קרובים מתמיד
דמעותיך שזלגו על עורפי אני, המוטלת לרגליך, המסו קרח שעטף אותי והנצו זרעי פרחיך שטמנת בחובי זמן רב לפני הסתיו הזה. שקיבץ רוחותיך, והסיר הגנותיך והגנותיי. ונותרנו חשופים עתה, עירומים רועדים... וקרובים מתמיד תן ידך בידי, ונפסע אל העתיד בו אקטוף פרחי אהבתי לך ואתנם לזר על ראשך.