקשורת. וככה הבעיות הולכות ומעצימות זו את זו. אני בעד לנסות כל פיתרון שיכול לעזור ולהקל, ובכלל זה גם טיפול תרופתי. אבל אני חושבת שהטיפול התרופתי לא צריך להיות האופציה הראשונה שמנסים, וגם שאסור לתלות בו תקוות שזה יהיה פתרון קסמים לכל הבעיות. בזאת אני מניחה שאני לא שונה מרוב ההורים בפורום הזה, ומרוב המטפלים הפארה-רפואיים. אבל נדמה לי שרופאים, כהטייה מתוקף הכשרתם ונסיונם, נשענים הרבה יותר על תרופות מאשר הורים. רופאים מכירים דרך מסויימת להתערב וזאת הדרך הגלויה לעיניהם, גם כשאולי קיימות חלופות פחות חודרניות. ולכן גישתי מול רופאים תמיד תהיה של כבדהו וחשדהו. אני מעדיפה למצות את האופציות שכרוכות בהקדשת תשומת לב וזמן, לימוד, משמעת, משחק משותף וכיוצא בזאת, לפני שאתחיל לתת לילדי כימיקאלים. ושוב, אני מניחה שבזה אני לא שונה מרוב ההורים פה בפורום...
 

daphnar

New member
סיפור שמעלה לי חיוך עד היום../images/Emo6.gif

כשבתנו אובחנה בגיל 3 כ- PDD בתפקוד גבוה, כמובן שהתרסק עלינו עולמינו, והלכנו למומחה מספר אחד (כפי שהמליצו עליו), נוירולוג ילדים, אותו פרופ' שופר המוזכר בכתבה. לאחר שחיכינו כשעתיים וחצי בתור (למרות שנקבעה לנו שעת ביקור), נכנסנו בשעה 21:00 לאחר שכבר טיפסנו על הקירות מרוב שיעמום בחדר המתנה שהיה מלא בספרי קודש לרוב (אבל משהו לילדים?? ממש לא), וכמו כן היו מפוזרים ספרים על ADHD ששופר כתב. אגב הקטנה שלנו לא אובחנה אז וגם לא היום כ ADHD , והיום היא בת 7 . נכנסנו אליו לחדר והקטנה לא היתה עצבנית מדי, אבל אחרי ייבוש של התור, לא שיתפה פעולה, והלכה לשחק במרחק מסויים מאיתנו. ואז שופר אומר לנו: " אתם לא רואים, היא צריכה ריטלין !" ובנוסף המליץ על CT או MRI בהרדמה מלאה. בעלי ואני נדהמנו ושאלנו למה צריך את הבדיקות, והאם ישנו משהו, ובעלי גם שאל האם היה ממליץ זאת לו היתה זו בתו של הפרופסור, ואז שופר גמגם ואמר, שהבדיקות לא ישנו כלום ולא יוכלו לעזור. כבר התחלנו לפקפק גם בכל הנושא של הריטלין. ובאמת, הדבר האחרון שהיא היתה צריכה זה ריטלין !! חוצפן. בקיצר, רק תבינו את הקלות הבלתי נסבלת בה רושמים מרשמים (לבת 3 !!!). אבל, בתנו כבר הראתה לו מה היא חושבת עליו: היא הלכה הצידה ועשתה קקי על הריצפה של החדר
!! כמובן שהרגשנו מאד לא נעים, אבל בדיעבד, איזה צחוקים הרצנו...
 
חשבתי שרק עלינו הוא לחץ ....

כן, גם אנחנו חווינו אותו דבר אצלו - והילד שלקחנו אליו לא היה אפילו זה עם הפידידי. ילד רגיל בן 3 שהגיע אליו אחרי ייבוש של 3(!) שעות במרפאתו המשעממת עם עוד עשרות אנשים משועממים ועצבניים ... וככשנכנסנו אליו הקטן לא הצליח כבר להחליט אם לשבת על ברכיי או על הכסא (מה שהוא באמת אצה זה לכת הביתה) אז הוא עבר מהכסא אליי ובחזרה לאורך השיחה (בת ה5 דקות) ואז הוא קבע: איך לא אבחנו עד עכשיו היפראקטיביות בלה בלה בלה ולמה לחכות עם הריטלין בלה בלה בלה. בנוסף היה חשד למים במוח *שנשלל* אחרי שבועים אשפוז ובדיקות (בשביל זה היינו אצלו - מעקב) אבל זה לא מנע ממנו להחליט שצריך כל שלושה חודשים דיקור מותני כדי לבדוק לחץ. גם אני שאלתי אותו אם זה מה שהיה ממליץ לבנו או לעצמו והוא נורא התעצבן. יצאנו, בלי ריטלין, בלי דיקור, וב"ה הכול בסדר. מצחיק אותי שדווקא ד"ר שופר טוען שלא נותנים ריטלין בקלות יתירה... ממה שהתרשמתי , הוא ממליץ על הרבה דברים בקלות יתירה.
 
רותי, לא מדובר בסרבול אלא

בפיקוח רב יותר ושלא יהיה מצב (כמו שיש היום) שהגננת או המורה "מחליטות, שזה מה שהילד צריך ולוחצות את ההורים לכיוון. וכן נותנים היום ריטלין בקלות רבה מדיי. וכן יש לחץ מצד צוות ביה,ס. עם התעוררות הקשיים הראשונים כבר ממליצים על אבחונים ואולי יש לו/לה בעיית קשב וריכוז ... ואת יודעת, לא צריך לפחד מזה כי היום יש ריטלין .... גם אני ראיתי ילדים שנעזרים מאוד מהריטלין , אבל גם כאלה שלעניות דעתי המקצועית לא היו צריכים אלא החלפת מורה ... ומי שמתלבט ועובר את התהליך האחרון עד להחלטה לתת תרופה זה ההורים. במערכת החינוך ממהרים מאוד "להציע" אבחון וריטלין. אין ספק שהריטלין עושה משהו. השאלה היא למי זה אמור לעזור - לילד שיתרכז או למורה שיהיה לה שקט תעשייתי בכיתה. ואני ממש לא הגד תרופות, כמו שאמרתי בני לוקח שתיים ושתהין קשות בהרבה מריטלין.
 

אלי ו.

New member
מעולם לא שמעתי על מצב כזה

בו גננת או מורה מחליטה שילד צריך ריטלין. הנסיון שלי דוקא היה עם גננות ומורות שעודדו לכוון של טיפול מקצועי ולא העזו להציע טיפול תרופתי. מה שכן, כשהבן שלי היה בכיתה א' היה איתו בכיתה עוד ילד שממרחקים יכולתי לראות שהיה ADHD. הוא רץ השתולל, הציק ונכנס לכל מיני צרות שונות ומשונות. הייתי פוגש את ההורים שלו לעתים קרובות שם. שאלתי פעם את האב אם לילד יש ADHD, התשובה שלו היתה "כן, אבל אנחנו מנסים לא לעשות מזה ענין גדול". הם היו נגד רטלין. הם ניסו טיפולים שונים ומשונים ללא הצלחה, בסוף השנה עברו לבי"ס אחר. ילד כזה היה עשוי להעזר בריטלין אבל ההורים שלו לא נתנו לו אפשרות. כשרושמים ריטלין זה אמור להיות רק לאחר אבחון רציני. גם אז אמורה להיות תקופה בה עוקבים אחרי הילד, בודקים מינונים והשפעות התרופה ומשלבים טיפולים אחרים. לרשום לילד ריטלין ללא אבחון וללא מעקב רציני זה באמת לא לענין אבל אני לא רואה איך הצעת החוק של מרציאנו יכולה לשפר את הענין.
 
ואילו אני מכירה כמה מקרים מקרוב

בודאי שמורה לא יכולה להחליט על מתן ריטלין, צריך בשביל זה מרשם. אז לוחצים על ההורים שיילכו לנוירולוג לבקש מרשם. ועל פי רוב הנויורו גם נותן להורים שאלון שעל המורה לענות ונחשי לאן השאלון שלה נוטה? וכשאני אומרת שלוחצים אני מתכוונת לאמירה : "או תרופות או לא פה". נכון, זה לא צריך לקרות, אבל זה קורה. כתבת: "כשרושמים ריטלין זה אמור להיות רק לאחר אבחון רציני. גם אז אמורה להיות תקופה בה עוקבים אחרי הילד, בודקים מינונים והשפעות התרופה ומשלבים טיפולים אחרים. לרשום לילד ריטלין ללא אבחון וללא מעקב רציני זה באמת לא לענין אבל אני לא רואה איך הצעת החוק של מרציאנו יכולה לשפר את הענין. " אז אנחנו בסה"כ מסכימות. איני יודעת את פרטי הצעת החוק של מרציאנו, אבל תארי לך אם היא מגדירה בחוק מי יכול לאבחן, תוך כמה זמן (לפחות מינימום של מספר ואורך הפגישות עם הילד, למשל), מעקב לא רק אחר הילד על ידי רופאו אלא גם של רישוי הרופא ,נניח שפעם בשנה יבחן את המקרה רופא בכיר ממנו ויבחן את דרך הטיםול, האם הטיפול אכן עזר - זה נכון לא רק לריטלין ...
 

vered73

New member
רותי ../images/Emo32.gif

יום שני מגיע לי קינוח כפול שאני לא מתערבת בשרשור על תרופות.
את רואה, יש התקדמות
 
אני מבינה את ההורים

שמרגישים שהגיעו מים עד נפש ושהם רוצים לתת ריטלין לילד. אישית אני מסכימה עם חבר הכנסת. הקלות בא ניתנת התרופה היא פשע האיומים שהורים מקבלים ממסגרות החינוך כאשר הם מסרבים לתת ריטלין הוא בזיון. הגיע הזמן שישקיעו כספים בשיפור מערכת החינוך: כיתות יותר מרווחות , פחות תלמידים, ואקוסטיקה לא הייתה מזיקה לאותם ילדים ובעצם לכל הילדים. יש פתרונות אחרים אך הם לא עובדים כמו קסם כמו הריטלין מעידך לפתרונות האחרים אין תפועות לוואי כמו לרטלין ולתווך הארוך הן הרבה יותר בריאות ונותנות איכות חיים ללא התמכרות/תלותיות לסם כל שהוא. לצערנו כסף תמיד מדבר ולכן הריטלין וכל בני משפחתו משווקים בסכום לא זול כלל. בעטיפה יפה, זה מה שמציל את הילד מה לעשות אף הורה לא רוצה לפגוע בילדו ולכן אם אומרים לו זה מה שיציל את ילדך הוא רוצה את זה וחברות התרופות גורפות מליונים על גבם של אותם ילדים והורים . ריכוזית היא התרכובת שפותחה בארץ כמענה אלטרנטיבי לריטלין. תזונה בריאה ללא חומרים משמרים , צבעי מאכל, ללא ריסוסים, ללא סוכרים ופחממות מתות עושים פלאים. סביבה נקייה מכימקלים טיפולים אלטרנטיבים למינהם. שהייה במרחבים פתוחים וירוקים יכולים לעזור מאד לילדים איפר אקטיבים ביחוד ליך עצים. דימיון מודרך
 

rutimay

New member
קתרין, תוכלי להרחיב בענין הריכוזית?

לגבי תזונה - אנחנו בעיצומו של ניסיון להוצאת מוצרי חלב מהתפריט בהמלצתה של תלמה (כבר שלושה שבועות), אבל לצערי לא רק שזה לא מועיל, אלא התנהגותו של ירדן החמירה. כיום הוא על סף גירוש לצמיתות מחוג המיומנויות החברתיות בו הוא משתתף. היו מעיפים אותו, לדעתי, גם מביה"ס, אבל הם מתוקצבים יפה בזכותו ממשרד החינוך, כך שנראה לי שזו הסיבה העיקרית לכך שעדיין מחזיקים אותו שם למרות הצרות שהוא מעולל להם. (האמת היא שאין לי מלה רעה אחת לומר בגנות צוות ביה"ס וההנהלה. הם באמת עושים את המכסימום עם התכשיט שלי). בזמנו פניתי מעל גבי הפורום לכל ההורים המכירים מניסיונם תרופות הומאופטיות או פתרונות לא-תרופתיים וטבעיים אחרים ומוכחים לבעיית הקשב והריכוז, שיכולים להחליף את הריטלין, אבל לאף אחד לא היו כאלה. גם סקירה מעמיקה באינטרנט ושיחות עם רופאים הניבו תוצאה זהה. לגבי התזונה, היו לי המון שיחות עם תלמה בנושא, ואני מתכוונת להיערך לשינויים בתחום ברגע שאפטר סוף סוף מהדוקטורט ה$&^$*^ הזה (עוד חודש, בע"ה). אני יודעת שהשינוי צריך להיות מערכתי ומשפחתי - גם במשפחה המורחבת, וזה נראה לי מפחיד נורא. ובנושא העצים, לצערי גם זה לא עובד במיוחד. ירדן נכנס לג'ננה בשהות ממושכת מדיי ביערות ובחורשות. (זה בעייתי במיוחד כי אבא שלו (בעלי היקר) היה כנראה יערן בקק"ל בגלגולו הקודם, מה שיכול להסביר את משיכתו האובססיבית לכל יער בארץ.) מה שכן, אולי אקשור אותו לכמה שעות ביום מתחת לעץ זית בחצר שלנו. אולי זה יעזור?
לצערי, ישנם מגזרים בארץ שאצלם זו לא בדיחה....
 
רותי הרגת אותי

נראה לי שאני בקלות רבה יצטרף לעניין הקשירות כרגע יש לי שלושה חולים בבית שבעקבות הטיפולין מתעוששים
..... וכך האנרגיה שלהם עולה
...... לגבי ריכוזית אני מצרפת לך את האתר שלהם , בזמנו תלמה בדקה את המרכיבים שלהם ומאד התרשמה אני יודעת שהיה גם מחקר באחד מבתי החולים עם ילדים. עוד רעיון שיכול לעזור הוא טיפולים אצל מטפל בתמציות קריסטל של לייף אנרג'י ואדווס יש תגובות מאד מעודדות על ילדים שמצבם התייצב לאחר טיפולים אם אני לא טועה את מראשון אני אנסה לברר עבורך על מטפלים באזור. לגבי הדייאטה לא קל בכלל, אך שווה. אישית אני התחלתי בחופש הגדול בכדי שהכל יהיה בתנאי מעבדה ועם כמה שפחות גירויים מהסביבה. לקח לי כמה חודשים עד שנכנסנו לדייאטה עצמה בקיץ, כי חפשתי תחליפים שיתאימו לתפריט המאד" מגוו"
ן של בניי (שיהיו בראים עד מאד ועשרים) . ההתחלה לא הייתה קלה היו לנו כמה מריבות על אוכל וכמה פעמים שכמעט נשברתי מכל הנושא. בגלל שהילדים יחסית גדולים אני מדברת איתם המון על למה ומדוע הם צריכים את הדייאטה. מאחלת לך המון הצלחה
 
השגתי לך מס' טלפון של

מטפלים בשיטת לייף אנרג'י יפה איפשטיין מראשון 050-5710983 גילה אביעד מרמת גן 052-3331184 (ידוע לי שיש לה נסיון עם PDD וADHD ) אני מאד ממליצה על השיטה בהצלחה
 

mayarel

New member
רותי סתם להתעניין

יש לירדן הזדמנויות להוציא מרץ באופן תכליתי? לרוץ או משהו בסגנון? לא יעזור?
 

rutimay

New member
מאיה, העניין הוא שירדן לא היפר

אני לא יודעת מה ההבדל בדיוק בין add ל adhd (פעם ניסו להסביר לי, אבל שכחתי), אבל אני חושבת שאחד מהם זה הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות, וזה בעצם ירדן. הוא לא מאלה שמתרוצצים ממקום למקום באי שקט מוטורי, ואין לו בעיה לשבת במקום אחד למשך שעות ולהתרכז - בתנאי שזה משהו שמעניין אותו. אבל הוא לא מסוגל להביא את עצמו להתרכז בדברים שאין לו מוטיבציה פנימית להתרכז בהם - כגון: בי"ס, לימודים, שיעורי בית, ניסיונות השווא של אמא שלו לחנך אותו וכו'. הוא פשוט מתנתק, מתחיל לבהות, לקשקש על הא ועל דא, ואם ממש נחה עליו הרוח, הוא פשוט מתחיל להציק. ואלו הצקות נורא שיטתיות. הוא מזהה את נקודות החולשה של אנשים ופשוט חופר וחופר בלי הפסקה. בגלל זה הוא כל כך בלתי נסבל לפעמים, כי הוא מתקרצץ. ואם הוא בוחר את האובייקט הלא נכון - כדוגמת שחר, למשל, או ילדים מהכיתה, זה נגמר באלימות (אבל מה, "הם התחילו..."). בגלל זה שנים לא המליצו לנו על הריטלין, כי טענו שאין לו בכלל הפרעת קשב וריכוז וכי ההסחות שלו הן פנימיות ולא חיצוניות, ולכן הריטלין לא יוכל לנטרל אותן. הניסיון הוכיח ההיפך, ובשבוע שירדן כן נטל את הריטלין, ההבדל היה תהומי.
 
למעלה