רוצים סיפור טוב? הנה:

[אבא של נעם]

רוצים סיפור טוב? הנה:

אחד הדברים הכיפים ביותר באיסוף בולים הוא לא לקחת את הפריטים כמובנים מאליהם, אלא לקרוא היטב מה כתוב על כל מעטפה, לבדוק כל בול. דורון עושה זאת עם בולים ומגלה כל יום שני וחמישי טעות נוספת, על חלקם הוא אפילו מספר לנו. המחקר הבולאי אינו כולל רק את חקר הבולים עצמם, אלא גם את כל התהליך הנלווה למשלוח הדואר, החל בהנפקת הבולים (באיזה נייר השתמשו, מתי החליפו גלופות, מתי התחלף הניקבוב וכו') ועד לשימוש הדוארי עצמו, כלומר - ההסטוריה הדוארית. בארץ, יש היבטים מעניינים למחקר הזה, בין היתר קראנו את המאמר של שמוליק על בולי טרום המדינה (מי שלא קרא עדיין, שירוץ לקרוא). גם בתחום האיסוף הנושאי יכולות להיות הזדמנויות למחקרים מעניינים. הזדמנות כזו נפלה גם לידי, ונוגעת למה שנקרא "דואר המזחלות הבינלאומי הראשון בעולם". בסך הכל יש בידי היום שש מעטפות מאותו משלוח דואר. תזכרו את הנתון הזה, אחזור אליו בסוף. מאז שקניתי את הראשונה, עברו שש שנים. על המחקר שעשיתי כתבתי מאמר שחלקו עומד להתפרסם בגליון הקרוב של "נושאון", שחלק מכם כבר מכירים. בתור חברים שלי, מגיע לכם להיות הראשונים שקוראים את המאמר, יחד עם הסוף המפתיע, שלא יופיע במאמר בנושאון. מי שיקרא עד הסוף, יגלה מדוע. לצערי הגדול, הפעם בלי תמונות, אוסיף אותן בהמשך.

 

[אבא של נעם]

החלק הראשון, ובו תוצג החידה.

השרות הבינלאומי הראשון של דואר מזחלות - 1928 לפני מספר שנים הצלחתי לשים יד על מעטפה מעניינת: לכאורה, מעטפה רגילה משנת 1928, אלא שהיו עליה שתי תוספות: פיתקית לבנה ועליה ציור של מזחלת כלבים, והכיתוב הבא: International dog-team mail Lewiston, Maine, USA Montreal, Que. Can driven by Alden Pulsifer and George Pulsifer 1928 - 29 התוספת השניה היתה חותמת יד של תאריך, בצבע סגול. החותמת הסגולה נשאה את התאריך 20.12.1928, אולם חותמת הדואר על המעטפה היתה מה –28 לאותו חודש. שם העיר שעל החותמת היה לא ברור, אך היתה זו חותמת דואר ממדינת וורמונט. כתובת הנמען שעל המעטפה היתה במדינת וושינגטון. ובקיצור - כל הפרטים לא הסתדרו יחד בשום צורה. הסקתי שמדובר בנהג מזחלות שהדפיס לעצמו פתקית, וארגן לעצמו טיול ותו לא. לתצוגה הפריט אמנם לא מתאים, אך נחמד להחזיקו באלבום. לימים, הגיעה אלי מעטפה נוספת עם אותה הפתקית וחותמת התאריך הסגולה (20.12.1928) אולם חותמת הדואר היתה מיום 22.12.1928, מעיר במדינת מיין. עניין זה כבר עורר את סקרנותי: איך מסתדרים החותמות המקומות והתאריכים? לא הצלחתי למצוא את ההגיון, לא על המפה באטלס ולא במקום אחר. החלטתי להמשיך לחפש מעטפות שכאלו, ולנסות לפתור את החידה. לא עבר זמן רב, והצלחתי למצוא מעטפה שלישית. זו כבר היתה שונה מקודמותיה: הפתקית שעליה היתה זהה בצורתה אך בצבע כחול, הביול בערך של 2סנט שהודפס על המעטפה לא היה חתום, ולידו הודבק בול קנדי בערך של 5 סנט, נושא חותמת דואר של מונטריאול מיום 16.1.1929. חותמת התאריך הסגולה נשאה את התאריך 20.12.1928, והיתה זהה לחותמות על שתי המעטפות הראשונות. עכשיו היתה החידה מרגיזה באמת.

 

[אבא של נעם]

סקרנים? הנה תחילת הפתרון:

חיפשתי בספרות, באינטרנט ואצל אספנים וסוחרים אמריקאיים וקנדים, אך לא הצלחתי למצוא תשובה. והנה, הצלחתי למצוא מעטפה רביעית, שאליה היו מצורפים כמה קטעי עיתונות ישנים, ובהם סוף סוף הצלחתי למצוא את התחלתה של התשובה. עשיתי עוד כמה חיפושים בארכיון העיתונות האמריקאי ואני שמח, כמו שאומרים, להעיר כלבים משנתם ולהביא בפניכם את פתרון החידה והסיפור המלא: אולדן פולסיפר היה ה- Postmaster של העיר לואיסטון במדינת מיין, במהלך שנות העשרים. הוא ואחיו ג'ורג היו גם חובבי מזחלות, גידלו כלבי מזחלות ועסקו בספורט זה באדיקות רבה. לקראת החגים בסוף שנת 1928 קיבלו השנים היתר משלטונות הדואר האמריקאיים להקים קו דואר מזחלות בינלאומי באופן חד פעמי, מלואיסטון למונטריאול ובחזרה. המסע אמור היה לקחת כששה שבועות. לאחר הכנות, יצאו השניים לדרך ב- 20.12.1928, לאחר שהדביקו על כל המעטפות שלקחו עימם פתקיות, חלקן לבנות וחלקן כחולות. את כל המעטפות ללא יוצא מן הכלל החתימו בחותמת תאריך פשוטה וסגולה של אותו היום. אגב, אפשר לראות שמדובר באותה החותמת על כל המעטפות הידועות של קו הדואר, כיוון שהספרות בה אינן ניצבות בקו ישר, חלקן נמוכות מאחרות, והחיתום על כן יצא ייחודי. המכתב הראשון שהוחתם היה מכתב שנשלח למוסלי טיילור (Moseley Taylor) מבוסטון, נשיא מועדון כלבי המזחלות של ניו אינגלנד. המכתב נבחר באקראי, והיה זה צרוף מקרים נדיר שיהיה זה מכתב שנשלח למי שעסק במרוצי מזחלות. פרט לדברי הדואר היה על המזחלת הציוד הנדרש לשני האנשים שנהגו את נבחרת הכלבים. המזחלת נגררה על ידי ששה כלבים, משקל כל אחד מהם בין 60 ל- 70 פאונד. במישור ובירידות היו אמורים האנשים לשבת על המזחלת, שאר הדרך רצו ליד המזחלת ועזרו לכלבים לעבור את השטח הקשה, כלומר – הם רצו כשליש מהדרך שבין לואיסטון (Lewiston) למונטריאול ובחזרה, מאמץ גדול הרבה יותר מהמאמץ הרגיל של דוור המחלק דואר.

 

[אבא של נעם]

כמו כל סיפור, תיכף נגיע לשיא:

הכלב המוביל נצ'וסיק (Nachusic) והכלב האחרון איפר (Ipar) נולדו ואומנו באזור הארקטי. הכלבים האחרים היו לוסינג (Lusing) אובליק (Oblik) איפונג (Ipung) ו-אוקי (Ookie), כלביהם של בני פולסיפר. בעת שהמושל ברוסטר (Brewster) ירה את יריית הזינוק מעל מדרגות בניין העיריה, עמדו לצידו ראש העיר וייסמן (Wiseman), מנהל הדואר בלואיסטון מר בריאנט (Bryant), מפקד תחנת מכבי האש צ'יף פורטין (Fortin), מפקד המשטרה המקומית הצ'יף אשטון (Ashton), ומר פרובנקר (Provencher) נציג "איגוד נעלי השלג האמריקאי". מספר גדול של חברים ממועדונים מקומיים נכחו כדי ללוות את המזחלת והנהגים בדרכם. בין דברי הדואר היו מכתבי ברכה לפקידים קנדיים, לראשי הערים ולפקידי העיריות שבדרך ממושל מדינת מיין – מר ברוסטר, ממושל מדינת ניו המפשייר – ספולדינג, ממושל מדינת וורמונט – ויקס, מראש העיר וייסמן, ממנהל הדואר בריאנט ומאחרים. מועד החזרה המתוכנן ללואיסטון היה השני בפברואר. המזחלת הגיעה לעיירה South Paris במיין ב- 23 לדצמבר. בהמשך הגיעה ללנקסטר (Lancaster), ניו המפשייר, בערב ה- 25 בדצמבר מהעיר גורהם (Gorham), שם עצרה לילה קודם לכן. בדרכם התעכבו הנהגים כמה שעות בדרך שאורכה 25 מייל, כיוון שנהיגה על דרך ללא שלג אילצה את אולדן פולסיפר להחליף את מחליקי המזחלת. המחליקים הישנים נהרסו על הדרך החשופה. ב- 26 בחודש הגיעו למיילס פונד (Miles Pond) שבוורמונט ועוד באותו יום המשיכו והגיעו לסט. ג'ונסבורי (St. Johnsbury). בכל מקום יישוב אליו הגיעו אספו השניים דברי דואר למשלוח. דואר המזחלות התקדם כמתוכנן. לאחר שעברו את הדרך החשופה ברבע הראשון של המסע, השלג שירד בערב ראש השנה היה מתנה משמיים. המזחלת הגיעה לבורלינגטון (Burlington) בוורמונט, ב- 3 בינואר.

 

[אבא של נעם]

סוף הסיפור (לא לדאוג, הסוף הוא טוב)

דואר מזחלות הכלבים הגיע למונטריאול ב- 14 בינואר. דברי הדואר שהיו מיועדים להישלח לכתובות בקנדה, נשלחו ללא ביול נוסף. אלו שהיו ממוענים לכתובות בארה"ב היו מתוכננים להישלח בדואר אויר, ועל כן בוילו בבולים קנדיים בערך של 5 סנט נוספים והוחתמו במונטריאול בחותמת יציאה. מסיבה שאינה ידועה, לא הוחתמו המעטפות במונטריאול ב—14 בחודש אלא נשלחו ונחתמו ב- 15 או ב- 16 בחודש. סך הכל כלל המשלוח 385 מעטפות. שתי שאלות נותרו פתוחות: ראשית, מדוע אין מידע על מועד חזרתם של השניים לנקודת היציאה? מן הסתם היתה גם חזרתם ארוע מיוחד לבני המקום, והיה סביר שיהיו על כך אילו שהם דיווחים. שנית, לא ברור עדיין מה ההבדל בין הפתקיות הלבנות והכחולות: ייתכן שהיתה לכך משמעות לצורך מיון (הלוך לבן וחזור כחול), וייתכן שלא היה הבדל מיוחד, אלא פשוט שימוש בשני סוגים שונים באופן אקראי. גילויה של מעטפה נוספת, יוצאת דופן אפשר לי למצוא גם את התשובות לשתי השאלות האחרונות. באחד הערבים, תוך כדי החיפוש הרגיל שלי באתר אי-ביי, נתקלתי במכירה של אוסף מעטפות הקשורות לדואר מזחלות. המוכר לא טרח לצלם כל אחת מהן, אלא שם אותן זו על זו כשרק חלק מכל אחת מהן בולט מעל קודמתה. בין המעטפות בלטה אחת שעליה היתה אותה התווית, אלא מה – בצבע אדום. בכל השנים שאני צד מעטפות אלו מעולם לא נתקלתי בתווית אדומה. החלטתי לקנות את האוסף הקטן, ולו רק בשביל המעטפה הבודדת הזו. כשהגיעה אלי החבילה, נדהמתי לגלות אוצר אמיתי. מתברר כי מעטפה זו נשלחה מלואיסטון ביום 2 בפברואר 1929, אל האחים פולסיפר בעיר מינו. חותמת היד הסגולה, שבכל המעטפות האחרות נושאת את התאריך 20.12.1928 נושאת על מעטפה זו את התאריך 15 בינואר 1929. על המעטפה – חתימתו של אולדן פולסיפר עצמו, ומצידה האחורי – חותמת ההגעה למינו, מיום 4 בפברואר 1929. מה אם כן מסתבר? ראשית – לוח הזמנים. האחים פולסיפר אכן הגיעו חזרה ללואיסטון ב-2 בפברואר כמתוכנן, כלומר שבועיים בלבד לאחר שיצאו ממונטריאול (ב- 16 בינואר). שנית, לצבע התוויות היתה בהחלט משמעות: לא רק תוויות כחולות ולבנות הכינו, אלא טרחו במיוחד להכין תוויות אדומות עבור עצמם! את קטע הדרך האחרון, מלואיסטון למינו עשתה המעטפה באמצעות שרות הדואר הרגיל, אך אין בכך כדי לפגוע בחשיבותה כהוא זה. למיטב ידיעתי, זו המעטפה היחידה בעולם הידועה עם תווית אדומה, שנשלחה על ידי האחים פולסיפר לעצמם, ובחתימת ידו של הפוסטמאסטר אולדן פולסיפר עצמו.

 

[אבא של נעם]

מאחורי הקלעים, ומוסר השכל:

עכשיו, אחרי שהחזקתי אתכם כמעט חצי שעה ליד המחשב, אגלה עוד כמה פרטים: המעטפה האחרונה, המפתיעה, הגיעה אלי לפני יומיים בלבד, אחרי שהגליון של נושאון ירד לדפוס. זאת הסיבה שאתם קוראים את הגרסה הסופית, עם הפתרון המלא, וכל היתר יצטרכו לחכות. הסבלנות שצריך כדי לקחת מעטפה אחת, לראות שהפרטים עליה לא מסתדרים, ולחפש במשך שנים מעטפות נוספות על מנת לנסות לפתור את התעלומה היא רבה מאוד. יחד עם זאת, ברור לכם שההתרגשות ממציאתה של המעטפה האחרונה, אין דומה לה. כל אחת מהמעטפות נקנתה בלא יותר מעשרה דולר (כולל האחרונה, כיוון שללא ספק המוכר לא ידע כלל מה הוא מוכר). יחד, כשהן מלוות את הסיפור המלא והמרתק שלהן, ערכן (גם הכספי) עולה לאין ערוך על המחיר ששולם עבורן. גם זה אחד היתרונות של מחקר טוב. ולמה רציתי שתזכרו שיש לי שש מעטפות? מתוך פחות מ-400 שהיו בכלל, אולי שרדו 20 - 40. כמה אספנים מחזיקים יותר מאחת? לא יודע. כמה מחזיקים שש? רק אני. ואיך יודעים? עובדה - אם למישהו יש שש או יותר, שיגיד...

 

[coincollector]

וואו ../images/Emo2.gif

סיפור מדהים. כל הכבוד על המאמץ וההשקעה! האם אתה מציג את כל זה בתערוכה? איך אפשר לשלב סיפור כל כך מסובך בתוך המסגרת הנוקשה של כללי התערוכה? ושאלה נוספת, האם אתה ממשיך לחפש עוד מעטפות מאותה משלחת, או שהסיפור הסתיים מבחינתך?

 

[אבא של נעם]

../images/Emo8.gifאתה קורא מהר!

כן, שלוש מעטפות יוצגו בתערוכה: כחולה, לבנה והאדומה כמובן, בפרק שמראה שימוש במזחלות להעברת דברי דואר, בלווית הסבר קטנטן של שתי שורות (כמובן אי אפשר לספר את כל הסיפור). והתשובה המתבקשת לשאלה השניה - הסיפור אף פעם לא נגמר, ואני חושב שכל זמן שאפשר יהיה לקנות אותן במחיר נורמלי, אמשיך לקנות כל אחת שאמצא. עכשיו האתגר הוא למצוא אחת לפחות מכל עיירה בדרך...

 

[בּני]

אכן וואו

מחכה בקוצר רוח לראות גם את הפתקית האדומה... ולדעתי, האתגר יגמר רק אם כל 400 המעטפות יהיו ברשותך

 

[avitalit]

אריק. אתה מדהים מחדש בכל פעם !!

איזה מאמר מרתק! איזו עבודת בלשות עקבית וסבלנית . איזו שליטה ב"חומר" ... רק לקנא ! ממש מצפה כבר לתערוכה לראות את המעטפות הללו ...

 

[רוזן71]

רק בשביל סיפורים כאלה....

בס"ד. אריק שלום. מדהים, מדהים, מדהים! הסיפורים האלו ממחישים לנו איזה תחביב נהדר בחרנו לעצמנו. מדהים איך אפשר לשחזר מסע מזחלות מלפני 76 שנים. זה מסוג הפריטים שיש להם פה ומספרים את סיפורם ללא דימיון. תמיד שאני מחזיק בידי שקל צורי למשל מלפני 2000 שנה אני מדמיין שאילו היה לשקל פה איזה סיפורים הוא היה משמיע עלינו בני האדם על החמדנות וגם על הרחמנות ועל חויותיו (של השקל) מבית המקדש. וזה רק דימיון. מה שאתה עשית אריק זה להפוך דימיון למציאות! וזה לא יסולא בפז. כל הכבוד על ההשקעה, "יגעת ומצאת תאמין" בברכה, רוזן.

 

[Mercyful God]

ואוו !!! 0_0

סיפור מדהים ... ממש כל הכבוד !

 

[doroni10]

יפה מאד! ../images/Emo88.gif

ברור, לפי הפתקית האדומה, שלמנהלי הקו היחודי היה ראש בולאי. אחת השאלות שעולות כאן- מדוע ואיך התגלגלה מעטפה יחודית זו החוצה מאותה המשפחה? אך גם ללא שאלה זו: הנני מכתיר אותך בתואר "גשש בלש"

דורון,

 

[דובושכ]

נהדר

תודה אריק,ספור מעניין ומרתק. מי כמונו האספנים יודע איזה כף זה למצוא פריט ידוע אותו חיפשנו זמן רב, או למצוא פריט שבכלל לא ידענו על קיומו, במיוחד אם הוא משלים את ה"פזל" המחקרי- איסופי. למשל רק אתמול, במקרה, (תוך בדיקת בולי דובים "מקומיים" שיצאו בסט. לואיס בארה"ב ב1845 , בולי ארה"ב החלו להופיע רק ב-1847) שמתי לב לראשונה שבבול דגל מיסורי (שיצא בסדרת 50 בולי הדגלים של מדינות ארה"ב מ-1976) מופיעים שני דובי גריזלי שהם הסמל (COAT OF ARM) של מדינת מיסורי -כפי שהופיעו על הבולים ה"זמניים". את הבול ה"זמני (PROVISIONAL) אין לי כל סיכוי להשיג ולצרף לאוסף שלי, (אבל את הדגל אשיג בקלות, עכשיו שאני יודע שיש עליו דובים).

 

[אבא של נעם]

אל תהיה תבוסתן.

מעיון קצר באי-ביי ראיתי שבולים "מקומיים" אמריקאיים מאותה תקופה נמכרים במחירים של בסביבות 5-15 דולר. אין שום סיבה שלא תצליח למצוא אותו, אם רק תהיה סבלני מספיק. ע"ע מעטפה אדומה...

 

[דובושכ]

הדובים קצת יקרים

תודה על העדוד, אבל בולים אלה נדירים ויקרים (גם לא לעיתים קרובות מופיעים כהצעה למכירה פומבית) לאחרונה, ב-1991 נמכר בול כזה על מעטפה ב-2100$ ובול נוסף נמכר ב-7000$ כך שזה "קצת"קשה להשיגם. הם ידועים כ"נדירים". דרך אגב כשכתבתי עכשיו לפורום עליהם, התברר לי דבר נוסף שלא ידעתי כלל: על הדגל של אלסקה מופיע קבוצת הכוכבים: "הדובה הגדולה" והנה רעיון מעניין לצרף לאוסף בולי הדובים שלי.

 

[אבא של נעם]

דווקא דגלי אלסקה יש לי בשפע.

אני חושב... אבדוק ואשלח אליך מה שאמצא. האם תגיע לתערוכה?

 

[דובושכ]

לתערוכה --בודאי

אני גם מביא איתי את ילדי חוג הבולאים הצעירים (כתה ה') אותו אני מדריך בקיבוצי. אשמח לבול/ מעטפה של דגל אלסקה (אותו צייר ילד מקומי בן 13! בני בנסון, בשנת 1926) וגם כל בול נוסף של כוכבים בו רואים את "הדובה הגדולה" (URSA MAJOR)

 

[אבא של נעם]

ומתי תזמין אותי להרצות בפני הבולאים

הצעירים שלך? כבר שאלתי אותך את השאלה הזו מזמן, אבל לא קיבלתי הזמנה. כל מה שצריך זה למצוא יום פנוי, ואבוא בשמחה. מי ששמע וראה את ההרצאה במועדון הבולאים ברחוב הס יעיד שהיא לא משעממת...

 

[דובושכ]

תודה על ההצעה

נדבר כשניפגש בתערוכה