רוצה לשתף

[ibz1]

רוצה לשתף

אני בתהליך של פרידה מבן זוג שעמו חייתי 12 שנה. שני ילדים קטנים ומקסימים הם התוצר הכי יקר מהקשר הזה. הגעתי להחלטה הזו אחרי כמה שנים של התלבטות ונסיונות לתקן,,לשנות..לקבל. ללא הועיל. (כמובן שגם יעוץ זוגי ארוך). מרגע שהחלטתי..הרגשתי שאין בי כעס עליו..אלא בעיקר רצון לצאת לדרך חדשה..ולהצליח להפרד עד כמה שניתן בדרכי שלום..ולא לפגוע בילדים. מספיק שמפרקת להם את המשפחה. מרגע שהודעתי את החלטתי..ומאז כחמישה חודשים...אני סובלת ממנו דברים שלא תארתי לעצמי בחלומות הכי גרועים . קודם כל..הוא רק אומר שהוא מוכן לשחרר..בפועל הוא מחזיק צמוד לרקה אקדח..ועושה כל מה שביכולתו..לפגוע..להכאיב...הוא כמובן עושה זאת אני מניחה ממקומות של חוסר ידיעה או יכולת להתמודד בצורה בריאה. אז הוא מנסה להתעלל. הבעיה שהוא גם פוגע בילדים. הוא קורע את עצמו מהם. ואותם מעליו. נעלם לימים שלמים. והם עדיין טרם שמעו על פרידתנו..(לפי עצת הפסיכולוגים). מעבר לכך..כשהוא כבר מגיע הביתה..הוא מלא בכעס, אלימות סמויה..מעיף דברים,ומקרין תוקפנות שניתן לחתוך את האויר בסכין. מצד שני למרות ויתורים מרחיקי לכת שלי הוא עדיין לא מוכן להתקרב ולהתפשר ולכן לא מצליחים להגיע להסכם. וכמובן שהוא לא מוכן לצאת מהביתת....הלא הוא יודע שזה מה שאני רוצה. בשבת שעברה,,נהג באלימות מופגנת. לא נגע בי אך היה אלים לרכוש...וכן איים עלי.. הרגשתי שהוא קפץ מדרגה אחת יותר מיידי..אפילו ליכולת הכלה שלי. והתקשרתי למשטרה. החרגשתי שחיי אינם מוגנים עוד בשיקול דעת. למרות הלחץ האדיר מכל עבר להגיש נגדו תלונה...התאפקתי..(רק המחשבה שהילדים יצטרכו להפגש עם אבא שלהם בלווית פקידת סעד)הוא הפקיד את האקדח שלו..וכולי תקוה שכל הבאלגן שעורר (כמה עצוב שזה קרה..סתם..ללא צורך..)ידעך. ולרגע יוכל לשים את הכעס בצד..ולהבין שהחיים חייבים להמשך..והילדים הילדים שהוא אוהב..אסור עוד לפגוע בהם. וגם בנו. רציתי לומר לו..אני ואתה לא רוצים עוד לפחד ממך. בא נעבור לשלב שבודאי גם אתה רוצה בו..ונגמור את הדברים יפה. מה אומר לכם...פרידה מאדם היא דבר כואב ...כל כך כואב..גם עם מאד נכון.

 

[תקתקו אליי]

וואיוו ,,,,,../images/Emo7.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

 

[דנה 49]

יקרה שלי

כן, הגעתי גם לכאן בחיפושיי אחרייך מאד כואבת איתך את כאבך הבלתי נסבל יודעת כמה מאמצים ומחשבה השקעת ברצון לעשות את הכל נכון וללא נפגעים,,, מבינה שלעיתים גם כשהכל נעשה עם כל הרצון הטוב זה לא תמיד מביא את התוצאות המקוות,,, ואני רוצה לומר לך שכנראה ,,,שברו את הכלים ולא משחקים,,, כלומר, כלי המשחק כבר אינם ברורים וכשהכל בכאוס מאד קשה לדעת מה הנכון,,, מחבקת אותך ומקווה בשבילך שתדעי לקחת את המושכות ותעשי כל מה שמתאים לך , ופחות בנסיון לשתף פעולה ולחפש דרך משותפת, כי כנראה כרגע אין דרך משותפת יקרה שלי אוהבת אותך ורוצה שיהיה לך טוב מקווה שתדעי למצוא את דרכך ובעיקר להיות נאמנה לעצמך כפי שאני מכירה אותך מקווה בשבילך ובשביל הילדים שהעניינים יסתדרו בקרוב!! אני בטוחה שזה בידייך גם אם אינך מרגישה בכך עתה,,, להתראות אוהבת אני

 

[המיתבונן]

העצב שבפרידה מניע ומניע בלי הרף

אין ספק, זוהי תקופה עצובה, הכל הכל מתפרק כדי איבוד שליטה, דברים שנחשבו יפים מתרוקנים מערכיותם. אין שום עיצה אין שום תקנה, המצב שאת מתארת נחלת כל הרוצים בפרידה, הוא תוצר של עלבונות ושל א-סימטריה בעוצמות הרצון להמשיך את "הביחד". אין מילים אלא מילות עידוד שהתהליך הזה יהא קצר, אך אני סבור כי עליך עוד יותר מתמיד לתת לשיקול הדעת מקום שלא כפי שכתבת, רק עם השכלתנות אפשר יהיה להגיע לתובנות כפי שאת כותבת, ובצדק, שהן הן הנכונות, כלומר הקשר עם הילדים תמיד יחבר אותכם במרחבי הזמן בפגישות קצרות או ארוכות, ואז עדיף לשמור על רמת תקשורת חיובית ככל שניתן לקרוא לה כך. שולח כאן את עידודי. ומקווה שלא תתארך תקופת הפרידה. בהצלחה

 

[מיקי בת המקורית]

כל כך מבינה...

צריכה הרבה כוחות עכשיו כדי לעבור את השלב הזה צריכה לקחת נשימות עמוקות עמוקות לדעת ולהאמין שעוד מעט תהיי כבר אחרי הוא מגיב לכאב שלו בצורה זו, רק חבל שהגיע לאלימות והיית צריכה להגיע למצב שהגעת והזמנת משטרה, אך מקווה שמעכשיו הוא יבין שאת ההחלטות שלך אי אפשר לשנות באלימות ובכעסים ושיישנה את הגישה שלו לגבי הפרידה. מקווה בשבילך ובשביל הילדים, שמעכשיו יהיה לכם שקט יותר ותוכלו להגיע להבנות ולסיים את הקשר בצורה הכי נכונה ושקטה. קבלי

 

[adam33]

אין דרך חזרה

ומצד שני את בבעיה רצינית מעתה ואילך שתפי את פקידת הרווחה המקומית אל תעשי צעדים דרסטיים הוא כעת מרגיש חוסר בטחון שאת שהוא לא ציפה ממנה שתעשה לו בית ספר עושה לו את זה ובגדול כעת הוא אינו מוכן לוותר לך ולכן הוא יפעל בכל הדרכים תמתני את כל מה שאת עושה שהוא ירגיש כאילו שהכל מאחורייך בד בבד תפעלי בצורה שקטה ובעיקר תנסי כל פעם להביא לידי כך שהוא יבין שזה חייב לקרות רק אם הוא יפנים את הפרידה זה יקרה אחת הדרכים היא לפעול הפוך על הפוך ללכת לייעוץ בהנחה שהוא יגיע איתך ולדבר עם היועצת טרם הפגישה על מה שקורה והכל בכדי שהוא יבין בשיחות שהוא לא יכול לתת לך את מה שאת רוצה לקבל.. ובעיקר שתפרדו בצורה אחרת ..יותר מוסכמת..

 

[אקספוננטו]

המשוואה אינה מאוזנת

כל אחד מכם תקוע בפינה שלו מבלי יכולת לזוז, והתקיעות הזו רק תלך ותחמיר.אין מה לעשות, הילדים תמיד יפגעו בצורה זו או אחרת, אבל ילדים מתגברים. הילדים אינם מאבדים את הוריהם אלא את הזוגיות של ההורים בלבד, וכאשר הם רואים שהזוגיות רעה, הם מבינים בשלב מאוחר יותר שעדיפה הפרידה על חיי גיהנום. ההתנהגות של אישך נותנת לי תחושה שיש אצלכם בעיה נוספת מעבר לבעיתיות הרגילה של זוג שמגיע אל סוף דרכו. האם יתכן שבעלך מונע ע"י מצוקה נוספת שאינך מודעת לה, או שישנם קשיים שאת מעדיפה שלא להתמודד איתם. אולי האיש שלך לא הפנים את הפרידה כי יש לו חסימה רגשית שאינה מאפשרת לו את ההשלמה וההפנמה המתבקשים להבנתך ? מתחושת בטן שלי הייתי מציע לך שלא לערב את המשטרה לעולם בסיכסוכים שביניכם אלא להעדיף להעזר בגורם טיפולי מקצועי אחראי. המשטרה תגרום לכם להדרדרות נוספת לתהום שחורה ששם יש רק רע . אל תעשי זאת כי זו שגיאה בלתי הפיכה. אם אבדה לכם יכולת התקשורת אל תנסו לחדש אותה. העסק נראה על פניו אבוד. נסי לברר מה מציק לו מעבר לזוגיות ההרוסה, ואולי ה'משהו' הזה הוא שגרם להרס הזוגיות. נסי להיות האדם המבין, ואפילו אם דברי נשמעים בנאליים משהו, עלייך לחפש את מוקד הבעיה, עלייך ליידע את הילדים במה שקורה, והעיקר: לעולם לעולם אל תערבי משטרה בבעיה שלכם. עירוב משטרה זה הטריגר למעשים איומים ונוראים, וכאחד שחושב שהוא מבין מה הוא אומר אני חוזר וחוזר ומציע לך לא לפנות לאותה דרך איומה שאין ממנה מוצא. נסי להיות חכמה ולא רק הצודקת, למרות שכידוע לכולנו כמה קל לתת עצות אפילו שאולי הן נכונות...