רגשות טהורים

mga-abir

New member
רגשות טהורים

רגשות טהורים -על דעתי רגש טהור אינו מצב של אי רגש, פרשנות זו מתיחסת להיבט אחר. הגדרת רחמים כהתנשאות זרה לי מאוד, ואולי טמון בהשקפה זו צידוק לחסרי הלב. הרחמים מניעים את האדם לפעול ולהחליט. שקולים רבים נובעים מתוך רחמים, מונח זה תקף גם בבית המשפט ובטוחני שלשופטים אין מידת התנשאות בשעה שהינם "מרחמים" ומקלים בדין. ולענין הרגש הטהור. כל עוד המונח רגש קיים הווה אומר חוויה, אחרת אין מדובר ברגש. הטוהר שברגשות מופק כאשר אנו חווים רגש כרגש ללא תוספת מנטלית כלשהי. רגש כאשר נוצר נעלם המניע נעלם השיפוט נעלם שיקול הדעת תחושת הנפש והגוף מוכרים לכל בר דעת. גם אם המניע נובע מתוך שיקול יהיה שיקול זה ספונטני אך שולי ביותר. ברמה גבוהה יותר של הבנה ניתן לחוות ללא מניע אלא מתוך רצון. ולראיה השפעת המחשבה על הגוף לשם רגיעה והרפיה. מושג האהבה הנובע מתוך שיקול הדעת אינו טהור, אולם התהוותו של רגש בגלל אמפתיה או בשעת סמפתיה או בעת פעולה אינסטינקטיבית לשם עזרה והצלה נילווית ברגשות טהורים גם אם אין הם נעימים לנו תמיד אין הבחנה בין רגש חיובי לשליל לשם הגדרת טוהר. פחד לא מודע מתבטא ברגש מתבטא בתחושות גוף ומשום שאינו צפוי הינו בלתי נשלט בתחילה ואינו מכיל "תרגום" של ההכרה באמצעות המוח. להטיף לאהבת הכל זה יומרני מדי, אין זה כפתור רצוני המגשים את התהליך מידית אין שוני בין דבר זה לענין התזונה הנכונה והבריאה. רבים מודעים לה אך מעטים מישמים את הידע. וכך הוא בכל ענין וענין כולל ברעיונות ואידאלים רוחניים. בברכה אביר
 

Tal_Ya_Tal

New member
רחמים מול חמלה../images/Emo42.gif

היי אביר, רגש, הוא אחד מהגופים שאנו עוטים כהיררכיה של עצמויות. הגוף הרגשי, הוא הנפש. הרגש, הוא גשר בין חמר לרוח. כמובן שכאשר אנו חווים רגש, זוהי חוויה. הרגש קשור ליסוד המיים. וגם התחושה שלו היא כשל מיים המתפשטים בגוף. כאילו אי אפשר להגדירם. הרגש קשור לזכרון והזכרון אף הוא קשור ליסוד המיים. יסוד המיים, חווה את הנוכחות בכל. הוא מזדהה עם הכל. כי למיים ישנה התכונה של ´כלים שלובים´. הם חודרים ומחלחלים לכל החללים הריקים, על מנת לשמור על גובה אחיד. על איזון ואחדות. היות שכך, ליסוד המיים יש את יכולת ההזדהות הגבוהה ביותר. כי ישנה תחושה של הנוכח בכל. של האיחוד עם האחדות המוחלטת. עם האלוהות, עם היקום והקיים חמלה, היא רגש, שיש בו הזדהות.כאשר אנו חומלים, אנו מזדהים. מפגינים אמפטיה. אולם כאשר אנו מרחמים על מישהו, אנו בעצם נושמים לרווחה, שאיננו מצויים במקומו. על כן רחמים, הוא רגש הנובע מתחושת הנפרדות. מן השכל. מהמחשבה. אני צריך לראות את עצמי כנפרד מן הזולת, על מנת להרגיש רחמים כלפיו.(בלי שום קשר להתנשאות או לאו) זהו רגש, הנובע מתחושת הנפרדות.(=אגו)ההבדל הוא בתחושת ההזדהות או הנפרדות. COMPASSION(חמלה) מול PITY (רחמים). זו דעתי
L&L TALYA
 

mga-abir

New member
רחמים עצמיים

אינם נובעים מתחושת נפרדות אלא מתוך הזדהות, וכלל זה תקף גם לגבי הזות. הכל ענין של מינוחים-ואיני שש לקבל הסבר זה שהבנתו סובייקטיבית. לכן הטיעון למינוח אוניברסלי אינו לטעמי. אצלי לרחם זה מתוך ההזדהות הרגשית ולא מתוך התנשאות. מי שחש התנשאות כנראה שאינו יודע על מה הוא מדבר והינו מצטט דברי "ידענים" כלשהם. בברכה אביר
 

Tal_Ya_Tal

New member
רחמים עצמיים=הכחשת הניצוץ האלוהי../images/Emo42.gif

שבפנים.
אתה צודק אביר. הכל עניין של מינוחים. לכן כתבתי שזוהי דעתי. א-ב-ל דעה זו נובעת מתוך הבנה שהי תוצאה של התעמקות. אינך חייב להסכים אתי. ואני לא דברתי כלל על התנשאות. התנשאות על פי דעתי, נובעת מתחושת חסך פנימית. מבחינתי, המושג ´תחושת הנפרדות´ מקביל למושג ´אגו´ כלומר, החוויה של העצמי כנפרד מעצמיים אחרים. מה שאנו בדרך כלל חווים כאן, עלי אדמות. בעוד ש´תחושת הנוכח בכל´ היא החוויה של האיחוד עם האחדות המוחלטת. כמו טיפה בים, המאוחדת עם מי הים לחלוטין וחווה את אחדותה בכך. כאשר מדובר על חמלה, החמלה נובעת מתוך צורך לחלוק את הכל עם הכל. לחמלה ישנה איכות של אהבה, של אחדות ואחווה. החמלה נובעת מתוך רצון להשרות רוגע, נועם ונוחות על הכל. לעומת זאת, רחמים עצמיים, נובעים שוב, מתחושת נבדלות. מתחושת אפסות. מתחושת חוסר אונים. תחושה של בדידות וריחוק מהאהבה המוחלטת. הכחשת העצמה הפנימית שנובעת מניצוץ האלוהי, הקיים בכל אחד מאתנו
L&L TALYA
 
מאין החוצפה לרחם על מישו

בקריאה ראשונה של ההודעה הזו, חשתי כעס על אותה התנשאות ידענית של המחבר. משהו בי התקומם, משום שרחמים, הם אכן התנשאות מסויימת מבחינתי, למה אני מתכוונת? אז הנה זה בא: מי אני שארשה לעצמי לרחם על מישהו אחר? מה פתאום אני שופטת? שהלא רחמים לדעתי נובעים משיפוט, (אני במצב טוב והוא במצב ...) ושוב, זו דעתי שלי בלבד. אולי קצת מתוך כעס היא באה, או לא כעס, אבל משהו לא שלם בכלל, חוסר הסכמה משווע עם הכתוב. אני לומדת שיעור כרגע על הגבול שבין רחמים לחמלה, אני מטופלת באחי, שנפרד לאט ובטוח מלוקמיה, ועוברת איתו יחד תקופה קשה ביותר שהיה לי מאד קל לומר ולחוש רחמים כלפיו, אבל, האם כך הוא? כלומר, מה פתאום לרחם? מה זה נותן מלבד אותה התנשאות, גם אם בלתי מודעת? למה לא לתעל את האנרגיה הזו של רחמים שאיננה מובילה לאף מקום לחמלה, למשהו ממנו אני יכולה לתרום, אבל בקלות אני יכולה להשליך את זה לכל מקום אחר בחיי, האם אני מרחמת על זה או אחר או אולי הייתי רוצה לעשות משהו עבורו, לשנות את מצבו, לסייע, אבל לרחם? מה פירוש רחמים? אני חושבת שבמקום לחוש רחמים ולקרוא לזה "צער" או "הזדהות", כדאי לתעל את האנרגיה הזו ולשאול מה אני יכולה לעשות עבור אדם זה שאני מרחמת עליו, שהלא קל מאד לומר אני מרחמת, אבל, מי אני בכלל? ובאשר לרחמים עצמיים, זו הדרך הכי יפה, התירוץ הטוב ביותר על מנת לא לעשות כלום עבור עצמי, אבל זה עדיין תירוץ! אז סליחה אם אני מתפרצת, אבל רחמים בעיניי הם אכן התנשאות, לרחם על חולי איידס, סרטן, או מוכי רעב, זה יופי, זו הדרך הכי יפה לפתור את עצמי מעשייה כלשהי, אלא שמבחינתי כדאי לחשוב מה אני עושה עבורם, ולא לרחם!!!! "להצטער"!!!! להזדהות!!!! ושוב סליחה על המבול המבולבל הזה... ברכת שבוע טוב לכולנו, גילי מחייכת
 

Tal_Ya_Tal

New member
אולי אתה צודק אביר../images/Emo42.gif../images/Emo141.gif../images/Emo42.gif

לא בדקתי זאת עם האקדמיה ללשון
א-ב-ל מבחינתי, יש הבדל. אני תופשת זאת כך: חמלה=COMPASSION רחמים=PITY על כל המשתמע מכך. L&L TALYA
 
למעלה