רגע של אמת../images/Emo7.gif
הרגע הזה של היציאה בשאלה, נחקק אצלי במוח היטב. זה היה בלילה פתאום הרגשתי איך מצבור אדיר של שאלות שהתכנס כמו בתוך בועת האמונה, מבקש להתפוצץ ולהחריב את מעגל הקסמים מעגל האמונה. ההתרחשיות בנפש היו מהירות, כך שיכולתי לעקוב אחריהם. היום בבוקר, יצאתי אל המרפסת, ראיתי את השמש והרגשתי כאילו היא מחייכת אלי. נשאבתי אליה. אני מצונן, וחום השמש הטיב עמי. ופתאום רגש בלתי נשלט מציף אותי, מבלי משים אני תופס את עצמי בעיצומה של תפילה קורעת לב. אני פונה לאבי שבשמיים ומבקש סליחה. סתם כך. לא קרה כלום. הרגשתי כאילו הוא מסוכך עלי, נוטל ממני את זכות הבחירה לכמה רגעים, ושואב אותי אליו. נדהמתי, כי מי שמכיר אותי יודע שבאופי אני איש כופר, איש קר וחד מחשבה. לעולם לא נסחפתי לסערת רגשות ברמה כזו. אבל הפעם הרפתי, לא הפעלתי שרירים. הנחתי לתחושה המשחררת לכבוש את לבי. הרמתי טלפון בהול לאבי, והזמנתי אותו לשיחה דחופה. "זהו" אמרתי לו, "חזרתי בתשובה". הוא לא האמין. "טוב, אני לא יכול לדבר אתך כרגע, עוד רגע וחולף זמן "קריאת שמע" הנחתי את תפיליו, קראתי קריאת שמע ושקעתי בתפילה קורעת לב. אני מרגיש מן חוסר אונים. מצד אחד, בא לי נורא לשכנע את כולם. אבל מצד שני אני לא יודע איך עושים את זה. אין לי צידוקים רציונליים, זה פשוט משתלט עלי בלי לשאול אותי. אני חושב שזכות התורה והמצוות עמדה לי, והקדוש ברוך הוא גאלני. לצערי, יהיה לי קשה לשמור על קשר עם המון חברים, ביחוד בנות, זה מנוגד להלכה. אני בטוח שיהיו גם כאלה שיאמרו "ידענו ידענו" "מתאים לו לחזור בתשובה" כמו שרבותי אמרו עלי בישיבה, אז כשעזבתי. ואליהם, אני לא כל כך מתכווין להתיחס. אני מבקש. אנא. לא להציק לי בטלפון, אני מבטיח לקרוא כל הודעה שתיכתב כאן ולהגיב. אני מאוד מקווה שתבינו אותי. אני מאוד מאוד מקווה שלא תתחילו פתאום לשנוא אותי. האמת, אני קצת מרחם עליכם. אני מוכן לשבת עם כל מי שרק בא לו, ולנסות לקרב אותו לצור מחצבתו. כואב. בכלל כל המצב הזה כואב, זה שישנם בעולם כאילו חילוקי דעות קוטביות. זה שוק, אבל זה יעבור. יהי רצון שבקרוב ממש אמצא את זיווגי משורש נשמתי ואקים בית כשר ונאמן בישראל. אוי, כמה זמן כבר לא דיברתי ככה. ואני רוצה להודות לכל מתנדבי ה.ל.ל שעמדו לדצי וסיעו לי ברגעים קשים. אולי יש לי קצת טינה עליהם, כי אילולי הם אולי הייתי מבלה פחות זמן בהבל, אבל על כל פנים להם הייתה כוונה טובה. היו שלום באאאאאאאאאאי והנה, לסיפור שלי יתווספו עוד כמה פרקים. אחרי שאסיים לספר את סיפור יציאתי בשאלה, אמשיך עם סיפור החזרה בתשובה שלדעתי זה איזה שהוא מן תהליך אחד ממושך. שוב באאאאאי
הרגע הזה של היציאה בשאלה, נחקק אצלי במוח היטב. זה היה בלילה פתאום הרגשתי איך מצבור אדיר של שאלות שהתכנס כמו בתוך בועת האמונה, מבקש להתפוצץ ולהחריב את מעגל הקסמים מעגל האמונה. ההתרחשיות בנפש היו מהירות, כך שיכולתי לעקוב אחריהם. היום בבוקר, יצאתי אל המרפסת, ראיתי את השמש והרגשתי כאילו היא מחייכת אלי. נשאבתי אליה. אני מצונן, וחום השמש הטיב עמי. ופתאום רגש בלתי נשלט מציף אותי, מבלי משים אני תופס את עצמי בעיצומה של תפילה קורעת לב. אני פונה לאבי שבשמיים ומבקש סליחה. סתם כך. לא קרה כלום. הרגשתי כאילו הוא מסוכך עלי, נוטל ממני את זכות הבחירה לכמה רגעים, ושואב אותי אליו. נדהמתי, כי מי שמכיר אותי יודע שבאופי אני איש כופר, איש קר וחד מחשבה. לעולם לא נסחפתי לסערת רגשות ברמה כזו. אבל הפעם הרפתי, לא הפעלתי שרירים. הנחתי לתחושה המשחררת לכבוש את לבי. הרמתי טלפון בהול לאבי, והזמנתי אותו לשיחה דחופה. "זהו" אמרתי לו, "חזרתי בתשובה". הוא לא האמין. "טוב, אני לא יכול לדבר אתך כרגע, עוד רגע וחולף זמן "קריאת שמע" הנחתי את תפיליו, קראתי קריאת שמע ושקעתי בתפילה קורעת לב. אני מרגיש מן חוסר אונים. מצד אחד, בא לי נורא לשכנע את כולם. אבל מצד שני אני לא יודע איך עושים את זה. אין לי צידוקים רציונליים, זה פשוט משתלט עלי בלי לשאול אותי. אני חושב שזכות התורה והמצוות עמדה לי, והקדוש ברוך הוא גאלני. לצערי, יהיה לי קשה לשמור על קשר עם המון חברים, ביחוד בנות, זה מנוגד להלכה. אני בטוח שיהיו גם כאלה שיאמרו "ידענו ידענו" "מתאים לו לחזור בתשובה" כמו שרבותי אמרו עלי בישיבה, אז כשעזבתי. ואליהם, אני לא כל כך מתכווין להתיחס. אני מבקש. אנא. לא להציק לי בטלפון, אני מבטיח לקרוא כל הודעה שתיכתב כאן ולהגיב. אני מאוד מקווה שתבינו אותי. אני מאוד מאוד מקווה שלא תתחילו פתאום לשנוא אותי. האמת, אני קצת מרחם עליכם. אני מוכן לשבת עם כל מי שרק בא לו, ולנסות לקרב אותו לצור מחצבתו. כואב. בכלל כל המצב הזה כואב, זה שישנם בעולם כאילו חילוקי דעות קוטביות. זה שוק, אבל זה יעבור. יהי רצון שבקרוב ממש אמצא את זיווגי משורש נשמתי ואקים בית כשר ונאמן בישראל. אוי, כמה זמן כבר לא דיברתי ככה. ואני רוצה להודות לכל מתנדבי ה.ל.ל שעמדו לדצי וסיעו לי ברגעים קשים. אולי יש לי קצת טינה עליהם, כי אילולי הם אולי הייתי מבלה פחות זמן בהבל, אבל על כל פנים להם הייתה כוונה טובה. היו שלום באאאאאאאאאאי והנה, לסיפור שלי יתווספו עוד כמה פרקים. אחרי שאסיים לספר את סיפור יציאתי בשאלה, אמשיך עם סיפור החזרה בתשובה שלדעתי זה איזה שהוא מן תהליך אחד ממושך. שוב באאאאאי
