סה"כ אני ממש מרוצה
בעיקר מאז המהפיכה הטכנולוגית, זו שהמחשב קובע מי יכנס לרופא ולא מי שמתווכח יותר חזק בכניסה..
בשילוב עם העובדה שאני יכולה היום להזמין הכל דרך האינטרנט והטלפון, בכלל.. אני שולחת לרופאה הסבר קצר של הבעיות שלי והיא טורחת להתקשר אלי ולברר ואז משאירה במחשב תרופות מתאימות. מדהים! אני מתה על הרופאה שלי! אין כמוהה!
 
עברתי ניתוח כיס מרה SOS במערכת הציבורית לפני כ15 שנה, האמת, אין לי שום תלונות, עבר יופי מכל בחינה. לא עלה שקל.
לעומת זאת אבא שלי עבר ניתוח אפנדציט SOS בארה"ב, הוא היה ללא ביטוח (דביל!) ועלה לו 50K$ מאיפה לאנשים שם יש סכומים כאלו?! אני מעריצה את הקונספט של רפואה ציבורית סבירה שכולם חייבים להשתתף בה, ככה ראוי לדעתי.
 
לעומת זאת את הפרוצדורה הניתוחית הבאה כבר עשיתי דרך הביטוח המושלם, אצל רופא פרטי, שהיה מאד מתנשא (משעשע, כי זה היה אותו כירורג שהיה אמור לנתח אותי בניתוח כיס המרה 10 שנים קודם, הוא לא ניתח רק כי הגעתי למצב של SOS). לא יכולה להגיד שהרגשתי הבדל ענק, אולי חוץ מזה שהמרפאה שבה אושפזתי היתה יותר יפה מאשר בית החולים.
 
כך שאני לא רואה הבדל גדול בין הפרטי לציבורי, אבל באמת שאין לי הרבה התנסות.
 
ברפואת השיניים לעומת זאת אני רוב השנים שייכת לציבורי, היה לי ניסיון אחד ממש ממש גרוע עם המערכת הפרטית וחזרתי חזרה לציבורית שהצילה לי שן מכתר ועניינים...
אני ממש ממש מרוצה ממערכת הרופאה הציבורית מבחינת השיניים, אני כבר הייתי אצל לפחות 5-6 רופאים שונים בשנים האחרונות (מאז שהרופאה המדהימה שלי יצאה לפנסיה חיפשתי מישהו שירכוש את אמוני כמוהה) ולטובתם אני אספר שכל פעם אני באה ומספרת שכואב לי והם יכולים בכייף לנצל את זה, כל פעם שולחים אותי לצילום, וכל פעם מסבירים לי שזה שום דבר.. כבוד!
הרופא האחרון היה כל כך אמין שבחרתי בו בתור הקבוע שלי (ומיד אחרי זה עברתי דירה כמובן לעיר אחרת
) משעשע שאני לא זוכרת איך קוראים לו
אני מבקשת את זה עם הזקן...
 
 
 
 
ובכל זאת, עם כל החוויה הכללית החיובית, היו גם כמה איומים בדרך, מעטים אבל היו, אחד מהם היה מנהל המרפאה של הרופאה האהובה שלי, הלכתי אליו וביקשתי שעל פי הצילום יגיד לי מה המצב, זה היה לפני למעלה מעשור, הוא מצא אצלי 22 התחלות של חורים (!!!!) חזרתי הסטרית הביתה. התייעצתי איתו, האם עדיף לטפל בזה עכשיו או לחכות שיכאב, הוא כמובן הציע שנטפל בזה עכשיו. טוב. אז קבעתי תור והחלטנו שנעשה 2-3 סתימות כל פגישה.
 
למזלי,
למזלי ישבתי שם על הכיסא ואמרתי לעצמי- אל תתחילי בכלל! אל תגעי במשהו שלא כואב. הפסקתי אותו רגע לפני ההרדמה ושאלתי אם זה בסדר שאני אדחה את הטיפול לפעם אחרת?
 
וזהו.
עברו מאז יותר מעשר שנים, כאמור אף רופא אחר לא מצא אצלי אפילו לא התחלה של 3 חורים...
 
כנראה שככה מגיעים להיות מנהל מרפאה... מי שמכניס הרבה כסף לקופה לא בהכרח מי שטוב למטופל..
 
 
 
 
 
ועוד סיפור נושן, כשהייתי בת 22 הלכתי למומחה, מנהל מחלקה, לאיזה בדיקה הורמונלית בגלל שתיים וחצי שערות מיותרות. הוא מצא לנכון להודיע לי שיש לי בעיה שבגללה אני לא אוכל להיכנס להריון. ככה. בגיל 22... באופן סופי שכזה.. אפילו חבר לא היה לי אז!
 
אז ביקשתי ממנו את שם הבעיה, לפחות שאוכל לקרוא על זה מידע..
הוא אמר לי בלי להתבלבל בכלל: הורמוניק דיסאורדר..
בתרגום לעיברית: בעיה הורמונלית..
וואו, באמת???! |גיצים יוצאות מאוזני האייקון התפוזי|
 
יצאתי משם בוכה כולי, גם מהזילזול, גם מאטימות הלב, וגם מהפחד מהעתיד. ככה לא מדברים לילדה בת 22 שעוד בכלל לא התחילה לחשוב על הריון. לפחות תגיד "יש סיכוי" תגיד "תפני בעתיד אלי כשתרצי להכנס להריון.." משהו, איזשהו עידון של הבשורה הזו..
 
 
8 שנים אחרי זה, אצל אנדוקרינולוג אחרי לגמרי, הגעתי מוכנה לתהליך ארוך ומפרך לקראת הכניסה להריון (הייתי בטוחה שיקח לפחות שנתיים-שלוש למצוא פתרון לבעייתי..)
הגעתי עם סיכום הבדיקות מגיל 22 ועברתי שוב את אותה סדרת בדיקות בול. נתנו לי גם בול את אותו טיפול, והודיעו לי שאין לי שום בעיה, חודש הבא אני יכולה להיכנס להריון, הבעיה שלי קטנטנה וחסרת משמעות... מה שאגב היה מאד הגיוני בהתחשב בזה שדודה שלי עם אותה בעיה בדיוק הביאה 4 ילדים לעולם בלי שום טיפול... (אני ידעתי שיש לנו אותה בעיה).
האנדוקרינולוג החדש גם הסביר לי בדיוק את מהות הבעיה, את התהליך הביולוגי שבו היא מתרחשת, חזרתי הביתה, גיגלתי, מיד מצאתי את כל הפרטים על הבעיה הזו. אכן בעיה קטנה וטיפשית שבהחלט אפשר להיכנס איתה להריון.
לפני כמה חודשים אצל אנדוקרינולוגית נוספת דיברתי שוב על זה, והיא אמרה שהיא לא מבינה מהבעיה אצלי בכלל כי ההורמונים שלי לגמרי בתחום התקין למרות המצב המולד הנ"ל.. כך שאני לא צריכה שום טיפול, ואמרה שאם אני אתכנן הריון, אז זה יהיה, אולי, רלוונטי.
 
פשוט לא יאמן כמה לחץ מיותר. ואיזה מזל שזה המיעוט.
 
