רגע של פריקה.

רגע של פריקה.

זוכרים את הדיון על רגישות? כתבתי שיש לי רגישות ייתר. שבנקל ניתן להביאני להתרגשות ודמעות. חזרתי עתה מבחוץ. ליוותי את הילד לבית הספר. כבכל בוקר, פגשנו את חברי משמרות הזה"ב. ילדים ומבוגרים כאחד, עומדים בצמתים ומסייעים לתלמידים בחציית הכבישים. ובין אותם ילדי כיתה ו', ובין אותם המבוגרים הגימלאים, עומד גבר אחד, גילו אך מעט יותר מגילי, עיניו טובות וחיוכו קורן. והוא בכל בוקר מתייצב בצומת שלו, לא נעדר לרגע. מי שאינו מכיר, כמוני, וודאי היה תוהה מה לגבר צעיר ולעניין משמרות הזה"ב. האין הוא ממהר לעבודה? האמנם יש לו מספיק זמן בבקרים? יצרתי איתו קשר שיחה ולמדתי עליו רבות. וכעת לבי בוכה בוכה. מנסה לעבד את הדברים. ביקשתי את רשותו להעלות את סיפורו על הכתב. גם דרך להתמודד עם פרץ הרגשות וסף הרגישות. ודווקא זהו הרגע בו אנני מתעבת את רגישות הייתר שלי, שכן בלעדייה, מי יודע אם הייתי מבחינה בעיניו הטובות ועוצרת רגע לשמוע את סיפורו.
סתם רגע של פורקן. הייתי צריכה את זה, כדי לחזור לנשום. כעת אתיישב לכתוב את סיפורו. *תודה*
 

ניאו30

New member
אבל למה מתעבת?

לא הבנתי למה מה שסיפרת מפריע לך בצורה כזו שאת מכנה זאת תיעוב,שהרי,זה לא שנפגעת או שמישהו אחר נפגע.כאילו,את מרגישה שפרץ הרגשות גורם לך תחושות לא טובות,והיית מעדיפה שלא היית שומעת את סיפורו?... תראי בכך יתרון,או זכות/מתנה שנפלה בחלקך,להיות רגישת יתר לסיפורים של אנשים. *מחכה לשמוע את הסיפור*
 

ניאו30

New member
אופסי ../images/Emo8.gif כתבת אנני...

אני הלכתי ל"אני"-נ' אחת פחות את התכוונת ל"אינני"-י' אחת יותר(שזה דרך אגב מה שמציעים לי ע"פ הנומרולוגים
). בכל מקרה,ממתין לסיפור...
 
איזו מקסימונת ../images/Emo24.gif

הלוואי והיו עוד אנשים כמוך, שהיה איכפת להם מאנשים והיו רגישים מספיק לראות שיש לאנשים סיפורים מיוחדים ושיהיה לך כל כך איכפת מזה. מצפה בקוצר רוח לקרוא על הסיפור שלו.
 
למעלה