ריטאלין!

[מריניקי]

תגובה

היא התכוונה להפרעת הקשב והריכוז כמפלצת, וכל אדם יכול להוולד איתה, זה לא הופך אותו למפלצת אלא רק אדם עם קושי גדול במידה כזו או אחרת. "אני מפחדת שבעוד 10 שנים החיילים שלנו יהיו ילדי ריטאלין של היום"?? אנא הסבירי.

 

[עורכת דין תמר טסלר]

הסבר למריניקי

פונים אלי היום הורים (לילדים שטופלו והפסיקו להם את הטיפול) ונערים (שטופלו בריטאלין) ומדווחים על דברים "לא סימפטיים". לא רוצה כאן לתאר, שמא לא יגידו שאני מפחידה. אבל אם אלה התופעות אחרי כמה זמן של שימוש, החיילים שלנו לא יהיו משהו. * כמו שאת רואה אני לקחתי את דבריך ברצינות ומאוד נזהרת מלפרט יותר מדי, שאף אחד לא יבהל. יש מספיק עדויות. אם את רוצה פירוט את מוזמנת לכתוב לי בבלוג כאן, או איך שוקראים לו, ואשמח לפרט לך ביחידות. ערב טוב.

 

[3תיתי]

למה שאנשים יפנו אלייך

אדם שמעיד על עצמו, שאינו הורה, אינו מבין בהפרעות קשב וריכוז? אני, אישית, הייתי ממליצה לפנות לנוירולוג ולפסיכיאטר, לא לסיינטולוג.

 

[Kalla]

יש בעיה עם מי ש"עכשיו בתחילת בחקירת התופעה"

אך כבר מרשה לעצמו להתבטא נחרצות בעניין. אולי קודם תעשי עד הסוף מחקר יסודי ומעמיק ואחר כך תצאי בהצהרות, כמו כל חוקר ראוי לשמו. אחרת זה לא רציני.

 

[פלגיה]

../images/Emo45.gif

 

[עורכת דין תמר טסלר]

סליחה, אמרתי במקרה באיזושהי הודעה שאני מומחית

המצהירה עובדות רפואיות, עקב מחקרים אחרונים שעשיתי בנושא וגיליתי...? לא. מעולם לא נאמר שאני מתמחה בתחום, מציעה לך לקרוא שוב את ההודעות ולהבין את המהות שלשמן הן נכתבו. כל טוב.

 

[Kalla]

כדאי לך לשים לב לניסוחים שלך.

כתבת ש"אין ספק" שריטלין הוא X וגורם לילדים Y, וכד'. זו בהחלט מסקנה נחרצת שהייתי מצפה ממומחה שחקר את הנושא לעומק ובעקבות כך הגיע למסקנות מוכחות וחד משמעיות.

 

[עורכת דין תמר טסלר]

מצטרפת למרניקי, חתול שחור תתרכזי בעיקר.

כמו בחיים הטפל הוא רק טפל.

 

[Kalla]

העיקר הוא להציג עובדות בדוקות ונכונות

כדי שניתן יהיה להגיב עליהם.

 

[3תיתי]

לפחות תסבירי שאת פועלת בשם כת

דתית, שחרטה על דיגלה להוקיע טיפולים פסיכיאטריים. כך קל יותר לשלוט באנשים מסכנים ולרתום אותם לעבדות בכת הזו. המחקרים- של הכת. התוצאות- של הכת. האחריות: של ההורים. ואם אדם יאלץ להשתמש בתרופה כל ימי חייו, נו אז מה? וכך גם במשקפיים, בנעליים, ובתרופות אחרות. כשיש חוסר בגוף, צריך להשלימו. אצלך, יש כנראה חוסר בקופה של אירגון הסיינטולוגיה בארץ, וצורך להשלימו...

 

[מריניקי]

חברים יקרים

עושה רושם שהדיון הזה באמת יצא מכלל שליטה. הוא נפתח במטרה להבין טוב יותר את הצרכים והפתרונות המתאימים ביותר לילדינו והפך למלחמה על ניסוחים. ממליצה לחזור למטרה האמיתית- דעות בעד ונגד, או לזנוח את העניין ולזכור שטובת הילדים עומדת לנגד עיני כולנו.

 

[עורכת דין תמר טסלר]

ניצוץ בחשכה טוטאלית

http://www.mamilaw.org/Articles.htm#article7

 

[עורכת דין תמר טסלר]

10 דקות מהחיים ששווה לבזבז

http://www.youtube.com/watch?v=ttv7yPtDiCE

 

[עורכת דין תמר טסלר]

מאמר (במיוחד עבור פלגיה- לא מוויקיפדיה!)

http://www.ahavana.co.il/articles/publish/psychiatric_drugs_ilan_salomon.htm אבל באמת, חבר'ה, רק למי שרוצה לדעת ולקרוא. (כל אלה שקראו את השורה וחשבו ששמתי יותר מדי פסיקים- עזבו המאמר לא בשבילכם).

 

[3תיתי]

אילן סלומון? סיינטולוג.

באמת מקור מוסמח. ראבאק.

 

[3תיתי]

מוסמח=מוסמך

 

[Kalla]

סליחה, אך איך אפשר להתייחס ולו בשמץ רצינות

לתוכנית שמתחילה בהצהרה הנחרצת שאין בכלל כזה דבר הפרעות פסיכיאטריות. באותה מידה אפשר להגיד שאין דבר כזה מחלות בכלל. פרט ללפסול בלי שום הוכחות מדעיות, התוכנית אינה תורמת דבר. ומי שרוצה באמת ובתמים וללא משוא פנים לבדוק ולחקור נושא מבלי משוא פנים לא מביא דברים חד צדדיים. הוא מנסה באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן לבדוק דעות גם בעד וגם נגד והוכחות שיש לכל צד ולהביא דברים מטעם מקורות מהימנים ורציניים, ולא סתם דעות לא ברור שלי מי, מאיזה מקור ובעלי אילו אינטרסים. זו ממש לא חוכמה להחליט מראש מה דעתך ואז להביא אך ורק חומר שתומך בה, גם אם החומר הזה אינו מקצועי ואינו מביא הוכחות ממשיות להוכחת הטענה. במקרה הטוב, הדעות בין אנשי המקצוע בתחום (ורוקח אחד, עם כל הכבוד, זה לא מספיק) חלוקות, והדבר ההוגן לעשות מבחינת דיון מקיף, רציני ואמיתי בנושא זה להציג את טענות שני הצדדים.

 

[עורכת דין תמר טסלר]

דעות לא ברור של מי?

ראית במקרה של פרופסורים מהארווארד? על מה את מדברת? גם הסרט הזה הוא מזימה אחת גדולה, פשוט לקחו פרופסורים מאוניברסיטאות מובילות בעולם והכריחו אותם לדבר? את מדברת על אובייקטיביות, איפה האובייקטיביות שלך? אבל לא יכולה להיות אובייקטיביות כשיש פחד, נכון? אתמל דיברתי עם הומיאופט שנמצא קצת יותר מ-20 שנה במקצוע, אבל למי אכפת הוא הרי לא פרופסור, נכון? ובשבוע הבא, יש לי פגישות עם שני פסיכיאטרים. אחד של מבוגרים ואחד פסיכיאטר ילדים. אני מאוד מנסה בצורה אובייקטיבית לראות, לזהות, למקד...ואולי בגלל זה דעות שונות משלי לא מתקבלות בכזו אגריסיבות. בכל מקרה, הדיון הזה נהפך להיות לא מועיל (עבורי בכל מקרה) ניסיתי להגיע להורים שנותנים ריטאלין לילדים, להורים שנתנו, והיות ואין פה ילדים שנטלו והיום מבוגרים, אז אוכלוסיית יעד זו תושג במקום אחר. עכשיו אני מבזבזת את זמני בהטחות חסרת תכלית שככל הנראה לא מועילות לאף אחד מהצדדים. כך שאני מודה לכל המגיבות על תגובותיהן, היה בהחלט מעניין, למרות שלא מספק. ומאחלת לכולנו שבוע נהדר, והמשך חיים בריאים. כל טוב.

 

[Kalla]

פחד ממה בדיוק?

אין לי כל ניסיון עם ריטאלין או כוונהל השתמש בו. אך זו בטח לא הדרך להכירו.

 

[מריניקי]

תמיד יש פחד כשעוסקים בחיים של ילדים

ראיתי את הסרטון וקראתי את המאמר. את שניהם צריך לקחת בפרופורציה הנכונה, אבל לא להתעלם מהם. הפסיכיאטריה הוא תחום רפואי, אבל תחום רפואי חדש יחסית. אנחנו רק בראשיתו של חקר המוח. אין מספיק מידע, בטח לא לטווח ארוך ורחב (מבחינת מספר המוחות שנחקרו) וההדמיה הפונקציונאלית (FMRI) חדשה אף יותר- [מאפשרת לראות שינויים במוח בעת פעולה כלשהי כגון קריאה. רוב מחקרי המוח היום מבוססים על הכלי הזה ומהימנותו רבה]. כל הדברים שפורטו בסרט ובמאמר קיימים בכל תחום רפואי- אבחנות שונות מצד רופאים שונים (אני חוויתי על בשרי שתי אבחנות שונות לחלוטין אצל שני מומחים מהטובים בארץ לאותו מפרק ירך), השתלטות על רופאים מצד חברות התרופות, התאמת תרופות על ידי ניסוי וטעיה, עשרה שמות מסחריים שונים לאותה תרופה בדיוק (אותו חומר כימי), אפשר להמשיך כך עד אינסוף. ההבדל היחיד הוא שבפסיכיאטריה זה מוקצן יותר. אנחנו יודעים על המוח פחות ממה שאנחנו יודעים על שאר הגוף. הדבר הנוסף שצריך לשים לב אליו הוא ההבחנה בין הגישות בתחום הרפואה. המודל הרפואי המקורי הוא מודל היררכי- מטפל דמוי אלוהים, לעומת פציינט חסר כושר שיפוט עושה דברו של המטפל. הגישה שתחום הרפואה והטיפול בכלל צועדים אליה היא גישה מערכתית אשר רואה את הלקוח (ולא הפציינט) במרכז, וסביבו גורמים רבים- משפחה, חברים, קהילה, תרבות, עיסוק, עבר, עתיד... כל הדברים האלו לא נלקחים בחשבון בתחום הפסיכיאטריה, ואני רואה בזה ליקוי חמור! כפי שאני מאמינה כי אנטיביוטיקה צריכה להלקח בתור פיתרון אחרון ורק כאשר התועלת גדולה מההפסד, כך גם תרופות פסיכיאטריות. פסיכיאטור צריך להיות לדעתי קודם כל פסיכולוג, ורק אחר כך רופא. אני מתנגדת לאופן בו "ירדו" על הDSM, למרות שאני בטוחה כי יש מה לעדכן בו כל פעם מחדש. בשורה התחתונה הDSM מאגד בתוכו את המאפיינים ההתנהגותיים (בהשוואה לאלו המבניים או הפזיולוגיים) של קשיים מסויימים. מאפיינים ההתנהגותיים אלו מאפשרים הסתכלות צרה מחד ורחבה מאידך. צרה- לא כל הילד רע ולא בסדר / מפגר אלה יש דברים ספציפיים בהם הוא מתקשה ובהם אפשר לעזור לו. רחבה- אם הילד שלך נופל לקטגוריה זו, שים לב, יכול להיות שהוא יתקשה גם בדבר נוסף אז היה ער לכך. מכאן, ילד שיש לו אספרגר (על הרצף האוטיסטי, האינטליגנציה תקינה ולעיתים גבוהה מהרגיל והקשיים בעיקר תקשורתיים) לדוגמה, פעם היה נחשב לחנון, טיפש, מוזר, כפוי טובה. ברגע שהגדירו אותו כאספרגר, התייחסות המערכת היא שונה. מתייחסים לתחומי החוזק- הכישורים והכישרונות הייחודיים של הילד, עוזרים במקומות שצריך, אך גם ערים לקשיים נוספים שיכולים להיות כמו קושי במעברים ושינויים או רגישויות יתר למגע / צליל / מזון ועוד. הטיפולים לדעתי הם כמו כל דבר אחר- כבדהו וחשדהו. לא לפסול טיפולים על הסף, אך כמובן לא "ללכת עליהם" בעיניים עצומות, בייחוד לא כאשר מדובר בטיפולים פולשניים, ואני רואה תרופות כאחד מהם. אהבתי את הגישה הטיפולית בסוף המאמר שעיקריה- בדיקה גופנית מקיפה (קשה לדעת עם ילדים מה מצב השמיעה (בעיקר הבנה בנוכחות רעש), הראיה, ויסות תחושתי- לעיתים בד מסויים עלול להפריע, מזון- לדעתי קולה מאוד מסוכנת אבל גם שאר הכימיקלים במזון יכולים ליצור שינויים התנהגותיים וגם דברים כביכול בריאים- אולי פירוק רע של מוצרי חלב), וכמובן טיפולים התנהגותיים- כל סוגי התראפיות (רק לבחור מטפל שמתאים לך). חשוב גם לבדוק את המסגרת- אולי המורה / הגננת לא מתאימה לילד, אולי הוא לא מסתדר טוב בסביבת הילדים, לבדוק את סדר היום והרגלי הארגון במשפחה. ריטלין היא האופציה אחרונה שיש לבחון בקפידה, אך היא לא אופציה מיותרת. נכתב ע"י סטודנטית לקלינאות תקשורת נ.ב תמיד תשמרו במחשב עותק של הודעה שכתבתם במשך שעה, לפני שאתם עושים "שלח". כתבתי את ההודעה הזאת אתמול ב4 לפנות בוקר וכאשר לחצתי "שלח" תפוז כבר לא עלה. מזל שעשיתי עותק למחשב לפני.