רוצה לשתף

טוב, קודם כל גם בכיתת מחוננים

אפשר לפתח יכולות חברתיות מסוימות (גם אם לא את היכולת להסתדר עם כל אחד). שנית, ממש לא בטוח ש"אם היא תהיה בגן זה פשוט יקרה" - יש ילדים שזה לא קורה להם גם בגן, וצריך לשים לב גם לזה. שלישית, בתור בוגרת כיתת מחוננים בעצמי, שדווקא בעד כיתת מחוננים, אני מסכימה שמאוד חשוב שבנוסף לחברים מכיתת המחוננים, שהם ילדים מאוד מסוימים, יהיו גם חברים מהשכונה ומחוגים שאפשר להיפגש איתם אחרי הצהריים וללמוד להתנהג גם עם ילדים שיש להם תחומי עניין אחרים ודפוסי התנהגות אחרים. אני זוכרת מאוד לחיוב את המשחקים בחצר עם ילדי השכונה, את הביקור בבתים של הילדות השכנות, וכו', ולדעתי זה מאוד תרם ליכולת שלי לתקשר עם כל אחד (וגם לכישורים שלי ב"חיי שרה"...). אבל אני זוכרת גם מאוד לחיוב את חווית הלימודים בכיתת המחוננים, יחד עם ילדים מחוננים אחרים, שהייתה מאוד שונה מחווית הלימודים בכיתה רגילה (שגם אותה חוויתי), ולטעמי הרבה יותר נעימה ונכונה.
 

galitpa

New member
לא פוסלת כיתת מחוננים. בהתחלה, כשראיתי את

הדיון (זה היה לפני לא מעט שנים) די הסתדר לי הלא לכיתת מחוננים. הבן היה בגן חובה, היו לו מספר חברים טובים שהוא הסתדר איתם, ולפני כיתה א' הוא מאוד חשש שמא יקפיצו אותו כיתה (כמו שטרחו לציין לפניו, שהוא יכול ישר לעלות לכיתה ג'). היום, לאחר שהוא עבר משבר עם אותם חברים בדיוק (עם חלק זה הסתדר, עם חלק לא) כבר פחות שללנו את האפשרות (הוא לא עבר את המבחנים לכיתת מחוננים, הגשנו בינתים ערעור, שיהיה פתוח לחטיבת הביניים). גם אחותי טענה בפני שהיום היא חושבת שיכול להיות שכיתת מחוננים היה עושה לה טוב (בזמנו לא היה), ונראה לי שהכישורים החברתיים שלה היו טובים משל הבן, ועדיין היא טוענת כך (אני לא הייתי צריכה להתמודד עם השאלה
). יש גם שאומרים שיש המון לחץ בכיתת מחוננים. אני באמת לא יודעת. גם כשבקשתי המלצה מהמחנכת של כיתה א' ב' למבחן חוזר נראה כי היא חושבת כך (וזה לא שהיא לא מכירה ביכולות שלו, היא אמרה שכנראה היה משהו שהוא לא עבר את המבחן). כפי הנראה כמו כל דבר זה גם עניין של מזל. האם יש לך כימיה טובה עם שאר הילדים, עם המורים, בדיוק כמו בכיתה רגילה. אתה יכול להיות מאוד מוכשר ולא תצליח להתמודד עם העומס, או שלא תמצא חברים. מצד שני, יכול להיות שלהיות עם "מוזרים" כמוך, שנהנים ללמוד יעשה לך טוב. בקיצור, מזל.... ברור שאם היא תהיה בגן זה לא "פשוט יקרה", אבל אם היא לא בגן זה לא יקרה. מה שכן פשוט יקרה זאת האינטראקציה עם ילדים בני גילה (וגיל שלש זה גיל צעיר, נראה לי שפחות בעייתי, אבל אולי אני טועה), כי מישהי פה ציינה (אולי את..) שנראה כי זאת ילדה שנמצאת ומכירה התנהלות עם מבוגרים, ואם היא רק עם מבוגרים אז..... האמת, כשילד בא ושואל שאלות של ידע יותר מידי, מהר מאוד זה מתקבל לא רק כמוזרות אלא גם כשחצנות, ואת זה ילדים לא אוהבים (ולא רק ילדים).
 
הנקודה היא שבגן את לא רואה מה קורה

ויש ילדים שמתבודדים גם בגן, ולגננת, מן הסתם, אכפת קצת פחות מלאמא - מבחינתה אם הילד יושב ועושה פאזלים בצד זה רק טוב - ילד אחד פחות לדאוג לו. כך שהאינטראקציה עם ילדים בני גילה לאו דווקא תקרה גם בגן, ולפעמים יש יתרון לכך שהאמא נוכחת בזמן חלק מהאינטראקציות ורואה מה המצב הנוכחי של הילד מבחינת הבנה חברתית. אני לא מנסה לומר שזה לא טוב לשים את הילדה בגן - אני מסכימה וחושבת שזה כן טוב, רק שגם אחרי ששמים אותה בגן צריך לשים לב שהכל מתנהל כמו שצריך, שהיא מתחברת עם הילדים האחרים (כמובן לא מייד), וכו'. ולגבי העומס בכיתת מחוננים - אני לא הרגשתי עומס מיוחד. כיתת מחוננים למחונן היא כמו כיתה רגילה לילד רגיל (לפחות באידאל) - קצב לימודים מתאים יותר, דרישות מתאימות יותר, וכו'.
 

galitpa

New member
הכל נכון, אבל לפעמים גם יש התנהלות שונה בגן

ואחרי שעות הצהרים. ולמען האמת, בסופו של דבר הרבה פעמים גננת שמה לב לדברים יותר מהאמא. לאמא הרבה פעמים אין ניסיון או הבנה. הרבה פעמים גננות מצביעות על דברים שאנחנו ההורים לא מתייחסים אליהם כי הם נראים לנו לא חשובים, ורק עם הזמן מבינים שהיה משהו בדברים. אני יכולה לתת לך דוגמא אישית, קיצונית, אבל עדיין. לבת שלי יש אלמות סלקטיבית. זאת חרדה חברתית קיצונית שמתבטאת בקושי לדבר עם זרים. אם היא לא היתה במסגרת של גן יכול מאוד להיות שהיינו עולים על העניין בגיל מאוחר יותר, מכיוון שבמסגרת הביתית היא ילדה רגילה ביותר. גם במסגרת הגן לקח לנו זמן לקלוט את זה. בהתחלה נתנו לה זמן, כי הבת הגדולה היתה בררנית עם אנשים, בחנה אותם במבט ובמסיבות בגן פחות השתתפה. אבל כבר מגיל שנתיים/שלש הגננת ציינה בפני שהיא לא מדברת איתה, אבל כן עם ילדים ומשחקת. היא אמרה, ואז היא באה הביתה והכל כרגיל. עם הזמן אכן קלטנו שיש בעיה (וגם בזכות אחותי שראתה מקרה דומה). כמו שכתבתי, אנשים פה העירו מניסיון. מניסיון של עצימת עיניים או אי הבנה שלא כל מה שרואים הוא מספיק או נכון. בדיוק כמו שאותן מגיבות קלטו עם הניסיון והזמן שקושי חברתי נובע לעיתים מקושי אמיתי של הילד ולא רק מהסביבה, ואותה אמא, שכפי הנראה זאת בת ראשונה/יחידה/בכורה/או שבמקרה יצאו לה ילדים דומים עושה רושם שכיום מאוד חשוב לה הידע והיכולות הקוגנטיביות. ולגבי כית מחוננים, שוב, אישית אני לא יודעת. יכול להיות שמדובר בעומס אחר. אני יודעת שיש דיעות לכאן ולכאן. לכל אחד נכון משהו אחר. כמו שצריך לשים לב בגן, נכון לשים לב גם בכיתה.
 
אני בהחלט מסכימה לגמרי

שגם גננת לפעמים יכולה להצביע על דברים שהאם לא מודעת להם, במיוחד כשהיא גננת מנוסה. כל מה שניסיתי להגיד הוא שאסור גם לסמוך על זה... ואני מצטערת לשמוע על הקושי של הבת שלך. ויש משהו לעשות לגבי זה? (סליחה על הבורות, אני ממש לא מתמצאת בנושא של אלמות סלקטיבית...). ואני מסכימה גם לגבי הסיפא. אכן צריך לשים לב גם למה קורה לילד בכיתת מחוננים, והיו אצלנו ילדים שהתאימו פחות לכיתה (מבחינה לימודית) וזה פגע בבטחון העצמי שלהם.
 

galitpa

New member
הטיפול הוא התנהגותי קוגנטיבי,

כמו כל טיפול בחרדה. וזה בסדר, אני "קונה" את זה לעומת בעיות של אחרים. תודה בכל מקרה
 

תמRי

New member
כמו רבים שהמליצו לך

אני חוששת שהילדה צריכה לשחק עם בני גילה. אל תצפי שילדים בני 5-8 יגלו הבנה וסבלנות לילדה בת שלוש חכמה ככל שתהיה, הם רק ילדים וזה לא קשור לחינוך שיש להם או לא. צרי לה מעגל חברים בני גילה שתוכל לשחק איתם. חברויות עם גדולים יותר יש לפעמים אבל לא כל מפגש בגן השעשועים השכונתי יכול להבטיח לך זאת. את נעלבת בשמה כשהיא אפילו לא הבינה לדבריך מה נאמר לה. יכול להיות שהלעג שלהם בא ממבוכה , הם לא כל כך ידעו איך "לאכול" שאלות כאלו מילדה שקטנה מהם. אין לך מה להפגע, רק לכוון אותה למשחקים ולחברים בני גילה או שרגשית מתאימים לה.
 
למעלה