רוצ ה להתחלק אתכם...
שלום לכולכם. הטיול שלי בסימן שאלה כי אני לא מצליחה להתארגן וגם לי עובדה פולני המדופלם נעלם (עדיין מקווה לשובו). מה שאני קצת חוששת ממנו שקרה לי בפולין, זה כך: כשהייתי בקרקוב החלטתי לנסוע לבד מזרחה, אל אזור פשמישל (ממש על הגבול עם אוקראינה). זה מסיבות סנטימנטליות. אז זו היתה השתלשלות העניינים המצערת: קודם כל, החלפתי המון רכבות, אבל בסוף הגעתי לפשמישל. להוותי, זו היתה עיירה עם אווירה מאיימת כלשהו, ובכלל, האנשים באזור נראו לי דומים לאנשי אוקראינה (שבה ביקרתי לפני כמה שנים, ושם האנשים במצב נורא), וקצת פחדתי. לקחתי את מיטלטלי הדלים ונסעתי לירוסלב, שם נהג עם מבטא אוקראיני לא מצא לי מקום לינה, ואז המשכתי ללנצוט, והיה כבר לילה ושום דבר לא היה פתוח. זה נמשך מהבקר עד הלילה, ובסוף התייאשתי, לקחתי רכבת לטרנוב, ובשתיים בלילה הגעתי חזרה לקרקוב. אני יודעת שזה לא חייב להיות ככה, אבל צריך להימנע מסיטואציות כאלה, מה שמחייב המון ידע ותכנון. מקווה שלכולנו, המתכוננים לנסוע, יהיה מוצלח, אבל באשר לי, מכיוון שזה לבד ולזמן ארוך, אני קצת חוששת. אני קוראת את מה שאתם כותבים, ומקווה להיות פעילה יותר עם חלוף הקיץ המשתק הזה. אגב: אני ממליצה במלוא ההמלצה על ספר שיצא בעם עובד לפני כחצי שנה ועוד יש אותו בחנויות: אווה הופמן, זרה בין המלים. זו יהודיה ילידת קרקוב שהוריה ניצולים, הם היגרו לקנדה, וזה סיפור על הגירה. הסיפור של הילדות הפולנית בקרקוב ממש מבכה (עושה לבכות). קראו! שלכם- יולה
שלום לכולכם. הטיול שלי בסימן שאלה כי אני לא מצליחה להתארגן וגם לי עובדה פולני המדופלם נעלם (עדיין מקווה לשובו). מה שאני קצת חוששת ממנו שקרה לי בפולין, זה כך: כשהייתי בקרקוב החלטתי לנסוע לבד מזרחה, אל אזור פשמישל (ממש על הגבול עם אוקראינה). זה מסיבות סנטימנטליות. אז זו היתה השתלשלות העניינים המצערת: קודם כל, החלפתי המון רכבות, אבל בסוף הגעתי לפשמישל. להוותי, זו היתה עיירה עם אווירה מאיימת כלשהו, ובכלל, האנשים באזור נראו לי דומים לאנשי אוקראינה (שבה ביקרתי לפני כמה שנים, ושם האנשים במצב נורא), וקצת פחדתי. לקחתי את מיטלטלי הדלים ונסעתי לירוסלב, שם נהג עם מבטא אוקראיני לא מצא לי מקום לינה, ואז המשכתי ללנצוט, והיה כבר לילה ושום דבר לא היה פתוח. זה נמשך מהבקר עד הלילה, ובסוף התייאשתי, לקחתי רכבת לטרנוב, ובשתיים בלילה הגעתי חזרה לקרקוב. אני יודעת שזה לא חייב להיות ככה, אבל צריך להימנע מסיטואציות כאלה, מה שמחייב המון ידע ותכנון. מקווה שלכולנו, המתכוננים לנסוע, יהיה מוצלח, אבל באשר לי, מכיוון שזה לבד ולזמן ארוך, אני קצת חוששת. אני קוראת את מה שאתם כותבים, ומקווה להיות פעילה יותר עם חלוף הקיץ המשתק הזה. אגב: אני ממליצה במלוא ההמלצה על ספר שיצא בעם עובד לפני כחצי שנה ועוד יש אותו בחנויות: אווה הופמן, זרה בין המלים. זו יהודיה ילידת קרקוב שהוריה ניצולים, הם היגרו לקנדה, וזה סיפור על הגירה. הסיפור של הילדות הפולנית בקרקוב ממש מבכה (עושה לבכות). קראו! שלכם- יולה
