רועדת מעצבים

רומי 007

New member
רועדת מעצבים

התקשרתי עכשיו לחברת ילדות ואמה ענתה לי (שמרה לה על הילדים). החברה לא היתה בבית. התפתחה שיחת התעדכנות (בדרך כלל אנחנו נפגשות ליד חדר לידה של החברה או של אחת מאחיותיה ומיד לאחר מכן גם בברית ובבריתה). האם הזו יודעת בדיוק מה אני עוברת כי לא היתה לי בררה בעבר וסיפרתי לה. כל פעם היא אומרת דברים מתערבים על לחץ, ועל ניסים שקורים לאחרים אחרי שמורידים הילוך ומפסיקים עם ה"אובססיה" כלשונה, להביא ילד. והכל ברוח טובה ועם איצטלה של טוב לב ורצון לפייס אותי ולהתנחמד אלי.אני תמיד מגיבה בעדינות והולכת ובוכה בבית. היום בטלפון היא ממש הפריזה. לכל הנאום לעיל היא הוסיפה גם שאני צריכה ללמוד להסתפק בילדה שיש לי ולהתחיל לחיות (היא לא בקשר איתי כל הזמן באופן רציף ואין לה מושג איך נראים החיים שלי ואגב, אני בהחלט לא מאלה ששכחו איך לחיות).ניסיתי לקטוע מספר פעמים וציינתי מפורשות ששיחות כאלו עושות לי רע מאוד על הנשמה. לא נרמזה והמשיכה. חזרתי על מה שאמרתי תוך כניסה לפרטים וטענות כמו: אין לך מושג מה המצב הגניקולוגי שלי, תאמיני לי שבלי חצוצרות אני יכולה עד מחר להתפלל לנס אבל בלי IVF אני לא יכולה וכו´. זה לא עזר. כבר בהתחלה קיבלתי רעד בידיים ודפיקות לב חזקות. עד עכשיו. אני מוטרפת מהחוצפה ועוד מצידה של מי שמתיימרת להיות מישהי שאוהבת אותי תמיד ומאז ומעולם ואם של חברה טובה. יש לי ממש תגובות פיזיות לשיחה. תמיד הייתי עדינה ושתקתי - הפעם אמרתי לה בלי כחל ושרק מה אני חושבת - והיא בשלה. לא הבינה, לא הפנימה, חוסר רגישות ממדרגה ראשונה. לא יודעת מה עוד אפשר לעשות איתה. החברות עם בתה חשובה לי. היא דורכת לי על הכאבים הכי הכי חזקים שלי - תוך שהיא מודעת לזה ואומרת גם בעצמה שהיא אומרת כל זה שלא לפגוע בי אלא מתוך דאגה והבנה. אחרי שאמרתי שזה עושה לי רע היא אמרה שהיא מתנצלת אך המשיכה בקוים מקבילים לכל מה שאמרה ואף יותר. הגעתי לקצה גבול היכולת בפלישה אלי. זה היה יותר גרוע משאיבה ללא הרדמה. הבטן מכווצת לי מכאב הדמעות חונקות את גרוני. אני על הסף של להתקשר לבכות ולצרוח עליה אבל אני מתאפקת כי אני יודעת שלא היתה כאן כוונה רעה. עכשיו אני כבר בוכה בדמעות.
 
../images/Emo24.gif רומי יקרה

מבינה, מזדהה, ובא לי לחנוק אותה רק מלקרוא את דברייך. אבל לדעתי את צריכה להוציא את הקיטור בפרטיות שלך. אם היתה זו החברה עצמה, זה סיפור אחר, אבל זו אמא שלה, ומבחינתי האמהות של החברות שלי (לא משנה עד כמה הן קרובות) לא מספיק חשובות לי בכדי שיהיה לי עקרוני מה הן חושבות. העצה שלי, תבכי, תוציאי (זה לגיטימי) ובעתיד נסי בכל כוחך להמנע משיחות נפש עם אותה אישה. המציאי תירוצים: אני ממהרת, נדבר אח"כ, מה שלא יהיה כדי לא להגיע לקונפרונטציה. אחרי הכל, חברתך היא זו שחשובה לך, ולא אמא שלה. אני מבינה כמה זה פוגע אבל נסי להתעלם מהרגשות. הוציאי אותם בבכי (לגיטימי ביותר!!!), בשיחות בפורום, עם חברות שמבינות אותך, עם בעלך וכו´. חיבוק גדול של הזדהות (גם אם זה נראה שאין לי זכות דיבור כי כבר ילדתי, אני הייתי שם הרבה זמן וקרוב לוודאי אהיה שם שוב כאשר ארצה עוד ילד) רחל
 

עמית@

New member
אוי רומי ../images/Emo10.gif

איך מתקבצים סביבך כל האנשים האלה עם הכוונות הטובות ועם הסכינים השלופות בתוך כל מילה. והכי מרגיז שאת יודעת שמה שלא תגידי היא פשוט לא תבין. היא חושבת שאם תרגעי זה ילך. כמה אפשר למתוח את גבול היכולת שלך ולנסות להסביר שזה לעולם לא יעבוד ככה אפילו תהיי רגועה כמו נזיר בודהיסטי- אנשים פשוט לא מבינים את עומק האובססיה ואת עומק המשמעות של המעשים שאנחנו עושות- כמו שבעכבר "הריון ולידה" היה כתוב על טיפולי פוריות (וזה משהו לתפוצה רחבה) שזה "לא כרוך בכאבים ובבעיות" מה? איפה? עולם אחר- עולם אחר לגמרי מחבקת אותך
 

ligo

New member
בונדית

אני ממש מתעצבנת בשבילך! איזו חוצפה. ולא משנה שזה רק מכוונות טובות- היא לא חושבת שהיא הגזימה?! אני מתעצבנת כי זה נשמע כמו אנשים מהסוג של אמא שלי- מתערבים לכל העולם וחייבים לדעת הכל אני הייתי מדברת עם החברה ומבקשת ממנה לעשות שיחה עם אמא שלה- שלא תדבר איתך שוב על הנושא הזה. יש סיכוי שזה יעזור? שולחת חיבוק ומקווה שכבר הספקת להירגע.
 

מיכל25אב

New member
רומי../images/Emo24.gif

אני ממש גאה בך שענית לאישה הזו ולא הקשבת בשקט כמו תמיד... איך אנשים יכולים להיות חסרי רגישות וטקט...פתאום לכולם יש זכות להביע דעה על הנושאים הכי אישיים בחיינו. ממש כואב לי לקרא שאת יצאת מהשיחה הזו חנוקה ורועדת,(כמה שאני מכירה את ההרגשה...)בבקשה אל תבזבזי עליה אנרגיות-יהיו עוד רבות כמוה-ונראה לי שלכולנו יש איזו "חברה"שמתוך דאגה לנו מסובבות לנו את הסכין... אני כבר מזמן הפסקתי להתחשב ברגשותיהם-ובלי סנטימנטים אני עונה חזרה..
 

kasa

New member
../images/Emo140.gifרומי יקרה,

תרשי לי לומר לך מה דעתי, ובבקשה - אל תיפגעי ! (זו לא הכוונה). אז ככה, רומי יקירה: ברגע שמילה מסויימת יוצאת מפיך - היא כבר הופכת לנחלת הכלל, ואז - כל אדם ששמע ומודע - יכול לעשות בה כרצונו. קצת קשה לי לקבל את המינוח בדבריך "לא היתה לי ברירה אז סיפרתי לה". קשה לי להאמין שהיא אנסה אותך תחת איומי סכין ולחץ פיזי מתון (או שלא...) בשביל לספר לה. את סיפרת לה את הדברים כנראה מתוך בחירה, מתוך חולשה, בחוסר תשומת-לב, ועכשיו היא מרשה לעצמה לעשות בהם כרצונה. אני בטוחה שאין לה כל כוונה רעה, וכל רצונה הוא לעזור. אבל - זה כמובן לא מפחית כהוא-זה מעוצמת הכאב שלך למשמע הדברים. זה נורא מכעיס ונורא מעצבן. ואני נורא מבינה אותך (עברתי משהו דומה לא מזמן, רק בנושא אחר). אבל - האחריות על כך צריכה להיות לגמרי שלך. אם את מספרת - קחי בחשבון שהחיים לא תמיד הוגנים, ומילה שלך יכולה אחר-כך לההפך לנחלת זרים, והם יעשו בה כרצונם. מה שלא הבנתי מסיפורך הוא - אם כל-כך כאב לך, מדוע המשכת למסור לה פרטים ?! מדוע המשכת לנהל איתה שיחה שלא נעמה לך ? - הרי יש לך את הזכות המלאה לומר: "אני לא מעוניינת להמשיך בשיחה זו". ולנתק. רומיל´ה, אני לא חושבת שאת צריכה להתנתק מחברתך בגלל אימה. אבל - אני חושבת שאם את יודעת כעת לאילו דברים אימה מסוגלת - פעלי בצורה כזאת שלא תאפשר לה לנהוג כך. את לא חייבת למסור לה מידע אודות מצבך הגניקולוגי, מצב החצוצרות, או מצבך הנפשי. את ממש לא חייבת. (ואם את סומכת על חברתך -את יכולה לבקש ממנה שתשמור על סודיותך, גם מבני משפחתה). בקיצור - חישבי פעמיים לפני שאת מוסרת מידע למישהו אחר. לפעמים - זה יכול לפעול נגדך. גם אם לא מתוך רוע. אולי רק מהעדר רגישות.... שרית
 

אופה3

New member
רומי היקרה, הלוואי ואוכל לאסוף את

דמעותייך, קחי ממני חיבוק גדול, והרבה אהבה. המצב שאת מתארת הוא מצב בלתי נסבל, ומאוד כואב, עוד במיוחד, מאישה שחושבת שהיא יודעת הכל, אבל היא טוענת שהיא אוהבת אותך, זה כואב מאוד אני יודעת ומבינה . העצבים שלך, הם ממש לא בריאים בשבילך, ובטח לא שווים את זה. מה שהייתי מציעה לך , בתור אחת מהצד, לדבר אם החברה שלך, הבת של האימא הזאת, לנסות ולהסביר, ולראות מה אפשר לעשות. או ללכת לדבר עם האישה הזאת ישירות בפנים, ולהסביר לה, שעד כמה שאת מבינה שזה לא לרעה, והכל מכוונה טובה, היא פוגעת מאוד, ומכאיבה לך, ואת לא מצפה מאישה שאומרת שהיא אוהבת אותך וכל זה, להמשיך לעשות את זה. חייבת להיות דרך להרגע ולמצוא פתרון למצב הזה, ואם שני הרעיונות שנתתי לך לא טובים, אז אולי פשוט תנסי לא להיות בקשר אם האימא הזאת, תנסי למשל, לא להתקשר אליי הביתה, רק לנייד, או פשוט גם לא ללכת לשם , על מנת לא להתקל בה, או אם את מתקשרת, והיא עונה פשוט לנתק, או לשאול סתם שם של משפחה אחרת, ולהגיד סליחה זה טעות, משהו כזה, מה שבטוח, שזה לא טוב בשבילך. ואת לא צריכה להסתפק רק בבת שיש לך, מגיע לך עוד ילד או ילדה, מגיע לך יותר מזה, והיא בטח לא תגיד לך להסתפק, אף אחד לא יגיד לך. כל טוב האופה
 

רומי 007

New member
מנגבת דמעות (חלק ב´)

בנות קודם כל תודה על התגובות המהירות שלכן שרק קצב הלב שלי משיג אותן. אכתוב תשובה מרוכזת לכולן כי זה אותו הנושא (כולל תודה למ. שכתבה לי מסר ואני עונה כאן). אני אחרי שיחה ארוכה עם אמא שלי דיברתי איתה, בכיתי והגענו לכמה תובנות. חלק מהן הזכרתן בדבריכן. האחת - שזה בסדר שאני בוכה וכועסת. השניה - לא להתקשר בחזרה לאשה הזו ולומר את דעתי ולהתמיד בשתיקה. לא לשתף אותה יותר בכלום. לא בדברים טובים ולא רעים. למדר אותה לגמרי (שרית - כתבת על העניין של האחריות וחוסר השיטה באינפורמציה שיוצאת ממך אבל בסערת רגשות, כלפי אדם שנדמה שהוא קרוב ופורץ גסולות לא תמיד ניתן לא לענות וגם לשמור על איפוק וגם להיות נחמדה וגם לא לקלקל את היחסים עם החברה). וזה מוביל לתובנה הנוספת - לא לפתח שיחה עם הבת - החברה על השיחה הזו כדי לא לגרום לסיכסוך בינה לבין אמה. אמא שלי אומרת שאותה אשה לא יכולה להבין ולא רוצה להבין וגם לא צריכה להבין את מה שאני עוברת. אני הגעתי גם לתובנה נוספת שנמצאת ביסוד הדברים ושעזרה לי להבין מה כל כך קשה בסיטואציה: האשה הזו דיברה איתי מתוך לגיטימציה שנתנה לעצמה מעצם הקרבה שלה אלי. אולם הקרבה הזו אינה קרבה אמיתית. זו קרבה היסטורית שנשענת על העובדה שהיא מכירה אותי עוד שהייתי ילדה והייתי תמיד בת בית אצלה ולכן היא מרשה לעצמה להכנס לי בחיים לנושאים אינטימיים. אם היתה זרה - לא היתה לה לשם גישה. אז יש לה "מעמד" של כאילו קרובה אלי והדגש על כאילו. ואילו מצד שני אני לא נהנית מהאמצעים העומדים לרשותי כשבן משפחה קרוב מתערב. חשבתי לעצמי - נניח דודה שלי היתה עושה לי "קטע" כזה. אז הייתי בוכה בנוכחותה, כועסת, אומרת את דעתי, אוליגם מעליבה בטעות ואח"כ מתפייסת איתה והדברים היו חוזרים על מכונם בשלום. כאן לא כך: לא בכיתי כדי לא לצאת מתוחה ורגישה, לא העלבתי ולא רבתי - כדי לא לקלקל את היחסים, לא אמרתי את דעתי - כדי לא להעליב. כל הנסיונות לשמור על איפוק ועל עדינות לא התקבלו על ידי הצד השני - כי הרי היא "קרובה" ו"רגישה" ורוצה את טובתי כביכול. היא "נכנסה לי לשחלות" בלי בושה ואני שמרתי עליה מפני אמירות שיעליבו אותה (לא שאני מסוגלת. כלומר, בטח שאני מסוגלת אבל במחיר ניתוק היחסים). אז זהו. העלבון והמחנק והרעד בידיים הם ה"עונש" שלי והמחיר בשמירה על היחסים עם הבת שלה וכך גם השתיקה שהחלטתי לנקוט (אני חושבת שהטיעוןנים של אמא שלי מכנעים. זה יגרום מריבה בין האם והבת בגללי ואח"כ, כשישלימו - שתיהן תכעסנה עלי לתמיד). החלטתי גם שכיגיע היום בו אצליח האשה הזו תהיה מהאחרונות לדעת.
 

רומי 007

New member
תוספת

מצטערת על כל שגיאות הכתיב, הידיים עדיין רועדות לי, אני באמת מאוד מאוד במתח מאז השאיבה של יום חמישי וגם אחרי ההחזרה. מוטרפת מההורמונים עם AFTERMATH רציני מהזריקות. מתנצלת על האורך - קראתי שוב את כל המ שכתבתי - כנראה ככה כותבים כשסערת הרגשות משתלטת. לא זוכרת את עצמי כל כך כועסת (לפחות לא על משהו שקשור אישית אלי).
 

orp

New member
אל תתנצלי זו זכותךלכעוס../images/Emo46.gifןלהוציא|א

 

neta2

New member
רומילה מתוקה שולחת חיבוק../images/Emo24.gif

מבינה עמוקות לליבך ולכאבך. האנשים הללו שאוהבים אותך וכביכול רוצים לעזור לך לעיתים, בטוחים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו מה נכון עבורנו. ואין שום מניעה מלהעמיד אותם במקומם! אז נכון, אל תסכני את החברות שלך עם בתה, אולם, תמנעי משיחות חולין עם האם למינימום האפשרי גם אם יש לזרוק תירוץ מדי פעם. בכל מקרה, אנחנו שעוברות דרך קשה ככ, יורקות דם וסובלות הן נפשית והן פיזית ממש לא צריכות הערות "שהן לטובתינו" כרגע, תודה אבל תחסכו לנו. אני מחבקת אותך, ושולחת ממחטה לנגב את הדמעות. רוצי לחבק את בתך האהובה ואם אפשר אז גם להצמיד לבעלך נשיקה.. את תהיי אמא לשלושה ובקרוב מאד!!
 

matan10

New member
רומיי,

ממש הזדהתי עם כל מילה שכתבת, וליבי איתך. אם מישהו נכנס לי לשחלות כהגדרתך, אני עונה לאקונית או שאני עושה קולות של שטיח. במקרים חמורים פשוט מתנצלת שצריך לסיים את השיחה, לא חסרים תרוצים בשביל זה. העיקר הוא לשמור על שלוות הרוח שלנו ומעל לכל על הפרטיות שבשבילי היא ערך מקודש. וצודקת עמית זר כי לא יבין. ואיך אומרים אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו. מחבקת אותך. מתן
 

מרב.

New member
רומי-

קראתי ונכנסתי איתך לסערת הרוחות הזו- יכולה להבין עד לנימי נפשי איך מישהו פורץ לגבולות הפרטיות תוך איצטלא (שיכולה להיות אמיתית מהכיוון של הדובר, אך הרסנית מהכיוון של השומע) של דאגה ואיכפתיות, ואת אינך יכולה להגיב כי את מחויבת בכללי נימוס מסוימים- פרטת אותם יפה בהודעה שלך. ואני יודעת כמה קשה לעשות וקל מבחוץ לתת הוראות- אני עצמי עמדתי במצב דומה- אם כי לא באותה דרגת לחץ, בו אֶם חברתי הטובה לחצה עלי ללכת לרב, מישהו שהלכה אליו ובאותו חודש בתה נכנסה להריון. עמדתי באותו מצב שלך- אני עומדת כשחיוך על שפתי, מנסה להיות נחמדה ולהדוף אותה בעדינות, והיא, שמכירה אותי מילדות- מנסה שוב מכיוון אחר (הכיוון הכי אהוב עלי: זה בטח לא יזיק
). איך הודפים מבלי להעליב ולקלקל יחסים? אבל נראה לי שבמקרה שלך בו הופעל יותר מלחץ פיזי מתון- מן הראוי היה לסיים את השיחה באסרטיביות את השיחה- ולשים שלט גדול של "אין כניסה". זוכרת יותר ממקרה אחד בו פלשו לחייך עם עצות נשגבות ו"התעניינות" במצבך- וכדי לשמור על כוחותייך הנפשיים מפני מקרים ואנשים שואבי אנרגיות כאלו- לעיתים כדאי אולי לותר על הנימוס ופשוט להיות אסרטיבי וחד- אלו החיים שלך, לעזאזל! אני כועסת על החופש שאנשים לוקחים לעצמם להביע את דעתם היכן שלא נתבקשו לה, בעיקר תוך פגיעה באדם שמולם- זה מרתיח אותי, ואני כ"כ מבינה אותך- יודעת שהעצבים הללו נרגעים תוך מספר ימים- מקוה שהם יעברו מהר.
רציני ומבין, מרב
 

רומי 007

New member
מרב

תודה על ההבנה. נכון בעבר סיפרתי על סיטואציה דומה - זה תמיד אותו ז´אנר של אנשים אמהות של חברות (הפעם חברה טובה, קודם חברה במרכאות) אולם שתיהן מתקופת הילדות ויכול להיות שבגלל זה יש איזה "חסד נעורים" ביני לבין אותן אמהות. תאמיני לי שבעבודה שלי אם צריך לתת מענה או תשובה מילולית מיידית למישהו אני לא חושבת פעמיים אבל כלפי האמהות האלה יש לי כבוד ולא רוצה גם לקלקל יחסים עם חברתי - ביתה של אותה אשה ופה נעוץ הצורך לשמוא על איפוק. טוב שיש את הפורום לכתוב ולדבר עם מי שמבין. נזכרתי במכתב שיש לנו שהרמוניה תרגמה פעם וזה בדיוק הזמן והמקום לשלוף אותו אלא ששוב, זה יגרום לי להחשף בפניה בעוד חולשות ועוד נקודות שפשוט זה לא לעניין וכפי ששרית כתבה קודם - זה הכל מתחיל מזה שנתתי לה דריסת רגל. אני לא יכולה להחזיר את זה אחורה -כבר שיתפתי פעם אחת והיא דורשת עוד ועוד אינפורמציה ומצפה להמשך שיתוף פעולה פורה ומהנה ביננו (היא מעצבנת ואני מנדבת פרטים). כולכן צודקות, וגם אמא שלי - זרם הפירוט צריך להפסק ושתיקה רועמת תבוא במקומו ואם היא לא תבין - אז לא. עוד משהו שאמא שלי אמרה לי היום ולא יודעת מאיפה היא הגרילה את זה אבל זה מצא חן בעיני. היא אמרה לי - "היא לא מתאימה לך עכשיו". וזה נכון, כי פעם היא התאימה ואולי בעתיד היא עוד תתאים, כשלי כבר פחות יכאב או אולי לא יכאב בכלל (מתי? מתי?) אבל היום זה כואב והיא דורכת ולכן עכשיו היא לא מתאימה. אז למדתי משהו היום וגם צמחתי קצת.
 

אלגריה

New member
מבינה אותך מאוד

רומי, אני חדשה אמנם בעניינים האלה, אבל יש לי עצה אחת ברורה להשיא לך, וגם לשאר חברותינו בפורום. אם מישהו או מישהי תוחבים בכוח את חוטמם הנבזי לעניינייך, עלייך להדוף אותו/אותה באסרטיביות רבה. במקרה דנן הבנתי שהמגננה לא עזרה. לפיכך, עלייך היה פשוט להפטיר: "עם ידידים כמוך לא צריך אויבים", ולטרוק לה את השפופרת בפרצוף. מי היא בכלל שתתערב בעניינייך? אז מה אם היא אמה של חברתך? עניין רגיש זה הוא עניינך הפרטי - שלך ושל בן זוגך, ותו לא! כאשר רק מעיזים לשאול אותי אם איני רוצה ילדים, אני משיבה כך בתקיפות. עם זאת, רומי, אני חושבת שעם כל חשיבות העניין, אל לך לשקוע בעצבות, שכן, יש לך ילדה, בן זוג ועצמך! וזה לא מעט! את אדם מוכשר, שנון ובעל חוש הומור מיוחד. דעי שהודות לבדיחות שלך צחקתי קצת אתמול בערב. אני בטוחה שיש לך, וכן לחברות האחרות כאן תחומי עניין וכישרונות רבים. הכל יהיה בסדר. שמחי במשפחתך, ושימי פס על כל העולם! אלגריה
 

רומי 007

New member
מודה לך מאוד

על דברייך החמים והבעת האמון הבלתי מסוייגת שלך בי (אם הייתי יודעת להכניס אמוטיקונים בתוך הטקסט היה פה תפוז עם לשון בחוץ כמובן) אבל אמירות מהסוג שהצעת לי למעלה לא מתאימות לי ואבכלל אני רוכשת לאשה הזו המון כבוד למרות שנפגעתי ממנה. בכל זאת תודה על האמפטיה
 

יפעתי&

New member
אוי רומי רומי ../images/Emo24.gif

כל כך מבינה אותך כל כך מותר לך לכעוס וזה בסדר שתוציאי את זה פה כי בשביל זה אנחנו פה אנשים כל כך קטנים ומרגיזים ומעצבנים אוףףףףףףףףף
כל ךכ נמאס לי כבר לחשוב שהם לא התכוונו לרע.... אבל היא סתם טיפשה, ואנחנו ממממממממממאוד רגישות יקירתי אז הנה לך הכתף שלי לשים עליה את הראש וחיבוק ענק ממני אלייך... ותוציאי אותה מהמערכת שלך...
 

לינלין1

New member
שמרני אלי מדורשי טובתי...

רומי, כבר כתבו לך המון דברים נכונים, ואת אמרת את הדברים הנכונים ביותר (גם אני הייתי נוהגת כמוך- לא מתעמתת איתה עכשיו כדי לא להרוס את היחסים עם חברתך- אבל ממדרת אותה מעתה ועד עולם). רק קבלי המון אנרגיות חיוביות, ואל תתני לאף אחד ואחת להרוס לך שום דבר במוטיבציה. אלה החיים שלך, ואת תחיי אותם בדיוק בדרכך, ואף אחד לא יכול להטיף לך אחרת, גם אם זה באיצטלה של דאגה, איכפתיות, או הכי גרוע "אני אגיד לה את הדברים שאחרים לא מעיזים, כי אני רק רוצה בטובתה".. כאילו דה?! כאילו שמישהו יודע מה טובתך יותר ממך, זו פטרוניות לשמה! את הכי חשובה. זהו.
 

רומי 007

New member
../images/Emo41.gifל"אחת אחרת"../images/Emo35.gif היקרה

ראיתי ששלחת לי מסר אך לא הצלחתי "לפתוח" אותו. לא מכירה את הכינוי שלך - אם הצטרפת בימים האחרונים אז ברוכה הבאה. אז את מוזמנת לשלוח לי שוב או לכתוב בפורום.
 
למעלה