טוב, טעות ועוד טעות ועוד טעות
"מוזיקה זה דבר שעושים באהבה ובפיכחות" לא יודע איפה מצאת את המשפט הזה או למה חשבת עליו, אך ההסטוריה בעיקר מוכיחה את ההיפך הגמור. קודם כל, אתה בטח מכיר את המודל הידוע של "המוסיקאי הסובל" שכותב מתוך כאב, פחד, כעס וכו'. איפה האהבה פה? באך, יקיר העולם, כתב מתוך יראת שמיים. דילן כתב ביקורת חברתית, ואני בטוח שהוא חווה המון רגשות שאינם אהבה במהלך הכתיבה שלהם, ובלי לחוות אותם הוא לא היה כותב את מה שכתב. באשר לפיכחות, נושא הסמים הוא אחד הנושאים הכי מזוהים עם מוסיקה - אם תרצה ואם לא. העולם, נכון לעכשיו, מנסה להכחיש כל קשר לסמים כי אנחנו עדיין חיים בתקופה מאוד מאוד שמרנית. אז בין כל הנושאים שנפגעים מכך (זכויות נשים, שוויון בכלל, אפליה גזעית, מלחמות, תרבות) - נפגעת מכך גם תרבות הסמים שפשוט נחנקת ולא מתפתחת (היא מתפתחת היכן שאפשר, וזה במספר קטן מאוד של מקומות בעולם) כפי שהיתה יכולה להתפתח, וכפי שהתפתחה במשך אלפי שנים שקדמו למאה העשרים. במאה העשרים, ותקן אותי אם אני טועה, לראשונה עלו קולות של פסילה המונית של סמים. העובדות שאחראיות על חוקים נגד עישון מריחואנה ידועות לכל, והן לא נובעות בשום פנים ואופן מאיזשהו סוג של נזק פוטנציאלי שגלום בסם הזה, אלא ממניעים פוליטיים מושחתים טהורים. "כשאתה מושפע מסמים, אתה לא מממש את הפוטנציאל הגלום בך" קודם כל, מהמשפט הזה אני מבין שאתה כנראה לעולם לא התנסית. אז אני לא מעודד אותך להתנסות, אך אני אזכיר לך שוב שסמים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית, וממש לא רק בעולם הרוק או המוסיקה הפופולרית. מבקר הספרות מנחם בן יוכל לתת אינספור דוגמאות ל"יוצרי אל אס די" למיניהם שאימצו ישות נוספת בדמות הסם בחייהם ולא יצרו בלעדיה. אך למעשה מה שאתה אומר הוא ההיפך הגמור מהמציאות. ותרשה לי רק להזכיר איזו להקה שנראה לי שיש כאן בטח מישהו שמעריץ אותה. קוראים לה פינק פלויד, וזו להקת אל אס די בכל המובנים. נכון, זאפה התנגד קשות לסמים בכלל. אני מעריץ את פועלו ובדרך כלל גם את מה שהוא אומר, אך זה נושא אחד שבו אני לא מסכים עם מה שהוא אמר, ואני לא לבד. "אומני הרוק רובם לא השתמשו בסמים" שוב, סטטיסטיקה לא מבוססת ולא נכונה. "אמרסון לא הייה יכול לבצע את הוירטואוזיות ואת טוקאטה תחת השפעת סמים..." עם זה יותר קל לי להסכים איתך, כי סמים מסויימים פוגעים אכן לפעמים ביכולות המוטוריות
במהלך החוויה, ולא לאחריה. "בשביל לשמוע מוזיקה פסיכדלית אתה צריך להיות במצב שאתה לא יכול להפעיל שיפוט נורמאלי (סמים)." השימוש שלך במלה "נורמאלי" פוסל מבחינתי את המשפט הזה. שכן כל הדיון הזה מבחינתי אמור, בין השאר, להגדיר מחדש את המושג "נורמליות". "להקות כמו המאמאס אנד פאפאס וג'פרסון ארפלנד היו להקות חשיש חביבות על הקהל" לא הבנתי בדיוק איך זה ממשיך את מה שכתבתי. אני רק ציינתי שחשיש אינו סם הזייתי. כשאתה מעשן חשיש אתה לא רואה דברים שאינם נמצאים שם (תלוי במינון, בנסיבות ובטיב החומר, אך באופן כללי זה לא אמור לקרות, ואם זה קורה לך - אז זה בונוס
) אלא רואה בצורה אחרת דברים שכן נמצאים. ולסיום "להקות אחרות שהיו מתודלקות על ל.ס.ד לא היו במיינסטרים, והמוזיקה והטקסטים שלהם הם סתומים מבחינת משמעות וחסרי מבנה." ועל זה אני יכול רק לחזור על אותן שתי מילים - פינק פלויד.
