אני לא אוהבת אנשים
וחיות וצמחים (אבל קרקע ומים ומרחב- כן.) ואני לא כל כך יכולה להרגיש אנשים, או חיות נשחטות או צמחים נרמסים- - אבל כשאיש אחד מספר לי איך אבא שלו פגע בו, מתחמצים לי בבטן כל המשפטים שבלעתי ואולי לא יתעכלו לעולם, וכשבחורה מתרסקת מולי, אפילו רק בסרט, ואפילו שסיפרו שם שהיא כבר בערך בסדר... וכשאיש אחר כותב על היעדר תחושה, בחיי, שכל איבר בגוף שלי יכול להרגיש אותו, וגם טונים מינוריים יותר אז אני חושבת, אולי- אם אתה מרגיש תמיד רק את עצמך, וסיטואציה שלא נִפְגֶשֶת בתחושות שכבר חווית- לא עושה לך דבר, ואנשים שאתה מסוגל להרגיש, הם האנשים שכבר פִּינית להם מקום אצלך (או שהשתכנו שם בדרך אחרת), וגם כלב שהתחברת אליו, ועיזים שדיברת איתן כל בוקר, ועץ שחפרת בשבילו חור, וניכשת עשבים והדברת והוספת אדמה ואוויר לנשימה וזיעה וצינורות. [ואולי זה הזמן שהקדשת בשבילו, ואולי זה הכסף שהוצאת, ואולי זו ההתעמלות שהרחיבה את הלב- בסופושלדבר הוא מוצא את המקום שלו אצלך עם ערכת תחושות שלא ידעת קודם- על עלים שמשחימים ממחסור קשה, ודברים שאוכלים אותו וציפייה לימי הפריחה והשמש. וכשהחלקים החדשים האלה שלך, פוגשים חברים שלהם ברחוב, הם מזדהים עם הצהלה הפורחת שלהם וימי ההתכנסות והקפיאה כשרע בחוץ, וכמה שנחוץ לפעמים למלאות מצברים- - ] אז אני חושבת, אולי- כמה אתה יודע על הפרה מאירלנד? מה כבר היה יכול בכלל לקרב ביניכם? ולמה שתזדעזע ממה שאתה יודע ממזמן? [ונירלי, תחושת הרתיעה מדם היא בכלל התנייה נרכשת/הסתגלות סביבתית/חינוכית/או משו אחר. ולונירלי שגורמים כמו סלידה/פחד/בהלה/או משו כזה במהלך סצינת השחיטה, הן סיבות אמיתיות לצמחונות. נירלי משו בהכרה/בחיים _בשלום _עם _הסביבה/בכל _מיני _דברים _שקורימותם _אידיאולוגיות. אז מה? אולי ציפית שהכרה מהסוג הזה תכה בך כשאתה צופה בה?!] ועוד משו, אולי- לא סתם עשו לנו את תשעה באב, ושבת ופסח ויומכיפור ושאר ימים מיוחדים לזכירה ולכאב ולהקדשת המחשבה ועוד הוסיפו עליהם מניעות משום היסח הדעת ועובדין דחול ושאר מוקצים. וגם דיני אבילות- אולי כי באמת קל לך יותר לבדוק חדשות בוואלה מלעקוב אחרי הדחייה שמחלחלת בך, ואולי אתה צריך לפעמים להדמים מנועים כדי לשמוע את מה שמזמזם לך בראש, ואולי זו הסיבה שבגללה הגיעו הדמעות רק בלילה. ועוד משו אחד, בוודאות- כל אחד יקרא לזה בשמות קוד אחרים: שממון רגשי, ריחוק עצמי, אדישות, חיים מבחוץ, וכו'. וכל אחד יתלונן על זה בסגנון שלו. אתה תספר סיפורים ואני אתנסח בטרחנות על כלמיני דברים שחשבתי עליהם כשחומרים שונים התערבבו לי בראש - בסופושלדבר אין בכל מה שהופיע כאן כל הצעת פיתרון או פרשנות למצב, כי אם סוגשל הזדהות עם חלקים מסויימים במה שתיארת. ותו לא. ואהמ, ניראה לי, כל זה מובן מאליו, לא?
