ריאיון עם מר לורדי
הריאיון נעשה כמה שעות לפני האירוויזיון עצמו. אני מביאה את הלינק לאתר בו רשום הריאיון באנגלית. אני תרגמתי אותו לעברית לנוחיותכם.
התחלת הכתבה
לאחר מרתון מתיש של ריאיונות טלויזיה, לורדי הגיע לדבר עם כתבי אתר האירוויזיון-אבל לא לפני שקודם לקח זמן לומר שלום לשלושה כתבים עוורים. מר לורדי לקח את הזמן שלו, נותן להם לגעת בתחפושת שלו, ולשים את הידיים שלהם על פניו, לפני שתיאר להם את הפנים שמחוברים לחגורה שלו. "אתם יודעים, זה הכל מודבק" אמר להם, "וזו פרוות אייל. אני מכין את כל התחפושות שלי לבד". ואז היה זה תורנו לפנות אל האדם הנפלא, בשיחה שהשתרעה על מגוון תחומים ממפלצות ואוכל יווני עד ליופי ופחדיו של לורדי מסוסים. מראיין: זה נחמד לפגוש אותך, מר לורדי. הרגע נשאלת את רוב השאלות שהכנו עבורך. האם יש איזו שאלה שמעולם לא נשאלת, אבל אתה מעוניין לענות עליה? מר לורדי: הו, זו אחת טובה. למעשה, אני לא יודע. בוא נתחיל עם שלך. מראיין: אמרת שראית חלקים מאתונה. האם ביקור באתרים תיירותיים מעניין אותך? מר לורדי: היה לנו טיול באתרי תיירות בשבת והלכנו למקדש של זאוס. אבל כמו עם ההיסטוריה של יוון, אני גם מעריץ גדול של האוכל היווני. הייתה לנו ארוחת-ערב גדולה עם המשלחות של המדינות בשישי בערב, במסעדה מסורתית יוונית. זה היה נחמד. אבל לא היה להם את כדורי הבשר האלו שאני אוהב. יודע על מה אני מדבר? מראיין: למעשה, אני צמחוני. מר לורדי: הו, סליחה. בוא נדבר על גבינה. הגבינה היוונית היא מעולה. (צוחק). מראיין: הרבה מעריצים מעוניינים לדעת איזו תמונה אתה נושא בתעודת הזהות שלך – האם היא של לורדי או טומי? מר לורדי: יש לי שני תעודות זהות שונות. אבל למעשה, אני תעודת זהות חיה. אני לא צריך אחת כאן. אף אחד הוא לא כמוני. מראיין: הכנת את וידאו-לורדי הראשון שלך כשהיית באוניברסיטה, כשלמדת אומנות תיאטרלית. אבל לא לבשת מסיכה. האם אתה יכול לספר לנו על כך? מר לורדי: זה נכון. הייתי סטודנט בבית-ספר לסרטים. זה היה לפני 10-15 שנה. הוידאו הוא מ-1994 והוא נעשה בשביל עבודת מבחן. באותו זמן, לורדי היה פחות-או-יותר פרויקט של אדם אחד. הייתי היחיד ללא מסכה באותו וידאו. אני עשיתי את כל עבודת התחפושות בשביל האחרים. אבל כשראיתי את התוצאות של הוידאו הזה, חשבתי, "אוקיייייייייייייייייייייייי". כל האחרים נראו כל כך הרבה יותר מגניבים ממני. וזו הייתה הדרך שהובילה אותי להבנה. כך לורדי קם לתחיה. מראיין: איך היית מתאר את עצמך לאדם עיוור? מר לורדי: כן, זה היה מצחיק. היו כאן שלושה כתבים עיוורים. ביקשתי מהם לגעת בי, אז עכשיו הם יודעים איך אני נראה. הם יראו דברים אחרת. יש להם עיניים באצבעות שלהם. מראיין: ואיך היית מתאר את עצמך לאדם עיוור שלא יכול לגעת בך? מר לורדי: (צוחק) מר לורדי היא מפלצת המפלצות. הוא מנהיג קבוצה של חמש מפלצות בגילאים שונים וזיהויים שונים. יש לנו חייזרית, יש לנו מומיה מצרית. מהצד המוסיקלי, אנחנו להקות רוק, להקת רוק כבד, מנגנים מלודיות של רוק כבד משנות ה-80. מראיין: האם יש אילו קווי דמיון בין מר לורדי וטומי? האם זה כמו ג'קיל והייד? מר לורדי: זה בדיוק ככה. יש המון דברים שאני לא אעשה ללא התחפושת. מר לורדי מעודד אותי לעשות יותר מאשר אני עושה באופן נורמאלי. אבל למר לורדי ולטומי יש אותו מוח [הערה שלי:להבדיל מהמחזה ג'קיל והייד עם המוזיקה הגותית הזועמת –שאני אגב ממליצה לראות או לקרוא- שג'קיל והייד הם אותו אדם עם "מוח" שונה). בתור אדם פרטי, אני מדבר בצורה שונה, אני מתנהג בצורה שונה, אני הולך בצורה שונה. אבל לעשות את כל קטע המייק-אפ הזה פעם ב- זו גם כן הקלה.
הריאיון נעשה כמה שעות לפני האירוויזיון עצמו. אני מביאה את הלינק לאתר בו רשום הריאיון באנגלית. אני תרגמתי אותו לעברית לנוחיותכם.
