רזי רזים
בתרבות מעריב, נערך דיון בנושא מות השפהרזה. תקציר הפרקים הקודמים: כותבים עבריים צעירים ומגניבים החלו לכתוב סיפורים נטולי בשר וערכים עם אפיונימינימליסטיים של הדמויות. קמה זעקה. זעקה נמה. וכעת מכריזה רז יובן (סוד גלוי? אוקיסימורון סמוי?) על מות השפהרזה. אני דווקא, רציתי להפנותכם אל מאמרו של ברעם ג'וניור, באותו עניין. שימו לב לפתיחה הפוסקת: קריסתה של הספרות הרזה לא נבעה דווקא ממהותו של המדיום. שכן המדיום הוא מעין כלי קיבול. והמדיום של ספרות מינימליסטית, כאופק לביטוי מרדני בהגמוניית האב הלבנה, האוחזת בשפה כבצבת; של ז'אנר המייצר מרחב מעורבב, בו מוזמנים מדיומים שונים לכאורה (ספרות, קולנוע, טלוויזיה), להתפלש יחדיו, כזה שמוחק את הפער הפיקטיבי ממילא בין תרבות גבוהה ותרבות שפלת קומה - אינו רעיון שניתן לבטלו. נכון, שפה רזה לעיתימחפה על רזון מחשבתי אבל שפה מנופחת אינה ערובה לחשיבה קוהרנטית ונפשי נקעה מהפילצונים הכאילו-מתוחכמים הללו. עברית זו שפה של משפטים קצרים ומי שקשה לו עם זה שלא יטיח האשמות כגון: " בישראל לעומת זאת, כמו בכל תרגום כושל של מגמות מערביות-אמריקניות לסניף הפרובנציאלי, הצטרפו לעגלתה המשגשגת של הספרות המינימליסטית רבים שהעילגות היא אופק הביטוי היחיד עבורם, שאין להם כל מיומנות וכישרון ללהטט בשפה והם שאחראים למשוואה: ספרות רזה = רעיונות רזים. " איך נאמר? מי שגר בבית אבן שלא יירק לבאר זכוכית.. אם כתיבה רווית משפטימסורבלים ומליצות חסרות תוכן כגון "אופק הביטוי" ו"ייצור מרחבים" היא השפהנכונה, אני מעדיף את הרזון.
בתרבות מעריב, נערך דיון בנושא מות השפהרזה. תקציר הפרקים הקודמים: כותבים עבריים צעירים ומגניבים החלו לכתוב סיפורים נטולי בשר וערכים עם אפיונימינימליסטיים של הדמויות. קמה זעקה. זעקה נמה. וכעת מכריזה רז יובן (סוד גלוי? אוקיסימורון סמוי?) על מות השפהרזה. אני דווקא, רציתי להפנותכם אל מאמרו של ברעם ג'וניור, באותו עניין. שימו לב לפתיחה הפוסקת: קריסתה של הספרות הרזה לא נבעה דווקא ממהותו של המדיום. שכן המדיום הוא מעין כלי קיבול. והמדיום של ספרות מינימליסטית, כאופק לביטוי מרדני בהגמוניית האב הלבנה, האוחזת בשפה כבצבת; של ז'אנר המייצר מרחב מעורבב, בו מוזמנים מדיומים שונים לכאורה (ספרות, קולנוע, טלוויזיה), להתפלש יחדיו, כזה שמוחק את הפער הפיקטיבי ממילא בין תרבות גבוהה ותרבות שפלת קומה - אינו רעיון שניתן לבטלו. נכון, שפה רזה לעיתימחפה על רזון מחשבתי אבל שפה מנופחת אינה ערובה לחשיבה קוהרנטית ונפשי נקעה מהפילצונים הכאילו-מתוחכמים הללו. עברית זו שפה של משפטים קצרים ומי שקשה לו עם זה שלא יטיח האשמות כגון: " בישראל לעומת זאת, כמו בכל תרגום כושל של מגמות מערביות-אמריקניות לסניף הפרובנציאלי, הצטרפו לעגלתה המשגשגת של הספרות המינימליסטית רבים שהעילגות היא אופק הביטוי היחיד עבורם, שאין להם כל מיומנות וכישרון ללהטט בשפה והם שאחראים למשוואה: ספרות רזה = רעיונות רזים. " איך נאמר? מי שגר בבית אבן שלא יירק לבאר זכוכית.. אם כתיבה רווית משפטימסורבלים ומליצות חסרות תוכן כגון "אופק הביטוי" ו"ייצור מרחבים" היא השפהנכונה, אני מעדיף את הרזון.
