רוצה לשתף
אני בתהליך של פרידה מבן זוג שעמו חייתי 12 שנה. שני ילדים קטנים ומקסימים הם התוצר הכי יקר מהקשר הזה. הגעתי להחלטה הזו אחרי כמה שנים של התלבטות ונסיונות לתקן,,לשנות..לקבל. ללא הועיל. (כמובן שגם יעוץ זוגי ארוך). מרגע שהחלטתי..הרגשתי שאין בי כעס עליו..אלא בעיקר רצון לצאת לדרך חדשה..ולהצליח להפרד עד כמה שניתן בדרכי שלום..ולא לפגוע בילדים. מספיק שמפרקת להם את המשפחה. מרגע שהודעתי את החלטתי..ומאז כחמישה חודשים...אני סובלת ממנו דברים שלא תארתי לעצמי בחלומות הכי גרועים . קודם כל..הוא רק אומר שהוא מוכן לשחרר..בפועל הוא מחזיק צמוד לרקה אקדח..ועושה כל מה שביכולתו..לפגוע..להכאיב...הוא כמובן עושה זאת אני מניחה ממקומות של חוסר ידיעה או יכולת להתמודד בצורה בריאה. אז הוא מנסה להתעלל. הבעיה שהוא גם פוגע בילדים. הוא קורע את עצמו מהם. ואותם מעליו. נעלם לימים שלמים. והם עדיין טרם שמעו על פרידתנו..(לפי עצת הפסיכולוגים). מעבר לכך..כשהוא כבר מגיע הביתה..הוא מלא בכעס, אלימות סמויה..מעיף דברים,ומקרין תוקפנות שניתן לחתוך את האויר בסכין. מצד שני למרות ויתורים מרחיקי לכת שלי הוא עדיין לא מוכן להתקרב ולהתפשר ולכן לא מצליחים להגיע להסכם. וכמובן שהוא לא מוכן לצאת מהביתת....הלא הוא יודע שזה מה שאני רוצה. בשבת שעברה,,נהג באלימות מופגנת. לא נגע בי אך היה אלים לרכוש...וכן איים עלי.. הרגשתי שהוא קפץ מדרגה אחת יותר מיידי..אפילו ליכולת הכלה שלי. והתקשרתי למשטרה. החרגשתי שחיי אינם מוגנים עוד בשיקול דעת. למרות הלחץ האדיר מכל עבר להגיש נגדו תלונה...התאפקתי..(רק המחשבה שהילדים יצטרכו להפגש עם אבא שלהם בלווית פקידת סעד)הוא הפקיד את האקדח שלו..וכולי תקוה שכל הבאלגן שעורר (כמה עצוב שזה קרה..סתם..ללא צורך..)ידעך. ולרגע יוכל לשים את הכעס בצד..ולהבין שהחיים חייבים להמשך..והילדים הילדים שהוא אוהב..אסור עוד לפגוע בהם. וגם בנו. רציתי לומר לו..אני ואתה לא רוצים עוד לפחד ממך. בא נעבור לשלב שבודאי גם אתה רוצה בו..ונגמור את הדברים יפה. מה אומר לכם...פרידה מאדם היא דבר כואב ...כל כך כואב..גם עם מאד נכון.
אני בתהליך של פרידה מבן זוג שעמו חייתי 12 שנה. שני ילדים קטנים ומקסימים הם התוצר הכי יקר מהקשר הזה. הגעתי להחלטה הזו אחרי כמה שנים של התלבטות ונסיונות לתקן,,לשנות..לקבל. ללא הועיל. (כמובן שגם יעוץ זוגי ארוך). מרגע שהחלטתי..הרגשתי שאין בי כעס עליו..אלא בעיקר רצון לצאת לדרך חדשה..ולהצליח להפרד עד כמה שניתן בדרכי שלום..ולא לפגוע בילדים. מספיק שמפרקת להם את המשפחה. מרגע שהודעתי את החלטתי..ומאז כחמישה חודשים...אני סובלת ממנו דברים שלא תארתי לעצמי בחלומות הכי גרועים . קודם כל..הוא רק אומר שהוא מוכן לשחרר..בפועל הוא מחזיק צמוד לרקה אקדח..ועושה כל מה שביכולתו..לפגוע..להכאיב...הוא כמובן עושה זאת אני מניחה ממקומות של חוסר ידיעה או יכולת להתמודד בצורה בריאה. אז הוא מנסה להתעלל. הבעיה שהוא גם פוגע בילדים. הוא קורע את עצמו מהם. ואותם מעליו. נעלם לימים שלמים. והם עדיין טרם שמעו על פרידתנו..(לפי עצת הפסיכולוגים). מעבר לכך..כשהוא כבר מגיע הביתה..הוא מלא בכעס, אלימות סמויה..מעיף דברים,ומקרין תוקפנות שניתן לחתוך את האויר בסכין. מצד שני למרות ויתורים מרחיקי לכת שלי הוא עדיין לא מוכן להתקרב ולהתפשר ולכן לא מצליחים להגיע להסכם. וכמובן שהוא לא מוכן לצאת מהביתת....הלא הוא יודע שזה מה שאני רוצה. בשבת שעברה,,נהג באלימות מופגנת. לא נגע בי אך היה אלים לרכוש...וכן איים עלי.. הרגשתי שהוא קפץ מדרגה אחת יותר מיידי..אפילו ליכולת הכלה שלי. והתקשרתי למשטרה. החרגשתי שחיי אינם מוגנים עוד בשיקול דעת. למרות הלחץ האדיר מכל עבר להגיש נגדו תלונה...התאפקתי..(רק המחשבה שהילדים יצטרכו להפגש עם אבא שלהם בלווית פקידת סעד)הוא הפקיד את האקדח שלו..וכולי תקוה שכל הבאלגן שעורר (כמה עצוב שזה קרה..סתם..ללא צורך..)ידעך. ולרגע יוכל לשים את הכעס בצד..ולהבין שהחיים חייבים להמשך..והילדים הילדים שהוא אוהב..אסור עוד לפגוע בהם. וגם בנו. רציתי לומר לו..אני ואתה לא רוצים עוד לפחד ממך. בא נעבור לשלב שבודאי גם אתה רוצה בו..ונגמור את הדברים יפה. מה אומר לכם...פרידה מאדם היא דבר כואב ...כל כך כואב..גם עם מאד נכון.