רוצה כח

[חסויה35]

רוצה כח

היי אנשים נפלאים,
אני חדשה-ישנה כאן.
לפני כמה שנים אובחנתי כחולת פיברו ואז באתי לכאן כדי להבין את זה קצת יותר טוב, וגם כדי למצוא הבנה ונחמה.
מאז אני חיה-לא חיה את המחלה. לעתים מדחיקה, לעתים מנצלת אותה, לעתים לא בטוחה אם באמת זה מה שיש לי או שאולי אני פשוט לא משתדלת מספיק. מאד קשה לי לשים את הגבול הברור בין מה שיש ביכולתי לעשות, לבין מה שאני מתעצלת אולי לעשות.

מצד שני, אני מכירה את עצמי לא מעט (חח), ואני יודעת איזה אדם הייתי פעם. אדם הרבה יותר פעיל. וכואב לי שאני נתפסת בעיניי עצמי כחלשה כיום, כשאשה שאין לה כח לזוז ולעשות הרבה עם עצמה.
ומה זה 'הרבה' בכלל? הכל יחסי,לא?
אולי בכלל אני עושה מספיק?
בכל זאת,אני עובדת חצי משרה, ואמא ל-2.
אבל...בכל זאת, משהו מציק לי. מנסה לברר עם עצמי דברים.
מנסה לברר האם כל הדבר הזה שכואב לי בגוף זה בגלל שכואב לי בנפש?סתם כי אני בנאדם רגיש שאכפת לו? אולי גוף-נפש זה באמת דבר שלא יפורד?
מחפשת תשובות. מחפשת כח.
בינתיים נעזרת בכן..מקווה שלא הצקתי או חפרתי יותר מידי

בהערכה,
אני

 

[Sigal H]

כתבתי תגובה ארוכה והיא התאיידה איכשהו בדרך.
בקיצור, רציתי שתדעי שאת לא לבד, כי את לא, ושבעיניי ההבדל בין לנוח לבין להתעצל הוא האם הגוף צריך את זה, אם יש לך כוח לקום או לא. הרי אם יש בה צורך, מנוחה היא התכוננות לקראת הפעולות שתבוא אחריה ולכן בכלל איננה בזבוז זמן ועצלות

&nbsp
עוד חיבוק

וחופן חיוכים.

 

[חסויה35]

השקפה מעניינת,לא חשבתי על זה ככה

תודה!

 

[Sigal H]

בשמחה

 

[ויויאן טאץווד]

ומוסיפה את הציטוט שלך: "מנוחה היא גם פעולה".

 

[חסויה35]

גם אצלי זה התפרץ אחרי תאונת דרכים

זו היתה תאונה קלה יחסית ויצאתי בלי נזק חמור מידי,רק הנפש הצטלקה קצת..מבאס שמדבר כזה צריך לקבל כו מחלה.
בתכלס ביום יום אני חיה את החיים ואנשים מבחוץ לא יכולים לדעת שאני לא בדיוק כמו כולם. בעלי עוזר לי המון אבל לפעמים זה מרגיש לי לא הוגן כלפיו,וכמו שאמרתם-מתגנבת תחושת העצלנות..

 

[כלנית חיננית]

קודם כל, טוב שבאת.

אנחנו פה תמיד, וזה התפקיד שלנו כפורום - להיות פה ולתמוך אחת בשניה.
ושנית, אני כל כך מכירה את ההרגשה הזו, שמרוב שאת נחה ומרגישה שאת "צוברת כוחות" מתגנבת לך ללב איזו תחושה כאילו את בעצם סתם יושבת לנוח מרוב עצלות ושבעצם אם היית קצת פחות עצלנית כבר מזמן היית מזיזה את עצמך ועושה משהו.
והאמת, המבחן שלי הוא תמיד השאלה כמה אני מסוגלת כן להזיז את עצמי כשמדובר בדברים שאני חייבת לעשות.
כי אז אני מגלה פתאום שאני כן מסוגלת לעשות (ואז תבוא הנפילה כמובן, לרוב). כך שאני יודעת שזו לא סתם עצלנות. כי עצלנות היתה גורמת לי לוותר גם על הדברים ההכרחיים. ועצם זה שאני ממשיכה לעשות אותם, אומרת לי שאני כנראה בוחרת לי את המלחמות שלי, או את המקומות בהם אני מעדיפה לאבד אנרגיה.
&nbsp
מכל מקום, זה בדיוק המקום ל"חפירות" (ולא שאני קוראת להודעונת הקצרה שלך "חפירה"). וברוכה השבה!

 

[bimbo15]

בוקר טוב פורום יקר

כל הדיבורים על חשש מעצלות - כאילו נכתבו מתוך מקלדתי.
תמיד אני חוששת שהעצלות השתלטה עלי. אבל אז בא הבום הגדול: אני קמה מהמיטה מלאת מרץ, מתחילה לעשות משהו (כמו להכין ספל קפה), ואז הנפילה: הכאבים והעייפות מתגברים עלי תוך מספר דקות. ובכל זאת נדמה לי תמיד שזו עצלנות. כי מה בסך הכל רציתי לעשות, להכין קפה? בגלל זה לרוץ מיד חזרה למיטה? ואז מתגנב ללבי החשש שאולי זו עצלנות ועלי להתגבר. וכמובן מצטרפים לכאבים ולעייפות גם ייסורי מצפון: כל העולם (כמעט כולו...) על הרגליים ואני במיטה!
ואז מתחיל מאבק בלתי פוסק בין המחשבות לבין ההרגשה הפיזית, והייאוש והתסכול. ואתם בוודאי מכירים את זה

המון בריאות ושבת שלום

 

[יחפהבפארק]

כמו כתבת ממקלדתי

הגעתי אליכם בטעות.
חיפשתי פורום אחר שלא זכרתי את שמו במדוייק.
הגעתי איכשהו לאות פ' ואז ראיתי שיש פורום לפיברומיאלגיה.
ואני, לצערי, רופאה אחת קבעה שיש לי פיברומיאלגיה. שאר הרופאים לא התנגדו לאבחנה הזאת.

אז גם אני, כמוך, קמה כל בוקר מלאת מרץ ואנרגיה, מכינה לעצמי כוס תה קמומיל (הפסקתי עם הקפה בבוקר לפני חצי שנה בערך) ותוך שעה אני מרגישה איך כל האוויר יוצא ממני
ואני מרגישה כמו בלון שהתרוקן מאוויר.
לפני שלוש עשרה שנים בערך עברתי תאונת דרכים בה שברתי כמה צלעות וסדקתי את עצם החזה (סטרנום) ולאחר סבל של חודשיים ימים חזרתי לעבודתי אבל חיי לא חזרו לתיקונם.
מאז אני סובלת מכאבים בעצם החזה ובגב. שנים על גבי שנים. הגיל לא עושה עמדי חסד וגם שחיקה וניוון בין החוליות בעמוד השדרה הצווארי מוסיפים לי סבל רב.
קראתי פעם באיזה פורום שתאונות דרכים הם גורם מדרבן לפרוץ המחלה הזאת. בכל אופן, אני מרגישה חוסר אונים מצד אחד, אבל מצד שני אני חייבת כל הזמן להוכיח לעצמי שאני חזקה מהפיברו
ואני לא אתן לשום מיאלגיה להכניע אותי. המלחמה הזאת בין הגוף לבין הראש, בין הגוף לבין הנפש, מתישה אותי לפעמים וזה באמת מנחם (אם אפשר לקרוא לזה נחמה) שיש פורום עם אנשים המתארים
בדיוק את אותן התחושות.
טוב לדעת שאני לא לבד. טוב לדעת שאני לא מדמיינת.

מועדים לשמחה וחג סוכות שמח!

(אני מנהלת פורום 'ציפורי לילה' ואתם מוזמנים לבקר כשאתם רוצים מדי פעם בפעם לשכוח מהכאב)

 

[bimbo15]

יחפה, אני ממש לא מאמינה. קרה לי אותו דבר בדיוק

לפני 13 שנים: תאונה, 6 צלעות שבורות ועצם החזה שבורה.
כעת אני סובלת מנוירופתיה, והרופאים אמרו שייתכן שזו תוצאה של התאונה. את הפיברו איבחנו אצלי מספר שנים קודם.
חג שמח לכולם

 

[יחפהבפארק]

וואו זה לא יאומן באמת

גם לי משהו כמו 5-6 צלעות...
את יודעת שזה נגרם בגלל החגורה?
ברגע שיש תאונה החגורה מתהדקת באופן אוטומטי ושוברת את הצלעות. בנוסף נפתחת גם כרית האוויר שאמורה להגן על הראש מפני הזכוכית
והתוצאה היא צלעות שבורות ועצם חזה שבורה או סדוקה.
וכן, כל מי שאני מכירה שעבר סוג כזה של תאונה, בסופו של דבר מאובחן כחולה בפיברומיאלגיה. יש קשר ישיר בין הטראומה לבין המחלה בנוסף לנזק המוחשי לעצמות ולחוליות.

 

[bimbo15]

כמו שנאמר: "אבי געזונט"

 

[ויויאן טאץווד]

כן, החגורה וכן הכרית אוויר

אוי, הכביש הוא דבר מסוכן כ"כ ומפחיד.

אני לא זוכרת כבר אם זה נכתב פה או שראיתי את זה במקום אחר, אבל באחד המחקרים על פיברו בארץ דווקא, בדקו אנשים שנפצעו בתאונות דרכים המוניות: אוטובוס או רכבת, לא זוכרת כרגע בדיוק. אבל מצב שבו 60 איש נפצעו בתאונת דרכים אחת. ואחוז גבוה עד כולם כמעט פיתחו פיברומיאלגיה בעקבותיה.

אז זה באמת לא כזה צירוף מקרים (לצערנו) כמו שאת אומרת יש קשר ישיר לחלוטין.

וגם שמעתי שכמעט כל ניצולי הקישון, חלו בנוסף למחלות האחרות (שלצערנו חלק גדול מהם נפטרו) גם בפיברו.
אני הטריגר שלי להתפרצות המחלה היה חשיפה לרעלים לכן זה היה לי משמעותי לשמוע את זה.
כי חשבתי שאולי מתישהו שאנוח כבר על איזשהם זרים של דפנה תת"כית אנסה לפחות לבקש סקר סביבתי מהמשרד לאי"כהס, כי אני יודעת שעוד אנשים חלו בבניין הזה, ואני משוכנעת שאם יבדקו את זה בצורה מסודרת יגלו שזה בניין מסוכן ושחייבים לעשות בו שינויים לפני שעוד אנשים יחלו.
ואולי כאילו אם זה יוכח אז יכירו בי כנפגעת עבודה. אבל זה מבחינתי המוטיבציה המשנית ולא הראשונית.

ואז סיפרו לי על העניין הזה עם הקישון, והבנתי שאם הם לא הצליחו שיכירו בהם, אז מה אני?...

אז סליחה שאני לוקחת את זה מהתחום של תאונות דרכים לרעלים. אבל זה מוכח מאד שפיברו פורץ בעקבות תאונת דרכים, וכולי תקווה שהיום שבו ביטוח לאומי יואיל להגדיר את פיברו / תת"כ בספר המחלות שלו (והלוואי והיום הזה קרוב), אז יכירו גם בפיברו שלכן כתוצאה מתאונת דרכים, עם ובלי קשר לזכאויות שכבר יש, אלה בנוסף אליהן.

ובעיקר אני מקווה ומאמינה שביום שמל"ל יתחיל לשלם קצבאות לנו, אז גם יפתח הברז לטיפול ושיקום כפי שקיים במדינות מתפתחות שהמענה שלהן לפיברו / תת"כ טוב הרבה מונים מאשר בארץ.

באיחולי בריאות לכולנו