ס י י פ נ י ת
New member
רגע של פריקה.
זוכרים את הדיון על רגישות? כתבתי שיש לי רגישות ייתר. שבנקל ניתן להביאני להתרגשות ודמעות. חזרתי עתה מבחוץ. ליוותי את הילד לבית הספר. כבכל בוקר, פגשנו את חברי משמרות הזה"ב. ילדים ומבוגרים כאחד, עומדים בצמתים ומסייעים לתלמידים בחציית הכבישים. ובין אותם ילדי כיתה ו', ובין אותם המבוגרים הגימלאים, עומד גבר אחד, גילו אך מעט יותר מגילי, עיניו טובות וחיוכו קורן. והוא בכל בוקר מתייצב בצומת שלו, לא נעדר לרגע. מי שאינו מכיר, כמוני, וודאי היה תוהה מה לגבר צעיר ולעניין משמרות הזה"ב. האין הוא ממהר לעבודה? האמנם יש לו מספיק זמן בבקרים? יצרתי איתו קשר שיחה ולמדתי עליו רבות. וכעת לבי בוכה בוכה. מנסה לעבד את הדברים. ביקשתי את רשותו להעלות את סיפורו על הכתב. גם דרך להתמודד עם פרץ הרגשות וסף הרגישות. ודווקא זהו הרגע בו אנני מתעבת את רגישות הייתר שלי, שכן בלעדייה, מי יודע אם הייתי מבחינה בעיניו הטובות ועוצרת רגע לשמוע את סיפורו.
סתם רגע של פורקן. הייתי צריכה את זה, כדי לחזור לנשום. כעת אתיישב לכתוב את סיפורו. *תודה*
זוכרים את הדיון על רגישות? כתבתי שיש לי רגישות ייתר. שבנקל ניתן להביאני להתרגשות ודמעות. חזרתי עתה מבחוץ. ליוותי את הילד לבית הספר. כבכל בוקר, פגשנו את חברי משמרות הזה"ב. ילדים ומבוגרים כאחד, עומדים בצמתים ומסייעים לתלמידים בחציית הכבישים. ובין אותם ילדי כיתה ו', ובין אותם המבוגרים הגימלאים, עומד גבר אחד, גילו אך מעט יותר מגילי, עיניו טובות וחיוכו קורן. והוא בכל בוקר מתייצב בצומת שלו, לא נעדר לרגע. מי שאינו מכיר, כמוני, וודאי היה תוהה מה לגבר צעיר ולעניין משמרות הזה"ב. האין הוא ממהר לעבודה? האמנם יש לו מספיק זמן בבקרים? יצרתי איתו קשר שיחה ולמדתי עליו רבות. וכעת לבי בוכה בוכה. מנסה לעבד את הדברים. ביקשתי את רשותו להעלות את סיפורו על הכתב. גם דרך להתמודד עם פרץ הרגשות וסף הרגישות. ודווקא זהו הרגע בו אנני מתעבת את רגישות הייתר שלי, שכן בלעדייה, מי יודע אם הייתי מבחינה בעיניו הטובות ועוצרת רגע לשמוע את סיפורו.
תודה