לתשומת לבך - מדובר בדעה ונסיון אישי
אני בן 24 בגיל מאז ילדותי חויתי בעיות למידה, חוסר הסתגלות, דכאון וכן הלאה בגיל 13 המצב התחיל עגום והוריי הנפלאים סיפקו לי עזרה אמיתית ללא תרופות, מאז אני תלמיד מצליח עם בטחון עצמי שופע ועברתי התפתחות של תאמן ועל זאת יעידו בני משפחתי וחבריי (וכמובן החברים שרכשתי כתוצאה מאותן סיפורי הצלחה) יתרה מזאת הייתי פעיל במשך שנים כנציג בכיר ומפעיל קבוצות של הרשות למלחמה בסמים ותרמתי לקהילה. דברים שאם היית שואלת אותי בגיל צעיר על עצמי היום הייתי מגיב בפליאה רבה, היות והייתי חסר בטחון, ביישן ומופנם. היום שאני רואה את הפתרונות המוצעים להורים אני חרד מאוד, יש לך בעיה? קח תרופה! האם כל מה שקשור בילדים שלכם זה המבנה הפיזי שלהם? התרופות האלה מונעות מהם לגלות או/ו לספר מהי הבעיה האמיתית, הם אינן מעלות את רמת יכולתן אלא גורמות להם לעוד מופנמות - איזה דור אנחנו מגדלים? של חיים עם תרופות?? לא נכנס כאן לפילוסופיות וכפי שאמרת צריך לתת להורים בפורום הזה מידע שלא יוסיף על בלבולם אלא יספק להם מידע שבעזרתו הם יוכלו לסייע לילדים שלהם באמת. אז כן קיימים פתרונות הגיוניים יותר, מי שבוחר להתעלם מזה, להסתיר את זה או לשלול את זה עושה פשע חמור. ניר