רומח הדרקון בעיני פריק טולקין-חלק 3
והנה הוא מגיע, הפרק השלישי בסדרה המפורסמת, "רומח הדרקון בעיני פריק טולקין" הפרק הזה יעסוק בד"ש האחד-לפני-אחרון (ד"ש- "דרקונים של"), ד"ש של שחר האביב. אחריי קריאה מלאה של הרשומות, אגדות ודשל"ק אני מוכן לעוד כמה פרקים. אבל לפני שאני אשכח, כמה הערות בנוגע לכל הספרים. · אין לכם מושג כמה שמחתי כשגילתי שהבן של קארמון הוא קוסם. ידעתי שהמשפחה לא נדונה לכישלון אחריי הכל. · אפילו יותר מזה, שמחתי שרייסטלין חוזר. · האגדות דיי טובות. יותר טובות מהרשומות לדעתי. · רייסטלין פשוט הולך ומשתפר. · דאלמר הוא חיקוי עלוב לרייסטלין · קראתי את הספרים לפני הרבה זמן, מצטער אם יש טעויות. חלק ראשון: "בקרב העלפים שמי תק, הגמדים מכנים אותי עלי... יא פג! העלפים קוראים לך מיתרנדיר והגמדים תרקון!" וגם: "הייתה לי הרגשה שהקוסם המטורלל שווה משהו" הספר השלישי היא מלא בדברים ברעיונות מ"שר הטבעות". זה במתחיל בעיטים/דרקונים שבאים לעזרה לא צפויה, "משפט השמות" (שמות רבים לי, עלי בקרב העלפים,,,) של פיזבן שלא סתם מזכיר, הוא כמעט בדיוק "משפט השמות" של גנדלף (שמות רבים לי, מיתרנדיר אקרא בקרב העלפים) ועד הרמה הגבוה יותר, "עזרתו האלוהית" של פיזבן (שגם מת וחוזר לחיים) היא כמו "עזרתו האלוהית" של גנדלף (שגם הוא, צרוף מקרים מת וחוזר לחיים). אבל אין ספק, התענגתי בסיפוק על הרגע שבו התגלה שפיזבן (משהו אמר גנדלף?) הוא פלדין. זה אחד הקטעים הטובים היחידי שהם עשו כמו שצריך. קטע כזה שמעביר צמרמורת נעימה בגב. אבל דיי עם פילוסופיה. לא בשביל זה אני כאן. עד כאן מחשבות עמוקות. חוזרים לרדידות. אז כן, החבר´ה השיגו בסוף את רומח הדרקון, אבל כמו שהחלמיש אומר, הוא התברר כלא יותר ממקל עם שפיץ. מי צריך מקל בגובה שני מטר שחבורה של דרקונים כחולים עפה מעליך ורוצה ברביקיו? לא צריך! ברח והתחבא! אל תהיה אביר סולמניה! כבוד בתחת הענק של קרמון! אבל לא! אותו אביר נפוח, סער מקריב את עצמו באצילות נפש מחורבנת בקטע חסר כל כשרון(כל-כך קיוויתי שלא יהיו לו בנים...נו לפחות פלד הוא רע, זה יותר מגניב. חבל שהוא חוזר בתשובה בסוף...)! בכל מקרה,אם סער היקר חשב שלמרוח את המעיים של עצמך על טפרים של דרקון זה מגניב, שהיה לו בכיף. אני נשבע לכם, שכהוא מת, עלו בי כמה מחשבות של "ברוך שפטרנו". עד שהגיעו הדרקונים המטאלים, הסטואצייה הרווחת בחבר´ה הייתה: קרמון/גדיל/ משהו אחר: תאניס, דרקונים מתקרבים לכוונו. תאניס: רייסטלין,תעשה איזה כישוף! רייסטלין: אני לא אבזבז על זה כוח, תאניס. תאניס: כולם! תקפצו לשיחים תתחבאו! סער: סליחה? להתחבא מיצור יורק אש, עושה קסמים, בגובה 15 מטר עם ניבים וטפרים באורך של יד? זה יפגע בכבוד שלי באופן חסר תקנה! אני נשאר כאן ומורח את המעיים שלי על הציפורניים שלו! תאניס: איך שאתה רוצה. ואז הגיעו הדרקונים, הכוח האולטימטיבי של הרשע עובר לצד הטוב, והפלא ופלא, בלי שום אורנה דץ, יש לנו מהפך שלם, פתאום חבורת קוקסינלים כחולים/אדומים/שחורים ואפילו ירוקים (go blood bane, go blood bane) שעפה לה מעל העיר, לא נראית כל-כך מאיימת, כי בנינו, מה זה כבר מפלץ אדום יורק אש ,שעליו רוכב דרגון, לעומת מפלץ נחושת באותו גודל שעליו רוכבים גמד עם עודף כולסטרול בדם וקנדר משוגע? אומנם להיקמן ווייס יש עוד כמה דברים ללמוד על איך מתארים קרב, ( the battle in the pelenor fields, the black gate opens וכו´) אבל את הקרב של בולנדי-פוץ, הם מתארים בכלל לא רע. בהחלט נהנתי ממנו. בדרך קורים עוד כמה דברים לא ממש חשובים שמשמשים (שימו לב כמה המילה הזאת מגניבה!) רק תרוץ כדי לצאת למסע נוסף. בכל מקרה, החברה, הפעם בהרכב מצומצם (וזאת הזמן להעלות מחאה! מה קורה עם זוג הברברים היקרים? מאז הפונדק של חזירצ´יק לא שמענו מהם שום דבר חשוב!) יוצאים להציל את בלונדי פוץ! הללויה, וגם פיזבן/פלדין/גנדלף איתם! איזה מגניב!. בכל מקרה, באמצע הדרך, שוד ושבר, הגמד הזקן מת! בכל מקרה, היה משהו מיוחד במוות שלו. בניגוד מוחלט לכל האחרים (אוליי פרט לתאניס וקרמון) חלמיש לא מת באמצע החיים. הוא אחד הבודדים, אם לא היחיד שיכול היה להגיד: "הייתי פה, עשיתי הרבה, ראיתי הרבה, עכשיו סיימתי ואני מסתלק. להתראות". תסתכלו רגע על חבורת הרומח המקורית; · רייסטלין בשאול. · קרמון מת כשגדיל הבהיל אותו. · תאניס נהרג בקרב. · גדיל עבר מימד. · סער הקריב את עצמו. רק חלמיש זכה למות בטוב, למות עם חיוך (אולי גם תאניס, אם מה שהוא אמר לפלד נחשב חיוך). בכל מקרה, יפה מאוד. אז כן, והם מגיעים לנארקה, והקטע שמתאר את נארקה מצוין. אהבתי. במיוחד את כל הכאוס שהולך שם. וגם את זה שכרתי (או קיין, איך שאתם מעדיפים), הדרקון האהוב עליי רצח איזה אדום. בכל מקרה, עוד איזה סיפור לא חשוב, עוד פעם קיטיארה רוצה מין, תאניס רוצח את המכשף האפל הזה, ולוקח את הכתר וזה באמת לא מעניין אף אחד. מה שכן מעניין הוא שרייסטלין קיבל גלימות שחורות והרבה-יותר כוח! עכשיו הוא קוסם כמו שאני אוהב. אין כמו לדמיין חבורת דרגונים נצלים במתח חשמלי גבוה. אהההההההההההה תענוג. הקטע הזה הגביר את סגידתי לרייסטלין באופן חסר תקנה. וכך נגמרה מלחמת הרומח. הרוע תמיד פונה נגד עצמו. שקט ושלום יבואו לאנסלון? לא! הם לא יבואו כל עוד האלים נלחמים (משהו אמר טולקין?)! המלחמה תמשך, אלפים ורבבות ימותו, אבל את מי זה מעניין? בואו נודה בזה כולנו, לכל אחד מאתנו לא ממש אכפת להקריב 5,000 מינוטאורים, 20,000 גובלינים, 40 דרקונים שחורים ואם צריך גם10,000 אבירי סולמניה ו40 דרקוני כסף בשביל קטע הירואי אחד של סער, או קטע אחד שבו רייסטלין ממדגים מכוחו העצום. לכן, שאף אחד לא יתחיל להגיד שאני פוגע בדמויות כמו שקרא כשפרסמתי את פרק הראשון. לאף אחד ממכם לא באמת אכפת ממה שקורא בקרין. ולסיום, רייסטלין חוזר לפלנתאס, משתלט על המגדל, ואז קורה דבר נורא. יש כאן העתקה נוראה משר הטבעות. להעתקות רגילות כבר התרגלתי, אבל כאן רייסטלין אומר "הנה חזרתי" בקטע הסיום. זה מאלץ אותי להשוות אותו לסאם גמג´י! להוביט השמן והטיפש! ובנימה אופטימית זה, אני גאה לסיים את שלושת הפרקים הראשונים, הפרק הבאה, על האגדות יגיע מתי שיהיה לי כוח לכותב, ומתי שאני אדע מה אני רוצה לכתוב. .
והנה הוא מגיע, הפרק השלישי בסדרה המפורסמת, "רומח הדרקון בעיני פריק טולקין" הפרק הזה יעסוק בד"ש האחד-לפני-אחרון (ד"ש- "דרקונים של"), ד"ש של שחר האביב. אחריי קריאה מלאה של הרשומות, אגדות ודשל"ק אני מוכן לעוד כמה פרקים. אבל לפני שאני אשכח, כמה הערות בנוגע לכל הספרים. · אין לכם מושג כמה שמחתי כשגילתי שהבן של קארמון הוא קוסם. ידעתי שהמשפחה לא נדונה לכישלון אחריי הכל. · אפילו יותר מזה, שמחתי שרייסטלין חוזר. · האגדות דיי טובות. יותר טובות מהרשומות לדעתי. · רייסטלין פשוט הולך ומשתפר. · דאלמר הוא חיקוי עלוב לרייסטלין · קראתי את הספרים לפני הרבה זמן, מצטער אם יש טעויות. חלק ראשון: "בקרב העלפים שמי תק, הגמדים מכנים אותי עלי... יא פג! העלפים קוראים לך מיתרנדיר והגמדים תרקון!" וגם: "הייתה לי הרגשה שהקוסם המטורלל שווה משהו" הספר השלישי היא מלא בדברים ברעיונות מ"שר הטבעות". זה במתחיל בעיטים/דרקונים שבאים לעזרה לא צפויה, "משפט השמות" (שמות רבים לי, עלי בקרב העלפים,,,) של פיזבן שלא סתם מזכיר, הוא כמעט בדיוק "משפט השמות" של גנדלף (שמות רבים לי, מיתרנדיר אקרא בקרב העלפים) ועד הרמה הגבוה יותר, "עזרתו האלוהית" של פיזבן (שגם מת וחוזר לחיים) היא כמו "עזרתו האלוהית" של גנדלף (שגם הוא, צרוף מקרים מת וחוזר לחיים). אבל אין ספק, התענגתי בסיפוק על הרגע שבו התגלה שפיזבן (משהו אמר גנדלף?) הוא פלדין. זה אחד הקטעים הטובים היחידי שהם עשו כמו שצריך. קטע כזה שמעביר צמרמורת נעימה בגב. אבל דיי עם פילוסופיה. לא בשביל זה אני כאן. עד כאן מחשבות עמוקות. חוזרים לרדידות. אז כן, החבר´ה השיגו בסוף את רומח הדרקון, אבל כמו שהחלמיש אומר, הוא התברר כלא יותר ממקל עם שפיץ. מי צריך מקל בגובה שני מטר שחבורה של דרקונים כחולים עפה מעליך ורוצה ברביקיו? לא צריך! ברח והתחבא! אל תהיה אביר סולמניה! כבוד בתחת הענק של קרמון! אבל לא! אותו אביר נפוח, סער מקריב את עצמו באצילות נפש מחורבנת בקטע חסר כל כשרון(כל-כך קיוויתי שלא יהיו לו בנים...נו לפחות פלד הוא רע, זה יותר מגניב. חבל שהוא חוזר בתשובה בסוף...)! בכל מקרה,אם סער היקר חשב שלמרוח את המעיים של עצמך על טפרים של דרקון זה מגניב, שהיה לו בכיף. אני נשבע לכם, שכהוא מת, עלו בי כמה מחשבות של "ברוך שפטרנו". עד שהגיעו הדרקונים המטאלים, הסטואצייה הרווחת בחבר´ה הייתה: קרמון/גדיל/ משהו אחר: תאניס, דרקונים מתקרבים לכוונו. תאניס: רייסטלין,תעשה איזה כישוף! רייסטלין: אני לא אבזבז על זה כוח, תאניס. תאניס: כולם! תקפצו לשיחים תתחבאו! סער: סליחה? להתחבא מיצור יורק אש, עושה קסמים, בגובה 15 מטר עם ניבים וטפרים באורך של יד? זה יפגע בכבוד שלי באופן חסר תקנה! אני נשאר כאן ומורח את המעיים שלי על הציפורניים שלו! תאניס: איך שאתה רוצה. ואז הגיעו הדרקונים, הכוח האולטימטיבי של הרשע עובר לצד הטוב, והפלא ופלא, בלי שום אורנה דץ, יש לנו מהפך שלם, פתאום חבורת קוקסינלים כחולים/אדומים/שחורים ואפילו ירוקים (go blood bane, go blood bane) שעפה לה מעל העיר, לא נראית כל-כך מאיימת, כי בנינו, מה זה כבר מפלץ אדום יורק אש ,שעליו רוכב דרגון, לעומת מפלץ נחושת באותו גודל שעליו רוכבים גמד עם עודף כולסטרול בדם וקנדר משוגע? אומנם להיקמן ווייס יש עוד כמה דברים ללמוד על איך מתארים קרב, ( the battle in the pelenor fields, the black gate opens וכו´) אבל את הקרב של בולנדי-פוץ, הם מתארים בכלל לא רע. בהחלט נהנתי ממנו. בדרך קורים עוד כמה דברים לא ממש חשובים שמשמשים (שימו לב כמה המילה הזאת מגניבה!) רק תרוץ כדי לצאת למסע נוסף. בכל מקרה, החברה, הפעם בהרכב מצומצם (וזאת הזמן להעלות מחאה! מה קורה עם זוג הברברים היקרים? מאז הפונדק של חזירצ´יק לא שמענו מהם שום דבר חשוב!) יוצאים להציל את בלונדי פוץ! הללויה, וגם פיזבן/פלדין/גנדלף איתם! איזה מגניב!. בכל מקרה, באמצע הדרך, שוד ושבר, הגמד הזקן מת! בכל מקרה, היה משהו מיוחד במוות שלו. בניגוד מוחלט לכל האחרים (אוליי פרט לתאניס וקרמון) חלמיש לא מת באמצע החיים. הוא אחד הבודדים, אם לא היחיד שיכול היה להגיד: "הייתי פה, עשיתי הרבה, ראיתי הרבה, עכשיו סיימתי ואני מסתלק. להתראות". תסתכלו רגע על חבורת הרומח המקורית; · רייסטלין בשאול. · קרמון מת כשגדיל הבהיל אותו. · תאניס נהרג בקרב. · גדיל עבר מימד. · סער הקריב את עצמו. רק חלמיש זכה למות בטוב, למות עם חיוך (אולי גם תאניס, אם מה שהוא אמר לפלד נחשב חיוך). בכל מקרה, יפה מאוד. אז כן, והם מגיעים לנארקה, והקטע שמתאר את נארקה מצוין. אהבתי. במיוחד את כל הכאוס שהולך שם. וגם את זה שכרתי (או קיין, איך שאתם מעדיפים), הדרקון האהוב עליי רצח איזה אדום. בכל מקרה, עוד איזה סיפור לא חשוב, עוד פעם קיטיארה רוצה מין, תאניס רוצח את המכשף האפל הזה, ולוקח את הכתר וזה באמת לא מעניין אף אחד. מה שכן מעניין הוא שרייסטלין קיבל גלימות שחורות והרבה-יותר כוח! עכשיו הוא קוסם כמו שאני אוהב. אין כמו לדמיין חבורת דרגונים נצלים במתח חשמלי גבוה. אהההההההההההה תענוג. הקטע הזה הגביר את סגידתי לרייסטלין באופן חסר תקנה. וכך נגמרה מלחמת הרומח. הרוע תמיד פונה נגד עצמו. שקט ושלום יבואו לאנסלון? לא! הם לא יבואו כל עוד האלים נלחמים (משהו אמר טולקין?)! המלחמה תמשך, אלפים ורבבות ימותו, אבל את מי זה מעניין? בואו נודה בזה כולנו, לכל אחד מאתנו לא ממש אכפת להקריב 5,000 מינוטאורים, 20,000 גובלינים, 40 דרקונים שחורים ואם צריך גם10,000 אבירי סולמניה ו40 דרקוני כסף בשביל קטע הירואי אחד של סער, או קטע אחד שבו רייסטלין ממדגים מכוחו העצום. לכן, שאף אחד לא יתחיל להגיד שאני פוגע בדמויות כמו שקרא כשפרסמתי את פרק הראשון. לאף אחד ממכם לא באמת אכפת ממה שקורא בקרין. ולסיום, רייסטלין חוזר לפלנתאס, משתלט על המגדל, ואז קורה דבר נורא. יש כאן העתקה נוראה משר הטבעות. להעתקות רגילות כבר התרגלתי, אבל כאן רייסטלין אומר "הנה חזרתי" בקטע הסיום. זה מאלץ אותי להשוות אותו לסאם גמג´י! להוביט השמן והטיפש! ובנימה אופטימית זה, אני גאה לסיים את שלושת הפרקים הראשונים, הפרק הבאה, על האגדות יגיע מתי שיהיה לי כוח לכותב, ומתי שאני אדע מה אני רוצה לכתוב. .
