רגשי נחיתות
היום קרה לי שוב לא נעים בעבודה..
עבדתי עם עובד ולפתע שמעתי שיחה בינו לבין המנהל..
הם דיברו על עובד שעבד בסניף אחר שהתקדם, שאחרי 9 חודשים העוטבד רצה להישאר והמנהל הציע לו קידום
הוא הציע לו להיות העוזר שלו. שכמובן הוא יקבל משכורת טובה יותר, יותר אחריות.
אני הקשבתי ולא נדחפתי.
המנהל שלי סיפר לעובד שאיתי במשמרת שהוא הציע לעובד אצלינו (עובד רק חצי שנה) להיות
העוזר שלו אך הוא סירב לו בתענה שהוא רוצה להתקדם, שהלימודים מעסיקים אותו.
לא הייתי בכל השיחה כי הם היו שקועים בשיחה ולא היה הרבה עבודה אז לפעמים יצאתי לתדלק ופספסתי חלק מהשיחה.
המנהל אמר שלהיות עוזר מנהל צריך להיות תפקיד של מנהל כמו למשל : אם העובד אחראי משמרת
במשמרת עליו לתת הוראה לעובדג איתו במשמרת לנקות פחים וכאלה, להגדיל ראש..
אני חושבת שאותו העובד שהמנהל מת שיהיה העוזר שלו הוא לא יותר טוב ממני או מעובדים אחרים ..
נכון הוא נשמה של בחור, כולם מתים עליו . הוא מצחיק ומשעשע והכל אבל לא רואה בו משהו "מנהלי"
הוא לא נותן הוראות וכאלה..והיו לפני ואחריו עובדים חרוצים אפילו יותר ממנו..
ואז פתאום במהלך השיחה הופיעו לי רגשי נחיתות .
לא ידעתי שבתחנה הקטנה שלנו יש אפשרות לקידום , ואני עובדת שם 4 שנים כמעט ואפילו להיכנס לחנות אני מתקשה , שאולי הוא לא חושב שאני מתאימה .
ואז כשהוא הלך הביתה המנהל התחילו להתרוצץ בראשי מחשבות ורצף אירועים , כמו למשל התקלה במשאבות שהתקשרתי למנהל והוא שאל מי עובדת בחנות במקום לתת לי להתמודד עם הבעייה כי הייתי לחוצה.
ואז המחשבות על הרצון לעבוד בחנות ובאופן בלתי מודע שזה קשור גם לצורך קידום : אחת העובדות שהייתה אחראית בחנות התפטרה והיום היה מנהלת בתחנה אחרת , עובדת אחרת החליפה אותה ועכשיו היא אחראית
יש לציין שהעובדת בחנות הנוכחית די סובלת, טוחנת עבודה ביחס לקידום שלה כמה לפחות בזה אני מתנחמת
,שלפחות אני עובדת בכייף בלי ההתרוצצות כל היום, נקיונות הפגי תוקף ובעיות על הראש.
אני מודה שאין לי שאיפות , אומרת את האמת ולא מעוניינת להיות מנהלת אי פעם.
אני לא בן אדם שיכול להגיד לאחרים מה לעשות, אני רגילה שאומרים לי , להיות כפופה למישהו.
את האמת שהסיבה שאני לא הולכת ללמוד כי אני בן אדם כזה לא אסרטיבי , שגם אם יהיה לי תואר בגלל האופי שלי החזקים ממני באישיות יתקדמו ואני לא.. קשה לי להסביר את זה במילים אבל אני בן אדם סגור , קשה לי לפתח שיחה לבטא את עצמי
יכול להיות שאם הייתי מאמינה בעצמי הייתי אולי לומדת משהו אבל אני לא..ץ
שוקלת ברצינות ללכת לפסיכולוגית אך חוששת להתאכזב..
היום קרה לי שוב לא נעים בעבודה..
עבדתי עם עובד ולפתע שמעתי שיחה בינו לבין המנהל..
הם דיברו על עובד שעבד בסניף אחר שהתקדם, שאחרי 9 חודשים העוטבד רצה להישאר והמנהל הציע לו קידום
הוא הציע לו להיות העוזר שלו. שכמובן הוא יקבל משכורת טובה יותר, יותר אחריות.
אני הקשבתי ולא נדחפתי.
המנהל שלי סיפר לעובד שאיתי במשמרת שהוא הציע לעובד אצלינו (עובד רק חצי שנה) להיות
העוזר שלו אך הוא סירב לו בתענה שהוא רוצה להתקדם, שהלימודים מעסיקים אותו.
לא הייתי בכל השיחה כי הם היו שקועים בשיחה ולא היה הרבה עבודה אז לפעמים יצאתי לתדלק ופספסתי חלק מהשיחה.
המנהל אמר שלהיות עוזר מנהל צריך להיות תפקיד של מנהל כמו למשל : אם העובד אחראי משמרת
במשמרת עליו לתת הוראה לעובדג איתו במשמרת לנקות פחים וכאלה, להגדיל ראש..
אני חושבת שאותו העובד שהמנהל מת שיהיה העוזר שלו הוא לא יותר טוב ממני או מעובדים אחרים ..
נכון הוא נשמה של בחור, כולם מתים עליו . הוא מצחיק ומשעשע והכל אבל לא רואה בו משהו "מנהלי"
הוא לא נותן הוראות וכאלה..והיו לפני ואחריו עובדים חרוצים אפילו יותר ממנו..
ואז פתאום במהלך השיחה הופיעו לי רגשי נחיתות .
לא ידעתי שבתחנה הקטנה שלנו יש אפשרות לקידום , ואני עובדת שם 4 שנים כמעט ואפילו להיכנס לחנות אני מתקשה , שאולי הוא לא חושב שאני מתאימה .
ואז כשהוא הלך הביתה המנהל התחילו להתרוצץ בראשי מחשבות ורצף אירועים , כמו למשל התקלה במשאבות שהתקשרתי למנהל והוא שאל מי עובדת בחנות במקום לתת לי להתמודד עם הבעייה כי הייתי לחוצה.
ואז המחשבות על הרצון לעבוד בחנות ובאופן בלתי מודע שזה קשור גם לצורך קידום : אחת העובדות שהייתה אחראית בחנות התפטרה והיום היה מנהלת בתחנה אחרת , עובדת אחרת החליפה אותה ועכשיו היא אחראית
יש לציין שהעובדת בחנות הנוכחית די סובלת, טוחנת עבודה ביחס לקידום שלה כמה לפחות בזה אני מתנחמת
,שלפחות אני עובדת בכייף בלי ההתרוצצות כל היום, נקיונות הפגי תוקף ובעיות על הראש.
אני מודה שאין לי שאיפות , אומרת את האמת ולא מעוניינת להיות מנהלת אי פעם.
אני לא בן אדם שיכול להגיד לאחרים מה לעשות, אני רגילה שאומרים לי , להיות כפופה למישהו.
את האמת שהסיבה שאני לא הולכת ללמוד כי אני בן אדם כזה לא אסרטיבי , שגם אם יהיה לי תואר בגלל האופי שלי החזקים ממני באישיות יתקדמו ואני לא.. קשה לי להסביר את זה במילים אבל אני בן אדם סגור , קשה לי לפתח שיחה לבטא את עצמי
יכול להיות שאם הייתי מאמינה בעצמי הייתי אולי לומדת משהו אבל אני לא..ץ
שוקלת ברצינות ללכת לפסיכולוגית אך חוששת להתאכזב..
