רוחש/ שורץ

[האיילות בלילות]

רוחש/ שורץ ../images/Emo105.gif

האם ניתן להשתמש בפעלים אלו כפי שלא פעם משתמשים, בהקשר של מקום? למשל "ביצה שורצת תנינים"? אני יודעת שזה דימוי ספרותי שחוזר בהרבה מקומות, אבל אני תוהה האם זה תקני בעברית להגיד כך? כי בעצם זהו פועל, והוא לא יכול להיות מיוחס למקום, אלא לבעל החיים הרוחש בתוכו. לא?

 

[יפתח ב]

לע"ד המטאפורה מתה מזמן, ואין בעיה

 

[האיילות בלילות]

כלומר?

לא הבנתי אותך אינני יודעת מה זה לע"ד ואם המטאפורה מתה, אז למה אין בעיה?

 

[Eldad S]

לע"ד = לעניות דעתי

אנסה לפרשן את יפתח: כבר אין זוכרים את מקור הביטוי "שרצו", "רחשו" וכו', כך שאת יכולה לכתוב "ביצות שורצות תנינים" וכו'.

 

[יפתח ב]

../images/Emo45.gif בפעם הבאה אשתדל לייתר פרשנות

 

[יפתח ב]

גם אני למדתי מהו לע"ד רק בפורום זה

ולא פלא. לא הביטוי נדיר, אלא המושג. מי כבר מבקש היום לבטל את דעתו מבלי שהכריחו אותו? מה, אני נעל?

 

[יפתח ב]

ועל מטאפורה מתה [סליחה על המונולוג]

זה ביטוי מקובל בתורת הספרות, שפירושו שצירוף מסוים שפעם התייחסו אליו כאל מטאפורה, כבר התאבן כל-כך מרוב שימוש עד שהפסיק לתפקד כדימוי. "אמר בלבו", נניח, היא מטאפורה מתה. מה שמעניין בביטוי "מטאפורה מתה" הוא שהוא בעצמו מטאפורה מתה. כלומר, הוא מה שנקרא בלוגיקה "פרדיקט שחל על עצמו", תכונה שהיא התכונה של עצמה.

 

[האיילות בלילות]

את הביטוי הבנתי, מה שלא הבנתי

זה אם כך הוא הדבר, כלומר: המטאפורה ש"הנהר שורץ/רוחש תנינים" היא מטאפורה מתה שאינה שימושית יותר, אז מדוע זה בכל זאת מתאים להשתמש בה? האם לפי דבריך, לא רצוי להחליף את הניסוח במשהו עדכני יותר?

 

[דלעת1]

מה שמת כאן

זו המטאפוריות שבמטאפורה, לא המטאפורה עצמה. עד שלב מסוים המטאפורה שימשה כמתווכת בין הדימוי למשמעות. בשלב מסוים אנשים כל כך התרגלו אליה שכבר אין פער תיווך, והדימוי מכיל את המשמעות באופן ישיר. כלומר שהמתווך-המטאפורה- מתה..

 

[יפתח ב]

../images/Emo45.gifלעזאזאל,הפעם חשבתי שהייתי ברור!

 

[האיילות בלילות]

אני כבר לא בטוחה אם אתה ../images/Emo6.gif

לא ברור או שאני קשת הבנה...

בכל אופן תודה !

 

[Y. Welis]

לא אמור להיות הגיון בלשני בכל החלטה

גם הגיון רגשי עשוי לשחק כאן, והתמונה שנוצרת בדמיון בעקבות שימוש בצירוף שכזה. יחד עם זאת יש בעברית 'צירופים כבולים', כלומר צמדי-מלים שנהוג להביא יחד ולא לפרק ולחבר עם מלים אחרות. אני בעד לשמר אותם, כי זה מעיד על שמירת מסורת, שמירת התרבות וגם (אולי בעיקר) היקף קריאה.

 

[ע העורכת]

מממ. מילים אלו כלל לא מטאפוריות פה,

שורץ - "נמצא בהמוניו במקום מסוים... היה מלא יצורים שנמצאו בתנועה..." רוחש - "(כשנאמר על שרצים, על זחלים,על חרקים) נע בזחילה בצמוד לפני האדמה או למשטח אחר, בד"כ בהמונים..." זה ממילון רב-מילים.

 

[Y. Welis]

לתנינים כמובן מתאים 'שורץ'

 

[ע העורכת]

מן הסתם.

 

[יפתח ב]

אבל שימי לב שבביטוי לא התנינים

רוחשים, אלא הביצה עצמה רוחשת. ואם אני לא טועה, גם הביטוי "שורץ" נוגע לחיות עצמן במובנו הראשוני (אב"ש: 1. רחש, רמש, נע וזחל. 2. פרה ורבה, התרבה במהירות. 3. גידל לרוב...). כאשר מעבירים את נושא הפעולה מהשרצים לביצה, מבצעים תמרון פואטי - נדמה לי שזהו סוג של מיטונימיה. ואולי מקור הצירוף "הביצה שורצת" הוא בתקופה שבה עדיין רווחה ההשקפה שיצורים קטנים אכן נולדים מאדמה לחה (השקפה שעוד החזיקו בה לפני ארבע מאות שנה, אאל"ט). במקרה זה זו לא הייתה בתחילה מטאפורה משום סוג, וקרה משהו מעניין יותר: עם התקדמות הידע המדעי לגבי מה שקורה בביצות, במקום להחליף את הפועל "שורצת" בפועל אחר (אולי "מלאה", "גדושה", "מתפקעת מ-") הפועל נשאר אבל מובנו השתנה.

 

[ע העורכת]

אני תמיד נהנית מתיאוריך נטולי הרסן,

אבל חלק מההגדרה היה: שורץ = היה מלא יצורים שנמצאו בתנועה. כלומר, הביצה, הביצה שרצה, ולא משנה איך הם נולדו.

 

[ע העורכת]

ואולי אתה צודק, אבל זו רק השערה

פרועה לגבי גלגולי האטימולוגיה, ובכל אופן, אם פעם זו היתה מטאפורה, היא לא רק מתה, אלא נשמתה התגלגלה בהגדרה חדשה.

 

[יפתח ב]

המילונים, לעניין זה, פסולים לעדות -

מה שכתבתי אחרי שאבד לי הרסן (האמת, הוא לא אבד, השאלתי אותו לאיזה סוס שעבר ברחוב) הוא ספקולציה על ההתפתחות ההיסטורית של הביטוי, שנוגעת לא למשמעויות המקובלות בימינו, אלא לשאלה מה היה המובן הראשוני ואילו מובנים נגזרו ממנו. מובן ש"רב-מילים" לא רשאי היום להתעלם מאופן השימוש ב"שורץ" כתיאור של מקומות ולא בעלי-חיים, אבל האם זו הייתה הכוונה מלכתחילה? הנה, לדוגמה, האזכור הקדום ביותר בעברית, כנראה, לתנינים שורצים. (אני מתרגם עכשיו פירוש לסיפור בריאת העולם, גם לי מתחשק): "ויברא אלהים את-התנינם הגדלים ואת כל-נפשׁ החיה הרמשׂת אשׁר שׁרצו המים למינהם ואת כל-עוף כנף למינהו" (בראשית א כא) קורא מודרני יבין מכאן שהחיות אמנם רומשות, אבל המים "שורצים" - כלומר, מלאים עד אפס מקום בחיות ותנינים. אבל הפסוק מתבהר כשחושבים על ההבנה המדעית הפרימיטיבית של מי שחשבו שהמים עצמם "הולידו חיות מתוך עצמם": "כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים", כלומר, שהמים השריצו, הולידו. אולי - וזו רק ספקולציה - התרחש כאן מה שקרה לביטוי "גלי האתר". בעבר חשבו שגלי רדיו מתקדמים בחומר בלתי-נראה שנקרא "אתר". תיאוריית האתר הוחלפה בתיאוריה האלקטרומגנטית לצורך הסבר גלי הרדיו, אבל נתקענו עם הביטוי הישן.

 

[ע העורכת]

טוב, טוב, אבל הרי השפה כולה בנויה

על מטאפורות מתות, חיות או בתרדמת, ומילים כל הזמן משנות משמעות בהתאם למציאות שבדרך כלל מתקדמת מהר יותר מהן. ולא אמרתי שזה לא מעניין לגלות איך זה קורה.