רזי רזים

מוגג

New member
רזי רזים

בתרבות מעריב, נערך דיון בנושא מות השפהרזה. תקציר הפרקים הקודמים: כותבים עבריים צעירים ומגניבים החלו לכתוב סיפורים נטולי בשר וערכים עם אפיונימינימליסטיים של הדמויות. קמה זעקה. זעקה נמה. וכעת מכריזה רז יובן (סוד גלוי? אוקיסימורון סמוי?) על מות השפהרזה. אני דווקא, רציתי להפנותכם אל מאמרו של ברעם ג'וניור, באותו עניין. שימו לב לפתיחה הפוסקת: קריסתה של הספרות הרזה לא נבעה דווקא ממהותו של המדיום. שכן המדיום הוא מעין כלי קיבול. והמדיום של ספרות מינימליסטית, כאופק לביטוי מרדני בהגמוניית האב הלבנה, האוחזת בשפה כבצבת; של ז'אנר המייצר מרחב מעורבב, בו מוזמנים מדיומים שונים לכאורה (ספרות, קולנוע, טלוויזיה), להתפלש יחדיו, כזה שמוחק את הפער הפיקטיבי ממילא בין תרבות גבוהה ותרבות שפלת קומה - אינו רעיון שניתן לבטלו. נכון, שפה רזה לעיתימחפה על רזון מחשבתי אבל שפה מנופחת אינה ערובה לחשיבה קוהרנטית ונפשי נקעה מהפילצונים הכאילו-מתוחכמים הללו. עברית זו שפה של משפטים קצרים ומי שקשה לו עם זה שלא יטיח האשמות כגון: " בישראל לעומת זאת, כמו בכל תרגום כושל של מגמות מערביות-אמריקניות לסניף הפרובנציאלי, הצטרפו לעגלתה המשגשגת של הספרות המינימליסטית רבים שהעילגות היא אופק הביטוי היחיד עבורם, שאין להם כל מיומנות וכישרון ללהטט בשפה והם שאחראים למשוואה: ספרות רזה = רעיונות רזים. " איך נאמר? מי שגר בבית אבן שלא יירק לבאר זכוכית.. אם כתיבה רווית משפטימסורבלים ומליצות חסרות תוכן כגון "אופק הביטוי" ו"ייצור מרחבים" היא השפהנכונה, אני מעדיף את הרזון.
 

nutmeg

New member
ובאמת...

מי שגר בבית זכוכית שלא ירק מהענף שהוא יושב עליו כי טוב ציפור אחת ירוקה מעשר מחרבנות. ועוד מעט גם אכתוב ברצינות...
 

nutmeg

New member
איך נפלת לי משמיים...

בדיוק כשאני מתייזעת על איזו הגדרה לתהליך קוגניטיבי "מכווץ" כמו זיפ לרעיונות. יכול להיות שרזה באמת אינה מילה מספיק מוצלחת וגוררת את הקורא לשדות סמנטיים הכוללים "דלות" "חוסר" ו"אין", אבל לא רק. אל תוך ההגדרה "ספרות רזה" נכנסו גם דלי התוכן וגם דלי יכולת ההבעה לצד מכווצים דגולים. אחת התופעות שמעניינות אותי לאחרונה היא אותה יכולת מופלאה שלנו לדחוס ולכווץ משמעות רבה לחבילה מינימליסטית - כשתהליך ההתרה, המתבצע אצל הקורא (או השומע), הוא אחד הפרמטרים הקובע את העושר. אני שואלת את עצמי האם ניתן למצוא סימנים חוץ שפתיים המאפשרים זאת. בינתיים זה מרגיש (בערך) כמו לנסות לצוד ברחשים עם מסננת פסטה... או כמו לצוד אוקסימורונים
 
עברית רזה שפה ../images/Emo141.gif

באמת יופי של נושא. קראתי את שני המאמרים, וזה של רז יובן באמת מעניין, אלא ששמתי לב שרק הכותרת מבשרת על מות השפה הרזה, בעוד גוף המאמר מתאר תהליך טבעי וסביר של הופעה מחודשת של הסגנון "השמן" בכמה ספרים חדשים, לצד הסגנון "הרזה". לא במקומו, לצידו. שלא כמו בשירה העברית, נדמה לי שבפרוזה העברית המאבקים הספרותיים אינם נוטפי דם כל כך. אבות אינם נרצחים, ואמא ספרות אינה נכבשת ע"י הצעירים הרעבים והזועמים. אני חושב שזה פועל יוצא מכך שבפרוזה השיקול המסחרי יותר משמעותי. אפשר לחבוט בעמוס עוז כמה שרוצים, והוא יבכה כל הדרך לבנק. אני מסכים עם כותב\ת המאמר ועם המצוטטים בו, כשהם אומרים שהאבחנה היא בין ספרות טובה ורעה ולא בין ספרות "רזה" ו"שמנה". אינני מסכים עם הביקורת על סופרים מסוימים, "שלא באו מעולם הספרות" רחמנא ליצלן, ולכן אין בכתיבתם שום דבר מעבר ל"סיפור טוב". אני חושב, שפרוזה אינה צריכה להיות מקצוע מוכר, שרק בעלי דיפלומות רשאים לעסוק בו. אני גם חושב שיש מקום לסיפור טוב, בלי רבדים בלשון ובלי התכתבות עם ארון הספרים היהודי. אולי לא ייכתבו עבודות דוקטורט על הפרוזה של עוזי וייל ואתגר קרת, אבל אני אוהב אותה.
 

גנגי

New member
קשה לי להניח שלא נכתבו כבר

עבודות דוקטורט על הפרוזה של קרת, דווקא.
 

אלעד2

New member
אוף

בדיוק סיימתי לכתוב את ספרי. שנים של עמל, התחלתי עוד כשלא היה word ב world, כתבתי, מחקתי, 59,999 מילים. כל מילה במקום, אין מילה מיותרת, אין מילה חסרה. אוף. יכול להיות שהשם גם נחשב??
 

nutmeg

New member
אני מכירה רק

ספרות דקת קרס - שאינה מצליחה לתפוס דגים שמנים מדושני עונג ועצלים להחריד.
 
למעלה