רוצה לשתף אותכם במה שהרג את הכתיבה שלי

רוצה לשתף אותכם במה שהרג את הכתיבה שלי

אינני לסבית אבל במשך כמה שנים עבדתי על ספר שעוסק בסיפור גיי צעיר הנמצא בארון וההתמדדות שהוא עובר, ניהול אורח חיים הומוסקסואלי מצד אחד והסתרת העניין בגלל החשש מהומופוביה מצד שני. החלטתי לכתוב את הספר כדי שהחברה הסטרייטית תבין את הקהילה ההומולסבית ותתייחס לעניין באופן סובלני יותר. בשביל לכתוב את הסיפור ערכתי מחקר מקיף בנושא הצטרפתי לתנועת גייז במרה לאסוף חומר, יו"ר התנועה ידע את מטרת הצטרפותי אך למרות שאייני חלק מהקהילה העניין התקבל בברכה, במסגרת הארגון ביקרתי במקומות מפגש של גייז ובמצעד הגאווה. לאחר התפרקות התנועה יצרתי קשר עם בחור גיי שהכרתי באינטרנט במטרה לאסוף עוד חומר, אבל אחרי זמן קצר כבר לא התייחסתי אליו כמושא למחקר מכיוון שהתקרבנו זה לזו מעבר לכך. נעשינו חברים קרובים שמשתפים אחד את השנייה בהכל, התייעצנו זה עם זו בנושאי זוגיות ודיברנו על ההצלחות הכישלונות שעברנו בחיים, שמחנו וכאבנו ביחד. קראנו זו לזו "אח שלי" ו"אחותי" ותמיד הלכנו ברחוב יד ביד או מחובקים. הוא הפך להיות המוזה שלי לספר והתכוונתי להקדיש לו אותו ולתת מתנה את העותק הראשון אם אצליח להוציא לאור. הסתכסכנו לאחר שלוש שנות חברות וכשנותרו לי רק פרקים אחדים עד לסיום הכתיבה ואפילו כבר תיכננתי איך נחגוג את מסיבת הסיום של העבודה על הספר. בתקופת החברות ביננו הכרתי בחור סטרייט שהיה ידיד שלו ונכנסתי איתו למערכת יחסים מצאנו דירה ביחד והיינו יכולים להתחתן, אבל לבסוף הוא נפרד ממני לטובת בחורה אחרת וכתוצאה מכך נכנסתי לדיכאון. כשרציתי לדבר עם הידיד הגיי על מה שאני מרגישה בעקבות הפרידה הוא אמר ששיחות בנושא מעצבנות אותו והוא מעדיף לדבר איתי לאחר שאפסיק לחשוב על האקס, באותה תקופה הוא גם מצא בן זוג בעצמו, והעדיף להתרחק ממני כדי להשקיע זמן בזוגיות. בסופו של דבר הוא נשאר בקשר איתי עד למסיבת יום ההולדת שלו מכיוון שהבטחתי לאפות עוגה למסיבה ולהביא לו מתנה, והוא הזמין למסיבה את האקס שלי עם חברתו החדשה למרות שאמתי שאינני רוצה לראות אותו, ולאחר היום הולדת כשהוא כבר קיבל ממני את העוגה והמתנה שהבטחתי להביא הוא ניתק קשר איתי באופן סופי. מאז אינני מסוגלת להמשיך לכתוב בגלל הכאב שאיבדתי את הבן אדם שהיה ההשראה שלי ולו רציתי להקדיש את מה שכתבתי, וגם כי התחלתי להרגיש שאין טעם בספרים שמטיפים לאהבה וסובלנות בחברה שבה אדם לאדם זאב. לאחר שנעזבתי גם ע"י הבן זוג שלי וגם ע"י מי שהחשבתי לחבר הטוב שלי איבדתי כל אמונה בחברות ובאהבה. ניסיתי להכיר גייז אחרים שיעזרו לי בכתיבה בתקווה שזה יחזיר לי את המוטיבציה לכתוב, אבל החיפושים רק תיסכלו אותי עוד יותר. מצד אחד אני מרגישה שאין שום טעם לחיים שלי אם לא אסיים את הספר שעליו עמלתי כמה שנים, לא אוכל להיות מאושרת גם אתחתן ויהיה לי בעל טוב וילדים יפים ומוכשרים וגם אם אמצא עבודה בתנאים מצויינים עם משכורת טובה. אאלץ לחיות בהרגשה שלא מימשתי את הדבר שחלמתי עליו מאז הילדות, להוציא ספר לאור וארגיש חסרת ערך. מצד שני החזרה להתעסקות בכתיבה רק מכאיבה לי יותר ומגבירה את ואת הגעגועים למי שהיה מושא ההשראה שלי למרות העובדה שהוא פגע בי מאד. החלטתי לכתוב כאן בתקווה שאנשים העוסקים בספרות כמוני יבינו אותי.
 
"הרג" היא מילה קשה מדי

את נכנסת למטרה מסוימת לארגון מסוים ונקשרת בקשר ריגשי. טבעי שזה ישפיע עלייך. זה השפיע עלייך בהתחלה כשהכל היה טוב ונפלא, וזה השפיע עלייך כשזה נגמר, כשאיבדת, כמילותיך, את מושא ההשראה שלך. מה שכביכול "הרג" את הכתיבה שלך. כתיבה היא הרבה יותר מחוויות לא נעימות. היא הכול מהכול. היא שם גם כשרע וגם כשטוב. ואם הכתיבה עבורך היא משהו שיכול להיהרג מ"מושא השראה", יכול להיות שאיבדת איפשהו במהלך הדרך את המטרה שלשמה נכנסת אל תוך העניין הזה. אם המטרה שלך מלכתחילה הייתה לכתוב ספר, כי זהו החלום שלך, תתמקדי בזה. ולא בדברים שאיבדת. ולהיפך, תהפכי אותם לחלק מהיצירה. תתרגמי את הרגשות שאת חווה למילים. גם אם זה לאו דווקא קשור לנושא הספר שלך. תתחילי שוב מלכתוב את מה שאת מרגישה. והתחלת עם זה כשכתבת כאן בפורום. אני לא חושבת שהכתיבה שלך "מתה". אני פשוט חושבת שאת פגועה. וזה לא קשור לכתיבה. נפגעת מחבר. ואני מאחלת לך שתאספי את עצמך ותתגברי על זה. החיים מלאים בחוויות לא נעימות, ואם כל חוויה כזאת היתה "הורגת" את הכתיבה שלי לא הייתי יכולה לכתוב לך גם את המילים האלו. תחזרי להתחלה. המטרה ההתחלתית שלך היא מבורכת- "החלטתי לכתוב את הספר כדי שהחברה הסטרייטית תבין את הקהילה ההומולסבית ותתייחס לעניין באופן סובלני יותר." תתמקדי בזה. נשמע שיש לך אחלה מטרה. באופן אישי, אני ממליצה לך לא להיכנס לקשרים ריגשיים עם אנשים שהם כביכול "מושא המחקר" שלך. וזאת בכדי שתוכלי לסיים את הספר שלך באופן מקצועי. שיהיה לך בהצלחה!
 
לא הייתה לי כוונה להכנס לקשר רגשי

הסיבה לתחילת הקשר שלי עם אותו בן אדם הייתה מחקר, וזה שהקשר הפך רגשי הוא תופעת לוואי שקרתה בגללי ובגללו, בגלל שאני הייתי זקוקה למי שיספר לי והוא היה צריך מישהו שיקשיב וגם אני הייתי צריכה מישהו שיתמוך בי והוא יכל לתת לי את התחושה הזו, הקשר הפך לרגשי ועמוק יותר. אחרי השברון לב הכפול גם ממנו וגם ממי שהיה הבן זוג שלי בהחלט הבנתי שיחסים בין בני אדם המבוססים על אינטרסים, זו תקשורת הרבה יותר טבעית ובריאה מיחסים הנבנים על רגשות. בסופו של דבר בטבע לא קיימת חברות וגם לא רומנטיקה, אלא רק שיתוף פעולה להשגת מזון התרבות. אנחנו לא שונים בהרבה מהחיות אבל בגלל שיש לנו שכל אנחנו נוטים להמציא לעצמנו אשליה של קרבה רגשית. בגלל שאיבדתי מישהו שהחשבתי לחבר קרוב שלי והוא נהיה חשוב בעיני יותר מהעיסוק המקצועי בספר, כואב לי להשלים עם הבנה כזו. לא הייתה בעיה עם יחסים המבוססים על אינטרסים בלבד כשהייתי צעירה יותר, אבל עכשיו כשיש לי נסיון ביחסים ארוכים ועמוקים יותר, קשה לי להפנים את העובדה שגם בזוגיות וגם בקשרים מסוג אחר צריך לבנות יחסים ללא ציפיות אלא למימוש צרכים בלבד. באמת איבדתי את המטרה בשבילה כתבתי, כי כשכתבתי על סובלנות כלפי הקהילה הגאה והחבר הכי טוב שלי היה גיי, החברות חיזקה את מטרת הכתיבה שלי וכשאותו חבר טוב בגד בחברות שלנו, איבדתי את האמונה במטרה שלמה התחלתי לכתוב. כשהייתי איתו כתבתי למרות שלא ידעתי אם אצליח בכך או לא, כי חשבתי שאפילו אם לא אצליח אני עושה מה שביכולתי לעשות בשם החברות שלנו והתמיכה שלי בו, ועכשיו אני מרגישה שאין לי בשביל מה לכתוב כי אני גם לא יודעת אם הספר יצליח ואני מרגישה שאין טעם במסר שחשבתי להעביר בכתיבת הספר.
 

complicatedmud

New member
לא רוצה לקפוץ למסקנות

אבל לי לא נשמע שכל מה שאת צריכה זה להתחבר עכשיו בדרך אחרת לכתיבה שלך, לי נשמע שאת צריכה עכשיו, עזרה. מקווה שלא תחשבי שאני תוקפת אותך ותבחרי אופציה קצת יותר יעילה מהפורום לקבלת מנוחה לנפשך.
 

princhipeta

New member
רגע רגע רגע

קודם כל אני מצטערת לשמוע על כל הסיפור, נשמע שעברה עליך תקופה לא קלה. לדעתי כל העניין יצא מכלל מפרופורציה, כי יהיה הדבר אשר יהיה, מילים כמו "הרג" ו"אין שום טעם לחיים שלי" בטח לא תורמות. כחובבת מילים, לדעתי הכל תלוי בסרט שאת מקרינה לעצמך בראש, וזה מתחיל במילים שאת אומרת לעצמך. אם את משתמשת במילים כאלו, זו כבר התחלה שבעיניי לפחות, לא מעוררת השראה לכתיבה יצירתית. אנחנו כותבים איך שאנחנו חושבים ואם יש לך בראש המון מחשבות שליליות בקשר לכתיבה שלך, אני בספק אם תוציאי מזה את המיטב. מסכימה עם מה שנאמר פה, שאת צריכה לחזור למקום שתפס אותך מהתחלה, למטרה שלך. אפילו אם זה אומר להתנתק מכל הסיפור, לצנן, להאזר בסבלנות עם הספר שאת כ"כ נחושה לסיים, ולחכות קצת עד שזה יבעור בך שום.. בהצלחה גם ממני ותעדכני
 
למעלה