ריח של ים ../images/Emo181.gif
מעשה באיש שנולד מן הים /רבקה מרים מתוך הקובץ "חלונות בהקיץ" [זאת לא טעות - כך היא קראה לקובץ "חלונות"] איש אחד היה בארץ, שנולד מתוך הים. פעם גאה גל גדול ומתוך הגל בצבצו ראשי אצבעות ועינים עד שיצא ממנו איש שלם. לפני כן לא היה האיש הזה בעולם. אז הוא נולד. תמיד כשהלך האיש ברחובות הריחו ממנו ריח של מלח. וכשהניע את ידיו ורגליו בהליכתו - לא הביען כפי שאנו מניעים אותן בלכתנו - תנועותיו היו תנועות של שחיה. וכשנשם עלו ממנו גלים רגועים. בכל מקום שהתישב האיש נוצרו חולות סביבו. אם התיישב לו באמצע הכביש הפכו המכוניות מסביב לסירות ונהגיהן התנדנדו בן ושרו שירי ספנים. ילדים נהגו לבוא אליו לשחק בחולותיו, לבנות ארמנות צדפים. נערות שהביטו בו חשו שהן בנות ים. וכשסער, לפעמים, ישבו כולם סביבו, כמו מסביב למדורה, להתחמם בסערתו. כנראה, אמרו אנשים, שמוצאו של האיש מן הזמן שלפני היום השני לבריאה, היום בו הפרד הים מן היבשת. אצלו הם עדיין חבורים. האנשים אהבו אותו ופחדו מפניו. אהבו אותו כיוון שתמיד הרגישו על ידו כאילו הם בחופשה. אהבו אותו מכיון שתמיד כשהתבוננו בו חשו שגם בתוכם זורם הים. והם חששו מפניו מכיון שכשהיו על ידו נדמה היה להם שכל הדברים שבביתם וסביבם אינם מה שהם נראים. אחרי שנפרדו ממנו לא היו בטוחים פתאום אם השולחן שבביתם באמת שולחן הנו או רק קונכית גדולה, אם הספר שהם קוראים בו באמת ספר או אולי דג משתכשך במים. אפילו לגבי עצמם לא היו בטוחים אם אמנם אנשים הם או גרגרי חול, או קצף גלים העולה ויורד לקול שירו העתיק של הים. היו אנשים שאמרו, אפילו, שכדאי לגרש את האיש ממקומות מגורי בני האדם. כשהוא איננו כאן, כך אמרו, הכל נדמה כה מסודר וברור וכשהוא מגיע מתערבב פתאום הכל. אנשים אחרים לא הסכימו לכך. רק על ידו, אמרו הם, אנחנו יכולים לשיר בקול עמוק מאד, להרגיש נשימת קיץ אפילו בלב החורף. אפילו שהוא עמוק כים - אמרו אותם האנשים - אי אפשר לטבוע בו. וכך עברו השנים. ובחלוף השנים הזדקן גם האיש שנולד מן הים וכוחו החל תש. החולות שיצר סביבו לא היו נרחבים עוד כל כך וחריצים נראו בהם, כקמטים. ריח המלח שעלה ממנו נחלש גם הוא והגלים שעלו ממנו לא סערו עוד כלפנים. עתה היו כגלים של אגם רחב ושקט, אגם שאינו ממהר לשום מקום. ביום שחזר האיש אל הים פסקו כל בני המקום ממלאכה. בתחילה רצו כולם - עם נשיהם וטפם - ללכת ולצפות בו בהכנסו אל המים - אך האיש שבשנים האחרונות כה שקט היה, השמיע לפתע קול עז ממעמקיו - כמו הקולות שהיו בוקעים ממנו לעיתים בימי נעוריו. כולם הבינו עתה שלבדו הוא רוצה להיות. שערן ומצחו, עפעפי עיניו וריסיו, כבר החלו נוטפים בטיפות כבדות. האנשים פנו איפוא לאחור עד שלא יכלו לראותו עוד. מרחוק שמעו הם כמו משק של ספינה שמשיקים אותה, משק מלא נתזים. תחילה נשארו כולם בשקט. אחר כך החלו, בתנועות שגברו והלכו, להכות גלים.
מעשה באיש שנולד מן הים /רבקה מרים מתוך הקובץ "חלונות בהקיץ" [זאת לא טעות - כך היא קראה לקובץ "חלונות"] איש אחד היה בארץ, שנולד מתוך הים. פעם גאה גל גדול ומתוך הגל בצבצו ראשי אצבעות ועינים עד שיצא ממנו איש שלם. לפני כן לא היה האיש הזה בעולם. אז הוא נולד. תמיד כשהלך האיש ברחובות הריחו ממנו ריח של מלח. וכשהניע את ידיו ורגליו בהליכתו - לא הביען כפי שאנו מניעים אותן בלכתנו - תנועותיו היו תנועות של שחיה. וכשנשם עלו ממנו גלים רגועים. בכל מקום שהתישב האיש נוצרו חולות סביבו. אם התיישב לו באמצע הכביש הפכו המכוניות מסביב לסירות ונהגיהן התנדנדו בן ושרו שירי ספנים. ילדים נהגו לבוא אליו לשחק בחולותיו, לבנות ארמנות צדפים. נערות שהביטו בו חשו שהן בנות ים. וכשסער, לפעמים, ישבו כולם סביבו, כמו מסביב למדורה, להתחמם בסערתו. כנראה, אמרו אנשים, שמוצאו של האיש מן הזמן שלפני היום השני לבריאה, היום בו הפרד הים מן היבשת. אצלו הם עדיין חבורים. האנשים אהבו אותו ופחדו מפניו. אהבו אותו כיוון שתמיד הרגישו על ידו כאילו הם בחופשה. אהבו אותו מכיון שתמיד כשהתבוננו בו חשו שגם בתוכם זורם הים. והם חששו מפניו מכיון שכשהיו על ידו נדמה היה להם שכל הדברים שבביתם וסביבם אינם מה שהם נראים. אחרי שנפרדו ממנו לא היו בטוחים פתאום אם השולחן שבביתם באמת שולחן הנו או רק קונכית גדולה, אם הספר שהם קוראים בו באמת ספר או אולי דג משתכשך במים. אפילו לגבי עצמם לא היו בטוחים אם אמנם אנשים הם או גרגרי חול, או קצף גלים העולה ויורד לקול שירו העתיק של הים. היו אנשים שאמרו, אפילו, שכדאי לגרש את האיש ממקומות מגורי בני האדם. כשהוא איננו כאן, כך אמרו, הכל נדמה כה מסודר וברור וכשהוא מגיע מתערבב פתאום הכל. אנשים אחרים לא הסכימו לכך. רק על ידו, אמרו הם, אנחנו יכולים לשיר בקול עמוק מאד, להרגיש נשימת קיץ אפילו בלב החורף. אפילו שהוא עמוק כים - אמרו אותם האנשים - אי אפשר לטבוע בו. וכך עברו השנים. ובחלוף השנים הזדקן גם האיש שנולד מן הים וכוחו החל תש. החולות שיצר סביבו לא היו נרחבים עוד כל כך וחריצים נראו בהם, כקמטים. ריח המלח שעלה ממנו נחלש גם הוא והגלים שעלו ממנו לא סערו עוד כלפנים. עתה היו כגלים של אגם רחב ושקט, אגם שאינו ממהר לשום מקום. ביום שחזר האיש אל הים פסקו כל בני המקום ממלאכה. בתחילה רצו כולם - עם נשיהם וטפם - ללכת ולצפות בו בהכנסו אל המים - אך האיש שבשנים האחרונות כה שקט היה, השמיע לפתע קול עז ממעמקיו - כמו הקולות שהיו בוקעים ממנו לעיתים בימי נעוריו. כולם הבינו עתה שלבדו הוא רוצה להיות. שערן ומצחו, עפעפי עיניו וריסיו, כבר החלו נוטפים בטיפות כבדות. האנשים פנו איפוא לאחור עד שלא יכלו לראותו עוד. מרחוק שמעו הם כמו משק של ספינה שמשיקים אותה, משק מלא נתזים. תחילה נשארו כולם בשקט. אחר כך החלו, בתנועות שגברו והלכו, להכות גלים.