רבע דכאון כרוני
שלום, אני מרגישה מאד לא טוב ולא יודעת למי לפנות, אולי מישהו יוכל לתת עצה. יש ימים שאני שמחה ומתפקדת והכל בסדר אבל אז, כמו גורל שאין להמלט ממנו, כשבוע לאחר תחילת המחזור מתחילים 5-6 ימים של יאוש עמוק וחרדות ובהלה ובכי, מצוקה איומה. (וגם לפני שמתחיל המחזור יש כמה ימים קשים.) בעבר כשזה היה נעשה בלתי נסבל הייתי לוקחת תרופה נגד כאבים, לא משהו רציני (ארטופן) אבל זה היה ממש משרה עלי שקט לכמה שעות. ועכשיו אני מנועה משימוש בתרופה הזו כי מתנגשת עם תרופה אחרת שלוקחת (המטולוגית). בעצם מה שקורא זה שרבע מהחודש, כל חודש, אני מצמצת מאד את המגע שלי עם העולם, כי ההתנהגות שלי כל כך מבוהלת ובעייתית בזמן הזה. והדברים שבכל זאת קורים בימים האלה ממשיכים להשפיע גם אחר כך (למשל אם רבתי עם מישהו) וגם עצם החוויה הקשה הזו, עוד פעם ועוד פעם, אני חושבת שמאד פוגעת בבטחון שלי, גם בימים האחרים. אני עורכת מעקב מה שמאפשר לי לצפות את הימים האלה ולהערך בהתאם ולהרגיש מידה כלשהי של שליטה אבל זו בכל זאת חוויה קשה של אין אונים. אולי אני לא צריכה להשלים עם זה? אולי יש למישהי רעיון מה לעשות?
שלום, אני מרגישה מאד לא טוב ולא יודעת למי לפנות, אולי מישהו יוכל לתת עצה. יש ימים שאני שמחה ומתפקדת והכל בסדר אבל אז, כמו גורל שאין להמלט ממנו, כשבוע לאחר תחילת המחזור מתחילים 5-6 ימים של יאוש עמוק וחרדות ובהלה ובכי, מצוקה איומה. (וגם לפני שמתחיל המחזור יש כמה ימים קשים.) בעבר כשזה היה נעשה בלתי נסבל הייתי לוקחת תרופה נגד כאבים, לא משהו רציני (ארטופן) אבל זה היה ממש משרה עלי שקט לכמה שעות. ועכשיו אני מנועה משימוש בתרופה הזו כי מתנגשת עם תרופה אחרת שלוקחת (המטולוגית). בעצם מה שקורא זה שרבע מהחודש, כל חודש, אני מצמצת מאד את המגע שלי עם העולם, כי ההתנהגות שלי כל כך מבוהלת ובעייתית בזמן הזה. והדברים שבכל זאת קורים בימים האלה ממשיכים להשפיע גם אחר כך (למשל אם רבתי עם מישהו) וגם עצם החוויה הקשה הזו, עוד פעם ועוד פעם, אני חושבת שמאד פוגעת בבטחון שלי, גם בימים האחרים. אני עורכת מעקב מה שמאפשר לי לצפות את הימים האלה ולהערך בהתאם ולהרגיש מידה כלשהי של שליטה אבל זו בכל זאת חוויה קשה של אין אונים. אולי אני לא צריכה להשלים עם זה? אולי יש למישהי רעיון מה לעשות?