רגש מוחלט...

רגש מוחלט...

אני אדם טוטאלי. במהות חיה מבחירה לבחירה (יותר נכון מטעות לטעות) שחור ולבן הכל או לא כלום. (ומשום מה הכל בסוף הופך לכלום כזה שחיוור כמו צבע לבן...) הגיון מחוקק על גבי תאים של מחשבה... לילות ללא שינה (שוב הלבן תופס קצת פור..למרות שלילה אמור להיות שחור..) אז מה שאמור להיות בעצם לא וודאי של בדידות באמצע ים של רגש כזה לא ברור במפורש או עשיר לא משנה ממש כשאתה על אי בודד ורועד מקור כשהשמש זורחת.. שרב ...אור.... חושך בפנים... התכנסות איברים... כיווץ . מועקה.. ובכל זאת... מתוך שתיקה... צעקה רועמת לא לגמרי... הוא קם לתחיה... רקמה אנושית... יד חמה בסך הכל צריך לב אדם... והלב שלי.... עוד זורם בו(א)דם... הוא שביר... הוא עדין... כמו זכוכית דקיקה.... מי יכול להבטיח שלא ישבר..יסדק..יפגע... אבל הקור...והשקט. אפילו היופי באי הבודד חסרי כל ערך כשאתה (מ)בודד את הפחד עד כאב פורט במיתרי הלב... שיסתפק.. בעוד תו נוסף...צליל ... מה ש(כ)קול אחד חלש (כמוני) יכול להוסיף לבדידות כי צליל אחד מכוון ככל שיהייה , הוא מונוטוני, וכל תו נוסף כבר שובר את העוני... מה הוא עושר??? חום ואהבה??? העיקר שהדם עוד זורם.... העיקר שהלב לא קפא... וכל עוד יש מי שנותן את הטון... צליל אחד נוסף בלבד... בשבילי זה המון....
 

behappy

New member
וואו.

יש משהו כל כך חכם בכתיבה שלך יחד עם הרגש הענקי וביחד,זה מעיף לאלפי כיוונים ופוקח המון. קראתי המון פעמים. והתחברתי.כלכך. להמון,המון ממה שכתבת,על הטוטאליות,והבדידות,והצליל הנוסף שישנה. וזה..."(ומשום מה הכל בסוף הופך לכלום כזה שחיוור כמו צבע לבן...) " מאמינה שלא נכון תמיד.. וזה קשה,לאנשים טוטאליים(גמאני כזו.המון פעמים) וזה קשה לשים את הגבול,ולעצור,ולנשום רגע.המון עבודה עצמית.. אבל אפשר. }{ מקסימה שאת.
 

רותי ב.

New member
המון מחשבות על כל הקטע,

ובעיקר על ההתחלה הזו – "אני אדם טוטאלי. במהות חיה מבחירה לבחירה (יותר נכון מטעות לטעות)" אני מאמינה שטעויות מלמדות אותנו לראות גם את הגוונים שבין הלבן לשחור. יש כל כך הרבה מהם. (כמו גם צלילים .. ) אולי זו מהות הלמידה – הגוונים שביניהם. וזה מגיע אחרי המון התכנסות איברים, אחרי לילות בהמון צבעים, אחרי שתיקות אחרי סדקים
 
למעלה