רגשות אשמה

שאלה טובה

אצלי רגשות אשמה זה לא בדיוק בקטע של "לא נעים לי" אלא יותר רגשות אשמה לגבי דברים שקורים לי. בהמשך לשרשור על הבריאות אני די נוטה להאשים את עצמי בבעיות רפואיות שאני סובלת מהן, מחשבות על כך שאני הבאתי את זה על עצמי... אבל רגשות האשם האלה בטח לא תורמים לי כלום ובטח שלא מוסיפים לי בריאות. הייתי רוצה ללמוד יותר לחיות בשלום עם עצמי ועם הגוף שלי.
 

HH husa

New member
תספרי את כל הדברים ,קודם העקרים ואחר מה שאת

זוכרת ,ותתחילי את הספירה מחדש.. העתיד ,עבר חדש אשמה חדשה.
 

BellA עלמה

New member
אומרים שלא נעים לי מת מזמן

לא בטוחה שזה נכון יש לי הרבה לא נעים לי ים לצערי
 
../images/Emo41.gif שאלת המשך-

אז למה יש אנשים כמוני שלמרות שמנסים תמיד לעשות דברים שלא יפגעו באחרים ולעשות כיף לאחרים, בסופו של דבר מרגישים כן את ה"לא נעים" והרגשות אשמה ואחרים- לא
 
הרגישוןת וההתחשבות באחרים

יש אנשים רגישים יותר לעצמם ולכן הם גם נזהרים לגבי אחרים לכן לא נעים להם לפגוע באחרים, כי הם יודעים מכמה כאב להם שפגעו בהם זה רק מעיד כמה הם רגישים ומאד ונפש עדינה שקשובה מאד לסביבה אילו הנפשות הטובות של המלאכים החבויים בתוכנו , הם המלאכים הטובים העושים למען האחרים והסביבה
 

אופירA

New member
מנהל
צורך לרצות

יש לעניין הזה כמה היבטים. מצד אחד - כמו שכתבה קודמתי, הרגישות ועדינות הנפש, שמרגישה כל דבר, ולכן צער על מי שלא סופק רצונו כהלכה. מצד שני - צורך בלתי מודע לרצות את הזולת, באופן שגורם לי נזק נפשי (תחושות אשמה). את הצורך הזה צריך לזהות, וללמוד לוותר עליו, ללמוד להבין שהוא לא נכון. כי הענקה לזולת באופן של נזק לעצמי אינה נתינה נכונה. ואילו נתינה נכונה מעניקה הן לזולת והן לעצמי, כי היא עניין רוחני, שהוא כמו אש, שיכולה לתת לאחרים והיא עצמה אינה נחסרת מכך. זה לא שהרצון לרצות את הזולת שלילי. זה רצון חיובי, אבל צריך להתבונן עד כמה הרצון הופך לצורך, ועד כמה הצורך מחבל בבריאות שלי. יש לי כלל, שרגשי אשמה הם חטא, ולכן כאשר הם תוקפים אותי, אני ישר מתבוננת מאין הם באו ועל מה הם יושבים, ואיך בדיוק מסלקים אותם בכל מחיר. כי אין שום סיבה לרגשי אשמה מלבד עצת היצר להפיל אותי לייאוש ולתסכול. אגב - רגשי אשמה אינם רגשי חרטה מהסוג שמדרבן לעשות טוב יותר. אלא רגש מייאש שאני לא בסדר ואשמה ודי חסרת תקנה וכו'.
 
בדיוק דיברנו על זה בקורס פסיכודרמה ../images/Emo45.gif

וגם סיפרתי למרצה שבאמת שמתי לב שאני מנסה תמיד לרצות את כולם ולרוב זה בא על חשבון הרצונות שלי ולכן גם אחרי שיעור קודם שהיה, שוחחתי עם הבחור קצת על הרצונות שלי ועל זה שכמו שאני באה לקראתו, הוא צריך לבוא לקראתי- כלומר להיות יותר אקטיבי בקשר וליזום יותר ולא לצפות שרק אני אהיה אחראית על זה וארצה אותו שנעשה מה שהוא רוצה כל הזמן, שיעשה יותר מאמץ ונראה שזה עובד, כי הנה מחו"ל הוא כבר הציע שביום שבת הבא ניסע לטייל עם חברים שזה משהו לא רגיל שעושים ואנחנו עושים מאמץ לגוון את היציאות שלנו
.
 
למעלה