רב-שיח
השבוע השתתפתי באירוע חברתי רב-משתתפים ("שבעה"): הרבה אנשים שלא ממש מכירים אחד את השני יושבים במעגל וצריכים לנהל שיחה עמוסה ב"מוקשים" רגשיים.
אירועים כאלו הופכים בדרך כלל לרצף מאולץ של שיחות חולין וקלישאות חסרות משמעות, שנקטעות בכל פעם שההרכב משתנה, ויוצרות אוירה דחוסה וכבדה שרק מחזקת את תחושת הבדידות של האבלים.
אבל הפעם נוצר רב-שיח דינמי, שלא נקטע בגלל תנועת הנכנסים-יוצאים, כי באירוע השתתפו הרבה "מתווכי תקשורת" - סמארטפונים.
אני מניחה שהמצב הביטחוני נתן את הלגיטימציה להישאר מחוברים ל"קו חיצוני" גם באירוע כזה, אבל זה הרבה יותר מזה.
החיבור "החוצה" נתן לכל אחד את העוגן החברתי, את אפשרות המילוט מקשר עין רציף ואת אפשרות השיתוף האמיתי לעולם הפרטי - מדי פעם עלה נושא שיחה מעניין שעורר אסוציאציות שונות ואנשים שיתפו בשירים, תמונות, קטעי וידאו וטקסטים שונים.
וזה (רב-שיח) העתיד שמחכה לילדים שלכם, זו תהיה סביבת העבודה שלהם, אלו הכישורים החברתיים שהם זקוקים להם.
איך מסבירים להורים/מורים/מטפלים שכל הידע שלהם בנושא תקשורת וכישורים חברתיים כבר לא רלבנטי לחיים המודרניים?......
השבוע השתתפתי באירוע חברתי רב-משתתפים ("שבעה"): הרבה אנשים שלא ממש מכירים אחד את השני יושבים במעגל וצריכים לנהל שיחה עמוסה ב"מוקשים" רגשיים.
אירועים כאלו הופכים בדרך כלל לרצף מאולץ של שיחות חולין וקלישאות חסרות משמעות, שנקטעות בכל פעם שההרכב משתנה, ויוצרות אוירה דחוסה וכבדה שרק מחזקת את תחושת הבדידות של האבלים.
אבל הפעם נוצר רב-שיח דינמי, שלא נקטע בגלל תנועת הנכנסים-יוצאים, כי באירוע השתתפו הרבה "מתווכי תקשורת" - סמארטפונים.
אני מניחה שהמצב הביטחוני נתן את הלגיטימציה להישאר מחוברים ל"קו חיצוני" גם באירוע כזה, אבל זה הרבה יותר מזה.
החיבור "החוצה" נתן לכל אחד את העוגן החברתי, את אפשרות המילוט מקשר עין רציף ואת אפשרות השיתוף האמיתי לעולם הפרטי - מדי פעם עלה נושא שיחה מעניין שעורר אסוציאציות שונות ואנשים שיתפו בשירים, תמונות, קטעי וידאו וטקסטים שונים.
וזה (רב-שיח) העתיד שמחכה לילדים שלכם, זו תהיה סביבת העבודה שלהם, אלו הכישורים החברתיים שהם זקוקים להם.
איך מסבירים להורים/מורים/מטפלים שכל הידע שלהם בנושא תקשורת וכישורים חברתיים כבר לא רלבנטי לחיים המודרניים?......
