רחצה

[אשי62]

רחצה

האם מישהו יודע איך גורמים לחולה אלצהיימר להתרחץ ומה עושים עם בעיית ההתעסקות בצואה

 

[ענתי44]

שאלת מיליון הדולר

לפני מספר שנים קראתי באיזה מקום שהמים היוצאים מהברז מפחידים את החולים. הם הישוו את תגובתם לאדם שלפתע מתפרצת מולו להבה של אש. ומאחר וחייבים לדאוג להגיינה שלהם צריך לעזור להם. כלומר להתגבר על "כבר התרחצתי" במקרה הטוב עד מאבק נחוש של התנגדות להיכנס למקלחת. ראשית, יש צורך לדאוג לשינויים בחדר הרחצה. מאחר שקשה להם והם כבר פחות יציבים חיוני להתקין ידיות אחיזה, לשים משטח נגד החלקה ואף להכניס כסא ( אם מדובר באדם שאינו יכול ללכת אז כסא רחצה, אם האדם נייד אפילו כסא פלסטיק של כתר מספיק בשלב הראשוני ) יש כמה שיטות לשכנע את יקירנו להתקלח. אפשר את שיטת הפיתויי. כלומר להציע לו לנסות את הסבון החדש, לשכנע אותו שאחרי המקלחת יקבל משהו שהוא אוהב. לא לשאול אותו אם הוא רוצה להתקלח אלא לשאול למשל האם הוא רוצה את המגבת הצהובה או התכלת עם הנקודות. כלומר להיות אסרטיביים. אם הוא מתנגד, להניח לו.... למספר דקות ולנסות שוב. אחד הבעיות היא שאנחנו נותנים להם להתקלח לבד וזו משימה בלתי אפשרית. הם לא תמיד מצליחים להתפשט, אפילו לא תמיד מודעים שצריך להתפשט. לא ממש זוכרים איך מתקלחים. לכן צריך להיכנס איתו, לסייע לו בהתפשטות, לפני שמכניסים אותו מתחת למים לבדוק את מידת חום המים. שלא יהיו מים קפואים או חמים. מנסיון שלי אמא שלי בהתחלה צועקת. וצורחת שהמים חמים גם שהם לא, וצועקת לא לחפוף לה ראש. אבל בסופו של דבר היא מאוד נהנית מהרחצה, מהעיסוי בראש כששמים שמפו ומגע המים. כדי להרגיע אותה אני שרה איתה במקלחת ותוך דקות מהתנגדות ועויינות זה הופך למשהו כייפי. ( ואני מדברת על אמא שבתקופה שעוד יכלה לעמוד על הרגליים, היתה מתנגדת ומשתוללת במקלחת ) לנסות לשכנע אותם אבל להיות תקיפים ולא להרפות. כן אני יודעת לא פשוט. אגב, כשאמא שלי התחילה לבקר במרכז יום היא מקולחת שם 3 פעמים בשבוע ולי יש סיוע נהדר בהתמודדות הזו שמאוד קשה. אם יש דבר ששובר אותי בטיפול באמא זה ההתעסקות בצואה. כשהיא מורחת על עצמה אני יוצאת מדעתי. ולכן כשזה קורה פשוט לנקות. ( לי יש נפילות כשאני במקום לנקות ברוגע אני מתחילה לבכות ולצעוק אבל יודעת שזה לא עוזר ) מה שכן עוזר זה להשתדל למנוע את זה. להיות צמוד ולא לתת לגעת שם. כשאני מחליפה לה טיטול במיטה, אני דואגת שהידיים שלה יהיו מחוץ לטווח נגיעה. וזה לא פשוט כי שניה אחת של להסתובב להוציא מגבת נקייה... ואופס היא כבר נגעה. מקווה שהצלחתי קצת לעזור.

 

[אשי62]

תודה על התגובה ענתי

טוב ומנחם לדעת שיש עוד המתמודדים עם אותן הבעיות .אני מטפל באמא חולת אלצהיימר מזה ארבע שנים , מהן שנה ושלושה חדשים בעזרת פיליפינית שעזבה לא מזמן בעקבות הקושי - על אף היחסים המצוינים שנרקמו בינינו . עברתי לטפל באמא לבד לתקופה של שלושה שבועות [ קשים ] ולא מזמן מצאתי מטפלת חדשה .הן נרתעות מלעבוד עם חולי אלצהיימר.אנחנו כרגע מתמודדים עם עניין הקקי ואני לא יודע איך לספר לה שהיא לא התקלחה שלוש שנים .אני מעריך את העצות שלך במיוחד מפני שברור שהן נחצבו מתוך נסיון אישי וכנראה שאצטרך פשוט להכניס אותה למקלחת באסרטיוויות - אלוהים - אני כבר שומע את הצרחות .אני גם מעריך את ביטוי חוסר האונים והתסכול אל מול ענייני הצואה .

 

[ענתי44]

אם אתה לא מוצא מטפלת

לפחות תנסה מרכז יום. לפני זה לך לראות בעצמך. מרכז יום נותן מענה נהדר לחולי אלצהיימר. צוות סיעודי מיומן מטפל בה במשך חצי יום, החל משתי ארוחות, מקלחות ותעסוקה. זה יעזור לך הרבה. תבדוק גם אם מי מהצוות מוכנה בתשלום פרטי לבוא אליכם ולעזור במקלחת. אולי מישהו סמכותי יותר יהיה יעיל בהכנסתה למקלחת. בקשר להתעסקות בצואה. אמא שלי הבריאה היתה אישה נקיה ופדנטית. אוי לנו אם הלכנו יחפים ורצינו לעלות על המיטות עם הסדין המעומלן ששמה. ופתאום לראות אותה בהשפלתה זה מטריף אותי. שובר אותי. אבל נופל בעיקר עליי כי בדרך כלל עובדות די נרתעות מכך ובצדק. מבינה את זה. ואני לא יודעת מה יותר גרוע כשהיא מושיטה ידיים לחבק אותי, והן.... ולא מבינה למה אני צועקת ומה עשתה או כשהיא ברגעים צלולים ומבינה מה עשתה ומושפלת עד עפר לוחשת לי שיש לה משהו בידיים. ומבטה מלא עלבון וכאב. בקשר לכך שאמא תצעק במקלחת אל תלחץ. תדבר אליה ברכות. אך נחרצות. תנסה לשיר לה ואיתה. אצל אמא שלי למשל, מאז המחלה לשיר לה ואיתה מרגיע יותר מכל כדור הרגעה שקיים. בסופו של דבר אחרי שהיא תהיה במקלחת יהיה לה נעים.

 

[yekantalisa]

אוי, חפיפת שיער והתייעצות לגבי 'גניבת שעות'

בחודשיים האחרונים זה הפך למבצע. ליתר דיוק, קריעת ים סוף. המטפלת חופפת לה במהלך הרחצה, אבל לדבריה אמי מתנגדת לכך יותר ויותר. היום מצאתי פיתרון (אחותי קילחה אותה בבוקר) - חפיפה בכיור. מקווה להגיש, סוף כל סוף, בקשה להיתר בסוף אפריל (העניין הבירוקרטי אמור להיפתר עד אז). בינתיים 4 השעות היומיות של העובדת הישראלית הן כמו טיפה בים, או תא נוירון דולק אחד בים של נוירטרנסמיטורים כבויים... */*שאלה לגבי רישום שעות כוזב- - המטפלת מצוינת ויעילה, אבל מרמה... מכיוון שהיא יצאה לחופשה ארוכה, התקנו מצלמות כעשרה ימים לפני נסיעתה. מסתבר שהיא מעגלת כלפי מעלה. מגיעה בשבע וחצי ולא בשבע, יוצאת לפני הזמן וכו' מעצבן, אבל אם אעיר לה או לבוסית שלה בחברת הסיעוד, היא עלולה לעזוב. האמת? נפגעתי מאוד, משום שהיחסים מבוססים על אמון. לא ציפיתי ל'גניבה' של חצי שעה ביום, מדי יום, כשאנו אלה שמשלמות על כך מכספנו, מה הייתם עושים? איך לנהוג?

 

[ענתי44]

הייתי מזמינה אותה לכוס קפה

ומדברת איתה. לא בכעס אבל בנחישות. מסבירה לה שחיוני שתהיה מלוא השעות. אם תדע שמפקחים עליה מצד אחד ולא מדווחים עליה מצד שני אני מאמינה שתקפיד. אפשרות אחרת שחברה של אמא שלה עשתה עם אישה שהם העסיקו בעזרה בבית, כולל ניקיון, אשר מרחה שעות. למשל, היתה מגיעה אומנם בתשע אבל יושבת לשתות קפה. לא חמש דקות. לא רבע שעה. היתה קוראת את כל העיתון ואז לקראת עשר מתחילה לעבוד. ביום התשלום השבועי היא נתנה לה פחות השעות שבהן נחה ולא עבדה. מאותו רגע, העובדת עבדה כמו שצריך. צריך להבין שאם לא עומדים על המשמר יכולים להיות מצבים כאלה. סבתא שלי שהיתה אישה צלולה אבל עם קשיים אחרים קיבלה שלוש פעמים בשבוע עזרה בחוק הסיעוד לשעתיים. הוריי ודודתי שילמו לה שעות נוספות. כשאמא הגיעה לבקר הבית היה מטונף. הסתבר שהיא הבריזה חופשי שעות, וכשהגיעה היתה יושבת עם סבא וסבתא שלא הבינו שהיא אמורה לעזור בטיפול בבית. היא אמרה לסבתא שלי שיש לה ילד בגן ועליה להביא אותו לגן לכן לא תגיע בשמונה ושבשעה 11 היא צריכה לקחת אותו ( זה קורה בימים הראשונים בתחילת שנה שלוקחים את הילדים לפני אבל במשך יומיים שלושה לא חודשים ) בקיצור היא קיבלה מביטוח לאומי משמונה ועד עשר ומאיתנו מעשר ועד אחת בצהרים והיתה מגיעה לקראת תשע והולכת לפני 11. כמובן שהיא הוחלפה.

 

[yekantalisa]

רעיון מעולה

היא אמורה לחזור בעוד שבועיים (סופרים ת'דקות... כל מטפלת מחליפה שהסוכנות שולחת כרוכה במשברון ). אזמין אותה לקפה מחוץ לבית, כמובן, ואדבר איתה. בעלי, שמתעורר מוקדם, הרבה לפני, צפה בה מגיעה, **נוחתת בכורסה**, פותחת טלויזיה ומגבירה (!!) , ואמי, הנרגשת לבואה, מנסה לנהל שיחה -לשווא... המטפלת פשוט בהתה, הנהנה, ככה במשך שלושים דקות. לאחר מכן היא קמה לבשל, לרחוץ וכו'. ובאותו היום היא גם 'עיגלה שעות' וגם נחה. ואני לא נוגשת, כן?

 

[yekantalisa]

../images/Emo23.gif../images/Emo66.gifואפרופו תודה רבה וחג שמח לך ולכולם

 

[ענתי44]

הגדרת ציפיות

לפני הפגישה כדי שתגבשי לך מה בדיוק את רוצה, ומה את מצפה מהעובדת. ברור שעובדת הצמודה 24 שעות זכאית לכמה שעות מנוחה. אבל מי שמגיעה לשעתיים או שלוש לא יכולה ישר לנוח או לצפות טלוויזיה ולהתעלם ממי שהיא מטפלת. כשאנחנו התחלנו עם האלצהיימר, הייתי צמודה לאמא 24 שעות ולא עבדתי. ובהתחלה קיבלנו כמה שעות שבועיות. בהן הלכתי לסידורים ואמא נשארה עם המטפלת. אז בהתחלה היא עסקה בעיקר בניקיון, ואז ישבתי איתה ואמרתי לה, שאני לא מצפה שתנקה. אלא שתקדיש זמן לאמא. שתשב איתה, תדבר, תמלא איתה תשבצים ( עד היום היא לפעמים מצליחה לענות לשאלות בתשבץ ) ושאני מצפה שאם אמא תרצה לשתות תכין לה, ותעזור לאמא להגיע לשירותיםוכשעברה לטיטולים אז שלא תשאיר אותה עם טיטול לא נקי. השיחה הזו הפכה בסופו של דבר לאהבה גדולה. כי המטפלת הזו נשארה איתנו גם כשאמא החלה לבקר במרכז יום. הקשרים ביני ואמא ובין המטפלת ומשפחתה הם של משפחה ממש. אומנם אצלנו היא בחיים לא עיגלה שעות ואפילו לא הסכימה להכין לעצמה קפה. אבל השיחה הבהירה לשנינו מה אנחנו רוצים.

 

[yekantalisa]

חוששת מעלבון וניתוק

בעשרת הימים האחרונים, לאחר שלוש מטפלות מחליפות, למדתי להעריך את ה'חופשת'. יחסית היא מתעניינת באמא ומדברת איתה. אגב, אמא הפכה לאישה נוגעת ומחבקת! מעולם לא היתה כזו, פרט לקרבה שחשה כלפי. הריחוק והביקורתיות נעלמו וכעת היא עורגת למגע. החופשת וגם המטפלת השלישית, שהיתה אתמול והיום, מתייחסות אליה ולא מדברות מעל ראשה. לא מחפצנות אותה. לא מסתכלות עליה כעל החפץ שצריך להגיע אליו. אגב, אמא עדיין יפה, ומטופחת, וקל לאהוב אותה - מבעד לעיני המשוחדות ,כמובן. באשר לשיחה: היא יודעת שהותקנו מצלמות. יתכן שהיא לא קולטת שהמצלמות מראות במדויק את שעת בואה וצאתה. ומה אם היא תבחר להיעלב ולהתנתק?? המחליפה לא פנויה (וגם זה רק זמני, עד שאבקש/אקבל רישיון ואבחר מישהי מתאימה) לעבוד 6 ימים בשבוע. בן זוגי אומר שמוטב להבליג ולשתוק. אגב, סקרנית לדעת האם מעולם לא חשבת/ם להוציא את אמא מהבית. היה ברור לך שהיא נשארת בביתה?

 

[ענתי44]

הבלגה עלולה להוביל להזנחה

תשארו עם אצבע על הדופק, כי אם היא תראה שלא מפקחים עליה מה ימנע ממנה להעיז יותר? אני לא מציעה לך לצעוק ולהעליב אותה אלא להסביר לה ולתאם ציפיות. במקביל תמיד אפשר לשבח על מה שכן טוב ולצ'פר במתנות. זה מה שאני עשיתי. אמא שלי כיום, בלי השיניים ( מסרבת להרכיב את התותבות ) מסרבת לצבוע שיער ( הבאתי כמה פעמים את הספר הביתה כי פעם היתה מאוד מטופחת ) עם ציפורניים אכולות מפיטריה שאין לה תרופה.... ובכל זאת קל לאהוב אותה. גם אמא שלי אוהבת מגע. הגם שגם לפני היתה אישה חמה לזולת. אבל זה לא הענין. מי שבוחרת לעסוק בסיעוד צריכה לגלות אמפתיה למטופל. בטח ובטח אם הוא קל לטיפול וחביב כמו אמא שלך. במרכז יום אמא כוכב, החל מנהג ההסעות ועד אחרונת הצוות או הקשישים הבריאים שמגיעים למרכז ( אמא עדין מתפקדת ומגיבה לכן הוציאו אותה מהמחלקה המוגנת למרכז יום הרגיל, כשהצוות תומך בה יותר מהרגיל) לנו היה ברור שאמא נשארת בבית. ואנחנו נשתדל שזה ישאר כך עד הסוף, אבל, זה לא אומר שאם מצבה יחייב מעבר לבית אבות שנשאיר בבית למרות טובתה. אשתקד עברתי ניתוח קשה מאוד, והייתי מושבתת חודשיים, לפני שהרשיתי לרופאים לטפל ולהציל אותי דאגתי מה לעשות, ולבסוף בחרתי להעביר את אמא לחודשיים לבית אבות בו מרכז היום שלה באופן פרטי, וחלק מהשיקולים שלי היו שאמא תהיה מוגנת במקרה שלא אקום מהניתוח ועד שאחותי תקח את ההובלה ותחליט מה עושים עם אמא בלעדיי. אחרי שהרופא אישר החזרתי אותה הביתה. לא הצטערתי על ההחלטה. בעיקרון לא שוללת שום אופציה. כל עוד אני בסדר ומתפקדת וכל עוד ההשארה בבית לא פוגעת באיכות חייה של אמא היא תשאר בבית שלה.

 

[yekantalisa]

אפשר לשאול משהו לגבי המיני-מנטאל?

חלילה לצעוק, אני מאוד מחבבת אותה. ואגב, בתחילת הדרך, כשהיא עבדה בעבורנו וגם אצל קשישה נוספת, צ'יפרתי אותה מדי פעם בכסף. גם לפני הנסיעה הנוכחית שלה העדפתי מזומן על בונבוניירה מיותרת. היא צובעת לאמא את השיער (הצעה שלה), ובאופן כללי נחמדה מאוד. אבל כשבעלי הראה לי את ההקלטה, הישיבה חסרת ההבעה שלה מול הטלוויזיה והתעלמות מהשאלות של אמא, כעסתי. יש זמן עד החזרה שלה, בערך שבועיים. ממילא, אני מקווה מאוד למצוא מטפלת שתגור איתה בתוך חודש. נ.ב. הבנתי שבתי אבות מסווגים את הבאים בשעריהם כ'עצמאיים'תשושים'/סיעודיים. חולי אלצהיימר מדורגים לפי הציון במיני מנטאל - נכון? ופחות מעשרים נחשב לדרגת חומרה בינונית? בקרוב נחזור לביקור נוסף אצל הגריאטר. את יודעת (מהתכתבות פרטית) שהמבדק הזה מגונה בעיניי ומשפיל, אבל אין בררה. תוהה אם תירשם ירידה נוספת. תודה על השיתוף. אין כמוך

))

 

[ענתי44]

אני הפסקתי לעשות לאמא את המינימנטל

זו הבדיקה שקובעת אם יש דמנציה ( שהגורם השכיח לדמנציה הינו אלצהיימר ) זו קביעה לא וודאית. קביעה וודאית רק, לא עלינו, בניתוח שלאחר המוות. זו אכן בדיקה שקובעת את מצב התקדמות המחלה. ואני מניחה שמתחשבים בה. אבל אצלנו. כשאמא עברה למרכז היום הנוכחי והמיני מנטאל שלה היה נמוך, התפקוד שלה במחלקה המוגנת של החולים היה גבוה בהרבה מהשאר ומנהלת המחלקה קבעה שחבל על אמא. היא עברה להיות באולם הגדול בו יש משתתפים קשישים צלולים, חלקם בעלי מגבלות רפואיות אבל בעיקר בריאים. השיקול היה שמאחר ואמא על כסא גלגלים ולא תוכל להימלט מהמקום, עדיף שתהיה בקבוצה הרגילה עם תגבור הצוות. אז לפעמים כשמדברים בנושאי אקטואליה היא מפתיעה ואומרת משהו מרגש, לפעמים אדישה אבל היא ממש פורחת שם. וגם הקשישים אימצו אותה ועוזרים לה. והם הפסיקו להיעלב מזה שהיא לא זוכרת מי הם. אני מניחה שבבתי אבות חלק מההחלטה היא לפי המנטל, אבל יש עוד שיקולים. למשל מצב התפקוד היום יומי, האם מתהלך, מתקשר, האם נזקק לעזרה בפעולות או הלבשה, האכלה, האם זקוק לטיטולים? חשוב וטוב שאתם במעקב, וכן הבדיקה הזו משפילה לנו.... לפי מה שאני ראיתי חלק מהחולים לא מושפלים ממנה וכעבור חמש דקות שוכחים אותה. אצל החלק האחר השאלות מעצבנות. אני אגב, הפסקתי לקחת אותה למבדק המנטל. כי זה כרוך בהסעה באמבולנס לפתח תקווה מאשדוד ולא ממש תורם לחיי היום יום שלה. אבל לא פעם בבית חולים גם עושים לה את המבדק . לפני כשנה כשנפלה ושברה את מפרק ירך הרגל הדבר הראשון שאמרה לי הרופאה בשיקום "אמא שלך עמוק באלצהיימר" עניתי לה, קצת בציניות, " תודה שהארת את עיניי.... אבל היא כאן לטפל ברגל ולא במוח". ועוד משהו, אני מאמינה במתן סדר יום קבוע, במהלכו לספק פעילות ותעסוקה לחולה. אבל בהתאמתו לאהבה וליכולת. אצלנו למשל אנחנו מנסים לפתור עם אמא תשבצים, פעם היתה מלכת התשבצים, לשחק קלפים, לשיר איתה, ליזום זמן לשוחח איתה ולא לתת לה לשקוע לעולמה ( אם כי יש לא מעט ימים שהיא בעולמה ולא מתקשרת ) ואפילו לתת לה לעזור קצת במטבח. לפי רצונה ויכולתה. כי השארתה בלי פעילות מנוונת. אמא שלך, ממה שאת מספרת, עדין מתקשרת, זקוקה למגע וחום. אז נהדר שעודדת את המטפלת לצבוע את השיער, אולי תעודדי אותה להפעיל את אמא בעוד דרכים. לפעמים שהאחיינים הקטנים שלי באים אני מפעילה אותם ביחד עם אמא. למשל פעילות משותפת של ציור. משחקי ילדים בהם גם אמא נוטלת חלק, לפי יכולתה כמובן.

 

[yekantalisa]

עברה רק שניים

משערת שבמפגש בא עם הרופא, ייערך המבחן השלישי. יש בו טעם בשלבים הראשונים עד האמצעיים. מקבלת את העובדה שנחוץ מדד כלשהו. לאחר מכן באמת אין טעם. מודעת לחשיבות האימון, מנסה להעשיראת אוצר המילים, ל'היעזר' בה בפתירת תשבצים - למטפלת אין סבלנות - וקניתי לה מסרגות. היא סורגת בהתלהבות רבה. אין לך מושג כמה שזה שימח אותי.

 

[ענתי44]

נהדר שהיא סורגת

אפשר לתת לה לסרוג דברים כמו צעיף לאחת הנכדות זה ישמח אותה. אני לא נגד המבדקים של המנטל. אני משערת שאם מצבה הפיזי של אמא שלי היה טוב יותר, הייתי ממשיכה להגיע לביקורת. אבל להגיע מאשדוד לביילינסון אני צריכה לממן אמבולנס הלוך וחזור ללא החזר. כלומר למעלה מאלף שקלים, להוציא את אמא מסדר היום המבורך שלה ולהוציא אותה משיווי המשקל הנפשי כי הנסיעה אפילו בתוך אשדוד קשה לה והיא ממש בוכה ומקללת כשאני נוסעת איתה מחוץ לעיר. והביקור במרפאה בבית חולים מלחיץ אותה. לכן החלטתי שמה שניתן לחסוך ממנה ולא חיוני אז מוותרים. אני יודעת שבאישפוז ארוך שלה מבצעים לה מנטל בבית חולים. לנו הוא כבר לא משנה. תנסי גם עם פלסטלינה. אם היא עדין בקטע של עשייה, אפשר לאפות איתה זה משמח אותם וגורם להם להרגיש מועילים. בהתחלה עד שההליכה של אמא השתבשה היא היתה עובדת בגינה. בתקופה הראשונה אחרי שעברה לכסא גלגלים, הייתי ממלאה לה חצי משפך ועם הכסא מובילה אותה למרפסת להשקות עציצים. עד שהיא כבר לא היתה מסוגלת יותר ( למען האמת מאז נבלו כל העציצים שלה ) נהדר גם "להיעזר" בה, בין עם בפתירת תשבץ. אני גם קניתי טרוויה לילדים ואנחנו משחקים עם הנכדים הקטנים. אני משנה לפעמים את השאלות לקלות יותר ואמא ממש נהנית לשחק. אני גם שואלת אותה איך מכינים מאכלים. כמובן שאני לא מתקנת לה כשהיא טועה ומעמידה פנים כלומדת ממנה מתכון ( כמה דואב הלב על כי כל המתכונים הנפלאים של אמא נמחקו מקובץ מוחה ואבדו לתמיד )

 

[yekantalisa]

אשמח לרעיונות נוספים של עבודה בידיים

פלסטלינה? תזכירי לי איך ומה?

היא מעלה מעט עיניים יחסית. סרגה המון צעיפים - כולם מיועדים רק לי, כמובן... בתה האהובה וכעת החלה בחוט אדום-שני, רצועה צרה מאוד. היא מתנצלת "על השגיאות"ואני מנחמת שלא נורא, מכסימום אענוד כסרט על השיער. תשבצים: לא הולך. ניסיתי. מילים של שיר ילדים/צרפתי ישן, שבעבר שרה לי - הורדתי מהרשת ואנחנו משננות שוב ושוב כדי שלא תשכח. עושהאיתה התעמלות, תנועה בסיסית; אירובי קליל, השתטויות מהסוג שהיה חביב עלינו בעבר. לגבי המתכונים, חבל. ממש נחמץ הלב. אמא רשמה בחברת את כל המתכונים לפני כחמש שנים, "שיהיה לך כשאני כבר לא אוכל". אגב היום בישלתי לה ממליגה, שזה לא בדיוק גורמה אבל כל השנים היא הייתה מכינה לי כשהייתי חולה, עם שמנת חמוצה וגבינה. מנסה לשמוח, לא לחשוב על השלבים באים.

 

[ענתי44]

זכרונות ילדות מממליגה

בבת גלים בחיפה היו לנו שכנים זוג קשישים ללא ילדים שאהבו אותי כמו נכדה. הייתי הולכת אליהם והאישה היתה מכינה דיסת ממליגה. אמא שלי היתה חשה לא נוח אבל הם התמוגגו מנחת. אני הייתי מביאה פלסטלינה בכל מיני צבעים והיינו לסות ויוצרות צורות ואז מפרקים. חברה של אמא הביאה לנו כדור רך שאמא היתה אמורה לעבוד איתו לחיזוק היד אבל אמא סירבה, אז היינו משחקים מסירות עם האחיינים הקטנים וזה היא שמחה. במרכז היום של אמא הם עושים עבודות יד. חלק מהקשישות שם סורגות. פעם בכמה זמן עושים בזאר והכסף הולך לקניית חומרים חדשים. אמא שלי שסרגה המון לא יכולה לסרוג בשל רעד ביד והיום היא גם מתקשה בהבנה של הסריגה. נותנים לה להשחיל חוטים במין רשת כזו. מהעבודות היפות יותר יוצרים כלי לכלי כתיבה והשאר מוציאים את החוטים ונותנים שוב. מביאים להם גם דפים עם איורים והם צובעים. אמא הביאה הביתה איור של פו הדב שהיא צבעה יפה. היא ולא העובדת ( ביררתי ) משחק הטרוויה לילדים משלב גם מעין תשבץ וגם הטלת הקוביה שמפעיל את היד.

 

[yekantalisa]

נו, היאפולוגים שדרגו את

המאכל הטעים הזה עם הפולנטה שלהם. באיטלקית זה נשמע להם אנין יותר... תמיד אהבתי ממליגה, ואני מכינה במרקם עבה ולא דייסתי. מעולה שאמך צובעת יפה. והיום ראיתי באחד היומונים תשבץ לילדים, גם פתרון. בינתיים נדבוק בסריגה ובאירובי שאני עושה לה

מתפללת לייצוב מסוים. לאי-הידרדרות, לפחת לתקופה.

 

[zs1957]

רחצה של החולה

פעמים רבות יש בעיות עם חולי אלצהיימר המסרבים להתרחץ. יש לשכנע את החולה להתרחץ כמו שמשכנעים ילד קטן המסרב להתקלח. רצוי בעת הרחצה לעסות את גופו של החולה. הם מאד אוהבים מגע. בהתחלה זה קשה ולעיתים נשמעות צעקות אולם אחר כך הם מתרגלים. התעסקות בצואה היא בעיה כאובה. בבתי אבות קושרים לה את הידיים למיטה כדי שלא ימרחו את פניהם וגופם בצואה וכדי שלא יאכלו אותה. זה לא לרוחי ולכן אני בלית ברירה לא הייתי קושרת את הידיים אלא משגיחה היטב וכאשר זה קורה לנקות מיד מבלי לכעוס על החולה כי הוא אינו אינו מודע למעשיו.